צילום אווירי של הטייסת הבווארית ה-304 הגרמנית מ-13 באוגוסט 1918[1]: צפונית מזרחית לגשר בצד הימיני התחתון פרדס גולדברג, הכתם הכהה הנתחם בפיתול הלולאה התחתון שבשמאל הצילום. חלקו הימיני של הקו הישר של הפיתול שיושר בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא רחוב חרוזים ברמת גן ומצפון לו "יער בראשית" שבפארק הירקון. הקו הישר מעל הפיתול לכיוון חלקו העליון של הצילום הוא שבע טחנות, על גדות נחל הירקון, ומימין לטחנות מה שנראה כלוע הר געש הוא תל ג'רישה. בין התחנות לתל ממוקם מה שידוע כיום כחווה. משמאל לטחנות בסיס המתחם המכונה "ראש הציפור", שבקצהו ולא נראה בצילום מפגש נחלי האיילון והירקון.הצרה של התמונה העליונה: ערוץ הואדי נמתח ממזרח למערב, מימין הגשר לשמאלו, לעבר נקודת המפגש עם נחל הירקון. עשרות מטרים מצפון לגשר מזלג דרכים: הדרך ימינה היא ציר ז'בוטינסקי- דרך פתח תקווה בתל אביב-יפו, ושמאלה היא דרך אבא הלל סילבר ברמת גן של ימינו. הכתם הכהה הוא חלקו הדרומי של פרדס גולדברג.חלקו הצפוני של מחלף ארלוזורוב מעל גשר שרונה ההיסטורי. הרחוב שעובר מתחת לגשר הוא רחוב מנחם בגין ברמת גן, העובר בתוואי האפיק המקורי של ואדי מוסררה (נחל איילון) שהוסט למובל ניקוז. בתמונה עצי אקליפטוס בגדת מה שהיה אפיק הנחל
גשר שרונה היה גשרברזל שהוליך את כביש יפו-שכם מעל ואדי מוסררה (כיום, נחל איילון) במעבר מוסררה צפונית מזרחית למושבה שרונה[3]. הגשר הונח על ידי העות'מאנים ב-1898. גשר ברזל נוסף בנו העות'מאנים על נחל הירקון ליד טחנת הקמח פרוחיה צפונית לפתח תקווה[4]. חלקו הצפוני של מחלף ארלוזורוב העובר מעל רחוב מנחם בגין ברמת גן, עומד במקומו של גשר שרונה ההיסטורי, ורחוב מנחם בגין עובר בנקודה זו במקומו של האפיק המקורי של נחל איילון.
מסוף 1917 חצתה מסילת הברזל הצבאית הצרה הבריטית[10] מנמל יפו ל'גבעת ג'נקינס'[11] את גשר שרונה והמשיכה בדרך אבא הילל עד לגדה הדרומית של הירקון. המסילה חצתה את הירקון על גשר באזור עשר טחנות, מול ח'ירבת הדרה ופנתה צפון-מערבה לעבר 'גבעת ג'נקינס' על בסיס דרך הרצליה עם הסתעפות לכיוון שייח מוניס.
תקופת המנדט
ראשיתה של עיר גנים
כשנה לאחר כינונו של ממשל אזרחי בריטי בארץ ישראל בח' באדר ב'תרפ"א שבו אנשי אגודת עיר גנים למלאכת המשא והמתן על קניית הקרקע. באביב תרפ"א החלו אנשי האגודה ברכש ציוד מעודפי הצבא הבריטי. נשקלה רכישתו[12] או חכירתו של חלק מתואי מסילת הברזל הצבאית הבריטית ששמשה רכבת קלה בימי המלחמה, וקישרה בין יפו לשטח המיועד לבניה, וכן קרונות וקטר, לטובת הובלת חומרי בניין ליישוב המתוכנן. באסרו חגפסח תרפ"א אף הספיקו חלוצי עיר גנים לנצל את תואי הרכבת לנסיעה אזרחית חגיגית ויחידה שיצאה מתחנת הרכבת תל אביב, חלפה מדרום לשרונה וחצתה את ואדי מוסררה על גשר שרונה לעבר אדמות עיר גנים בגדה המזרחית של הואדי, מתחם הבורסה של היום. למחרת היום פרצו מאורעות תרפ"א ושוב הואטה המלאכה. תוכניות הרכישה/חכירה של התוואי והציוד לא הבשילו לכדי מעשה ועד לפירוקה בשלהי 1922 נגררו על המסילה קרונות שהובילו חומרי בניין לבניית עיר גנים ושכונת בורוכוב, לימים, גבעתיים, על ידי סוסים ופרדות.
לאחר קום המדינה
גם הגשר המנדטורי, שנמתח ב-1936, וגם הגשר שנמתח ב-1951 ניצבו באותה הנקודה בגובה נמוך של כשלושה מטרים מעל ערוץ האיילון כך שבאירועי גשם משמעותיים דוגמת סופת דצמבר 1951 הוצף הגשר ולא התאפשרה עליו התנועה. הואיל וברבות השנים הוסט מסלול האיילון, מימי הנחל נותבו לתעלת האיילון ומחלף ארלוזורוב נבנה מעליו, זורמת כיום התנועה ברחוב מנחם בגין ברמת גן למרגלות מתחם הבורסה על בסיס הואדי - מעבר מוסררה ההיסטורי.
^לאישוש הזיהוי ראו: "The changing land between the jordan and the sea aerial photographs from 1917 to the present", Benjamin Z. Kedar, עמוד 100–101. זיהוי המקום כיום: "גשר ברזל נוסף הוא גשר שרונה שבמקומו[2] נמצא כיום הגשר הצפוני של מחלף ארלוזורוב המחבר את דרך בגין בתל אביב לציר ז'בוטינסקי ברמת גן", שמואל אביצור, התפתחות הרכבת בא"י, חומר רקע לכנס, המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, 1987
^שמואל אביצור, עם חופי הירקון לפני קום המדינה, דביר-רשפים, 1980, עמודים 33-32
^ז. וילנאי, "אריאל, "אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל", עם עובד/תרבות וחינוך, כרך ב', ג'-ז', תל אביב, 1977, עמ' 2,005
^ז . וילנאי, מדריך ארץ ישראל — תל אביב, השרון והשפלה, "תור" [תל אביב] תש"א, עמ' 81
^"השכמנו היום [ביפו] לפני השעה השישית... ובמשך שעה באנו אל גשר אבנים אשר כמעט נחרב. וכאשר עברנו את נהר פַּטְרַס באנו בשעה התשיעית אל קבר אללה אבן עלים". אַבּוּ בֻּטְרֻס, שיבוש השם אנטיפטריס - אפיקו העליון של הירקון בפי הערבים. עלי אִבְּן עוּלַם, הוא סידנא עלי בחוף נוף ים של היום.
^עורכים: גבריאל ברקאי ואלי שילר, אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל - ליקוטי ארץ-ישראל, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, תשס"א - 2001, עמ' 93
