ערך זה עוסק באתר חקלאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גורן (פירושונים).
משטח גורן באל בורג' דרום הרי חברוןפועלים בגורן בחדרה. בחדרה הייתה הגורן הגדולה ביותר במושבות. ברקע יער חדרה.
הגורן היא מקום ששימש בעבר לריכוז החיטה על מנת לבצע בה דישה. בגורן היו מופרדים גרעיני החיטה, שמהם מכינים את הלחם, מהמוץ ומן התבן. כיום, עם ההתפתחות הטכנולוגית והמצאת הקומביין, נעלמה הגורן, בדומה להיעלמות של מוסדות חקלאיים דומים כמו גתדריכת הענבים.
המילה גֹּרֶן מופיעה רבות בתנ"ך ובספרות חז"ל, והיא מוכרת גם מלשונות שמיות אחרות כגון אוגריתית, אכדית וערבית. הדעה הרווחת קושרת את הגורן אל השורש הערבי גר"ן שעניינו החלקה וטחינה. מקבילותיה של המילה בסורית ובערבית מציינות בין השאר שקע גדול בסלע, ולכן יש הסוברים שבתחילה נהגו לעשות את מלאכת הדיש בשקעים כאלה.[1]
הגורן של ימי המקרא הייתה שטח רחב ידיים בקרבת העיר, ומלבד שימושה החקלאי השתמשו בה לכינוסים כגון עריכת משפטים וטקסים דתיים. צורת הגורן הייתה בדרך כלל עגולה, משום שהבהמות שדשו את התבואה היו הולכות במעגל. מכאן התיאור הציורי של חכמי הסנהדרין שהיו יושבים בחצי עיגול: "סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה".[2] גם בימינו הצירוף 'חצי גורן' משמש בעיקר בהקשר של צורת ישיבה.
בספר מלכים מסופר על אישה שצעקה אל מלך ישראל בזמן הרעב בשומרון: "הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ", והוא השיבהּ "מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ, הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב?".[3] שאלתו הרטורית של המלך "המן הגורן או מן היקב" הפכה לביטוי המציין חוסר אמצעים. לעומת זאת בביטוי הדומה "מן הגורן ומן היקב" מתכוונים לליקוט חסר הבחנה מכל הבא ליד.
בספרות חז"ל המילה גורן נושאת עוד שני משמעים שהתגלגלו מן המשמע הרגיל של – מקום הדיש. המשמע האחד הוא 'יבול', 'תבואה' – למשל בדברי התלמוד הירושלמי על אילן שעושה "שתי גרנות בשנה", כלומר נותן פירות פעמיים בשנה, לעומת אילן שעושה "גורן אחת בשנה" כגון זיתים, תמרים וחרובים.[4] משמע זה מתועד כנראה כבר בתנ"ך בכתוב "הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי יָשִׁיב זַרְעֶךָ וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף"[5] ואולי אף בדברי נעמי לרות על בועז "הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה".[6] המשמע האחר הוא עונת הדיש, זמן הבאת היבול אל הגורן, למשל: "אין שומעין לו אלא ימתין עד שתגיע גורן".[7]
שרידים של גרנות עתיקות ניתן לראות במקומות שונים בארץ, אלו בולטים במיוחד בתמונות לוויין, וכיום באתרי המפות המקוונים[8]. גרנות שנבנו בינתיים הפכו פעמים רבות לרחובות עגולים המשמרים את שם המקום עליו הם נסללו[9].
הגורן הפכה לסמל תרבותי המופיע בסיפורים רבים. בתרבות הישראלית היא קנתה נופך רומנטי הנגזר מסיפורם של רות ובעז במגילת רות.
במושבות ובקבוצות הראשונות הייתה הגורן "מוסד" - מקום מפגש. הישיבה "על הגורן" שימשה להתכנסות של שומרים, לשם שיחות ושירה בלילות החמים וגם לאוהבים. בשנת 1921, במנחמיה חובר על ידי ירמיהו רוזנצויג (מילים ולחן) שיר שנקרא "על הגורן בליל לבנה" המתחיל כך: "שמעתי מעשיה בליל לבנה, סיפר על הגורן בחור לבחורה, לאור הכוכבים התלחשו הצעירים, על הגורן בליל לבנה"[10].
והנה פעם אחת, בשנת 1909, ישבנו על הגורן אחרי עמל העונה בקציר ובגורן ונתפתחה שיחה על עתידנו. באותה שיחה צץ לראשונה הרעיון של משק עצמי. חיי חברה עצמיים והשם "קבוצה" נשמע לראשונה בחלל העולם. יוסף בוסל היה הראשון שהעז ופרש לפנינו יריעה שלמה על חיינו בעתיד. הישיבה הזאת על הגורן בכנרת הייתה קובעת גורל. החלטנו: אנו נקים משק עצמי, שיתופי, על אחריותנו. בלי מנהלים"[11].
כיום ביישובים ביהודה ושומרון ישנן גרנות עתיקות המשמשות לכינוסים חגיגיים[12].
לפי הקבלה הגורן שימשה במשמעות של כינוסים וספר הזוהר מחולק לשלש גרנות (בארמית אידרות). הרב שלמה גורן הקים את ישיבת האידרה המרמזת הן על שמו של הרב (שעברת את שמו משם לועזי דומה), והן על מקום המקדש, שבמקורו היה "גורן ארוונה היבוסי" אשר נקנה בידי דוד.
בחג הסוכות משתמשים ב"סכך" טבעי בלבד - על פי הפסוק "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ".[13]
^לדוגמה בכביש 40 החולף על פני הכניסה לרמלה מפתח תקווה לכיוון רחובות, בפארק בורות לוץ בנגב, בגן לאומי ציפורי, ביפו, ועוד רבים. בספרו של פרופ' בנימין זאב קדר "מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, הגורן מודגש ברוב תמונות האוויר שצולמו במלחמת העולם הראשונה, ומקומן ניכר בתמונות משנות ה-90."
^לדוגמה רחוב הגורן בעתלית, בזכרון יעקב, בראש פינה, בבנימינה, בפרדס חנה, בקרית אתא, במזכרת בתיה ובגדרה (ישנן גם תמונות של גורן זו בגדרה, ותיעוד מדויק על מיקומה ועל מיקום תבליט בתמונות, על פי כתובתם כיום (שנת 2010)).
^יעקב מזור, הלילות בכנען, המרכז לחקר המוזיקה היהודית, ירושלים, תשנ"ט (מתוך חוברת המלווה תקליטור)
^כאן על פני האדמה. עורכים: מוקי צור, תאיר זבולון, חנינא פורת. הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים, תשמ"א. עמוד 24
^לדוגמה ביישוב שדה בועז שבגוש עציון עושים כנס שנתי ובו משחזרים את סיפור מגילת רות. בנוקדים הגורן משמש לכינוסי הישיבה והמכינה הצבאית, בייחוד בל"ג בעומר כולל הופעות של נגנים ומרצים ומדריכי מחול.
