דב (דבלֶה) פרידקין (נולד ב-1 בינואר 1926) היה חבר הפלמ"ח, ממייסדי קיבוץ משגב עם וראש הוועדה הממונה הראשונה באופקים.
ביוגרפיה
דב פרידקין נולד ב-1 בינואר 1926 בתל אביב.
בגיל 17, במסגרת מאתיים ימי חרדה נקרא לשירות בפלמ"ח בפלוגה ה' מחלקה ה' (שבסיסה היה בקיבוץ נגבה) כדי להגן על ארץ ישראל מפני פלישת הנאצים הצפויה. במסגרת אימוניו שהה כשנה בקיבוץ נגבה, היישוב הדרומי ביותר ביישוב היהודי בארץ ישראל דאז.
בשנת 1944 המשיך שירות של שנתיים נוספות בקיבוץ גבעת השלושה, ובשנת 1945 עלה עם קבוצת ההכשרה כדי להקים את קיבוץ משגב עם כנקודת היאחזות. שם היה מזכיר חוץ וגזבר הקיבוץ[1].
בינואר 1945 השתתף במסע ה-14 לאום רשרש, המסע הראשון שחצה את הנגב ברגל.
בשנת 1948 עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ולאחר שחרורו עבד בתעשייה הצבאית.
נישא למרים (לבית פישר). נולדו להם 2 בנות, צפורה וענת.
באופקים
בשנת 1957 הוא נקרא על ידי נציגי מפלגת מפא"י לעזור בניהול עיירות פיתוח בדרום הארץ. הערים אשר הוצעו לו היו אשדוד ודימונה. אך בהמלצתה של סנטה יוספטל בחר פרידקין להגיע לאופקים[2].
כך מספר פרידקין על התקופה:[דרוש מקור]
באוגוסט 1957 קרא משרד הביטחון לעובדיו לצאת להתנדבות לעבודה וארגון בעיירות הפיתוח, עולים שזה מקרוב באו ושאינם דוברי עברית ומוכי אבטלה. נעניתי לאתגר. הופנתי למרכז מפא"י שם רואיינתי. הציגו בפני חומרת המצב בעיירות הפיתוח ובעיקר באופקים, אשר נציגיה פנו למפלגה, לאחר מריבה פנימית חמורה.
בשנת 1958 הגיע פרידקין לעיירה. הוא מצא את תושביה במצב כלכלי קשה. בין המועסקים נפוצה עבודת דחק עונתית בקטיף כותנה. מוסדות הציבור היחידים בעיירה היו מרפאה קטנה וצרכניה. האוטובוס של אש"ד לבאר שבע היה מגיע פעם בשעתיים[3]. חוקי עזר רבים היו חסרים. בתקופתו של פרידקין, החלה בנייה של שכונות במקום מעברות הפחונים והאזבסט, החלה הקמת מפעלי הטקסטיל: "אופ-אר" ו"אופק", כבישים נסללו, גנים ציבוריים נטעו והוקמו בתי ספר ממלכתיים ודתיים. עם זאת, יוזמות שונות של פרידקין נתקעו בגלל סחבת ממשלתית[4].
רבים בעיירה ראו בפרידקין נטע זר שהוצנח בידי השלטון המרכזי של מפא"י מבחוץ, תוך עקיפת ההנהגה המקומית[5]. מבחינה מוניציפלית, העיירה בחרה בוועד מקומי וכל שירותי התברואה בוצעו באמצעות מועצה אזורית מרחבים. בגין ריב בין יהודה מרציאנו ששימש כיו"ר הוועד המקומי לבין משה ביתן, שהתחרה בו, החליט סניף מפא"י באופקים לבקש ממרכז המפלגה לשלוח אדם שלישי, והפעם אשכנזי ("ווז-ווז"), מרכז מפא"י הציע לפרידקין להיענות לדרישת הסניף המקומי.[6]בבחירות בשנת 1959 זכתה סיעת מפא"י בראשותו ברוב של 5 מתוך 9 מושבים, והוסכם על הקמת קואליציה בראשותו[7]. אך ברגע האחרון פרש משה ביתן ממפלגתו והקים קואליציה בראשותו עם נציגי תנועת החרות והמפד"ל[8]. פרידקין נשאר באופקים גם לאחר מכן ופעל לחזור לראשות המועצה[9]. ב־1959 קיבל את סוכנויות "פז-גז" ו"אמפא", בשנת 1966 הורשע ונדון לקנס על עיכוב באספקת מקררים לצרכנים[10]. לאחר מספר חודשים בוטלה ההרשעה בערעור על ידי בית המשפט העליון[11].
בשנת 1960 דרש משרד הפנים מפרידקין להשיב למועצה 12,000 ל"י שנטען שהוצאו למשכורות ללא אישור[12]. המשכורות יועדו לעובדי הניקיון והאחזקה באופקים, מכיוון שעובדי הדחק גויסו לקטיף הכותנה, וממילא התקציב שהיה מיועד לאחזקת עובדי התחזוקה באופקים נמנע מהרשות. לא היה ניתן לשלם להם דרך שירות התעסוקה ולכן השתמש פרידקין בסעיף הרזרבה לשלם להם. הממונה על המחוז מר ורדימון הכריז פומבית ופרסם בעיתונות כי יגיש תביעה כספית נגד פרידקין בגין חריגה מהתקציב.[6]פרידקין הוזמן לשימוע בפני שר הפנים משה חיים שפירא אשר קיבל את הסבריו וביטל את התביעה[13][14].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ משגב עם, דבר, 10 במרץ 1946
- ^ מפ"ם מסיתה תושבי אפקים, דבר, 10 ביוני 1959
- ^ משולם עד, אופקיה של אופקים, דבר, 17 בספטמבר 1959
- ^ עזרא ינוב, המאפיה שלא קמה באפקים, מעריב, 20 באוקטובר 1960
צבי אלגת, והילדים עודם יחפים, מעריב, 7 באוגוסט 1960
ש. גבעון, אופקים סוערת בגלל פרשת נעליים, מעריב, 8 בפברואר 1961
- ^ מפא"י ממנה עסקנים זרים, חרות, 16 בנובמבר 1958
- ^ 1 2 נערך על ידי דב פרידקין
- ^ באפקים קואליציה של מפא"י ומפ"ם, דבר, 8 בדצמבר 1959
- ^ באופקים הונחה אבן פינה לבית ההסתדרות, מעריב, 7 בינואר 1960
- ^ באופקים רוצים בהדחת ביטון, מעריב, 25 במאי 1960
שלמה גבעון, אופקים שחורים בעיירה אופקים, מעריב, 27 באוקטובר 1960
- ^ שלמה גבעון, קנס הוטל על דמות ציבורית באופקים, מעריב, 15 בפברואר 1966
- ^ דב פרידקין, מעריב, 11 ביולי 1966
- ^ משולם עד, ראש מועצת אופקים לשעבר, דבר, 2 בפברואר 1961
מועצת אופקים העסיקה 75 עובדים במקום 23, דבר, 5 בפברואר 1961
- ^ פרידקין מבקש לבטל הצו, מעריב, 22 בפברואר 1961
- ^ שלמה גבעון, ובכל זאת מה על 13 אלף לירות?, מעריב, 25 בנובמבר 1962
