רצון נולד בשכונת התקווה להורים שעלו מתימן[1]. הוא עבד בעבודות מזדמנות כשיפוץ בתים ותיקון מכוניות[2]. ב-1972 נישא רצון לאישה שממנה נולדו לו 5 ילדים. בראשית שנות ה-80 הכיר אישה נוספת שממנה נולדו לו 5 ילדים נוספים. החל משנת 1991 החל להתפרסם כהילר וכבקיא בעולם הקבלה וקיבץ סביבו נשים רבות בדרכים שונות[3]. חלקן צירפו גם בנות, אחיות, קרובות משפחה ומכרות אחרות לקהילתו. בשנים אלו התפרנס מכספים שנשותיו העבירו לו מעבודות משק בית ומקצבאות הביטוח הלאומי לנשים חד הוריות. לדבריו של רצון, הוא קיים עם הנשים מערכות יחסים זוגיות, שהאחרונה בהן החלה בשנת 2006[4].
מבנה הקהילה
חיי היום יום בתוך ה"קהילה" (הכת) נחשפו בכתבה של שלי טפיירו ונסלי ברדה בערוץ עשר ב-12 בפברואר 2009[5]. טפיירו קיבלה את אישורו של רצון לצלם את המתרחש בתוך הבית ברחוב אחימעץ 28, שבשכונת התקווה, לאחר משא ומתן ביניהם[6]. יום לאחר מכן התארח רצון בחדשות ערוץ 2, שם טען כי הוא עוזר לנערות החפצות בכך ותו לא. לפי כתב האישום בקהילה היו 21 נשים ו-49 ילדים. לדבריו יש לו ילדים נוספים מנשים אחרות[7]. רובם נקראו על שמו, בשמות כמו גואל, יגאל, גאולה, יגאלה, אדוננו הגואל וגואלאליה. הקהילה התגוררה במספר בתים, שבהם היה רצון מבקר לסירוגין. בכל בית חולקו המטלות בין הנשים[7]. רצון בחר מדי פעם אחת מנשותיו כדי לבלות איתה את הלילה.
התופעה זכתה להתעניינות ציבורית ותקשורתית רבה, ויש שכינו אותה כת[8]. חלק מהנשים דיברו בשבחה של צורת חייהן. הנשים פרנסו את עצמן, את ילדיהן ואת רצון[7]. עם זאת אחת מנשותיו ניסתה להתאבד זמן קצר לאחר שידור הכתבה על הכת, בפברואר 2009[9].
נשותיו של רצון הפגינו כלפי חוץ הערצה כלפיו. רבות מהן קעקעו על זרוען ואף על צווארן את שמו וציור של פניו. הן הכריזו כי ללא רצון אין להן חיים. רצון עצמו אמר כי אילו היה מעניק לו מישהו יחס זהה לזה שהוא מעניק לנשותיו - גם הוא היה תולה באותו אדם את חייו. בתקשורת הועלו חשדות שהוא מהפנט את נשותיו[10].
בפרסום במעריב בספטמבר 2009[11] נטען כי הנשים היו מחויבות לעמוד בכללים מפורטים ביותר שקבע רצון, שנכתבו במסמך סודי שנקרא "ספר החוקים". כל הנשים היו מחויבות לחזור על המסמך מדי שבוע ולא להראותו לאיש. ליד כל כלל היה מפורט סכום הקנס שעל העוברת עליו לשלם לקופת ה"משפחה", עד לסכום של 7,000 ש"ח. בכמה מקומות במסמך קישר עצמו רצון לאל, ואף קרא לילדיו "בני האלוהים". חלק מהנשים התייחסו אליו כאל המשיח. רצון עצמו ביקש להתנער מדימוי זה והסביר את הערכתן אליו כתגובה לנתינתו ואהבתו ותו לא. הכללים הקיפו תחומים רבים, בהם חינוך ילדים, ניהול יומיומי של משק הבית וסדרי יחסי האישות עמו. לפי הכללים התלבשו הנשים בצניעות ולא הורשו להביט בגברים אחרים או לדבר עמם. הן גם לא הורשו לגעת זו בזו או בנשים אחרות. כמו כן נאסר על עישון סיגריות, שתיית אלכוהול ואכילת בשר. רצון עצמו נמנע גם הוא מאכילת בשר[7].
לרוב נשותיו של רצון לא היה קשר עם משפחותיהן, אשר התקשו לקבל את אורח החיים שהן סיגלו לעצמן. חלק מן המשפחות שכרו שירותים של חוקרים פרטיים והגישו תלונות במשטרה כנגד רצון, אך במשך זמן רב לא היו לכך תוצאות. על פי פרסום בגלי צה"ל, נשותיו של רצון דיווחו על עצמן כעל אימהות חד הוריות וכך זכו להטבות.
מעצר, חקירה והעמדה לדין
ב-11 בינואר 2010 נעצר רצון על ידי המשטרה, בחשד ששיעבד את נשותיו וביצע בהן ובקטינים עבירות מין[12]. גלית, אחת מנשותיו שעזבה אותו, וששתי אחיותיה היו גם הן בקהילה, הגישה נגדו תלונה על כך ששכב עמה ואנס אותה עוד כאשר הייתה קטינה בת 14. לאחר התלונה עקבה המשטרה, כולל במצלמות נסתרות ובהאזנות סתר אחר רצון ונשותיו, ובין היתר הקליטה שיחה שממנה עלה כי שכב עם אחת מבנותיו[13]. עם מעצרו פונו הבתים שבהם שכנו נשותיו והילדים והם הועברו למעונות לנשים מוכות, בסיוע גורמי הרווחה[14].
ב-14 בפברואר 2010 הוגש כתב אישום נגד רצון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובו הואשם בעשרות סעיפים של עבירות מין בהן אונס, מעשי סדום, בעילה אסורה בהסכמהומעשים מגונים. בעשרות מהמקרים, היו קורבנות העבירות קטינות. עוד הואשם רצון בהחזקת נשותיו בתנאי עבדות ובסעיפים נוספים של קבלת דבר במרמה. כתב האישום מנה 21 נשים שנפלו קורבן למעשיו[15]. בעקבות מעצרו חשפו השוטרים את התקנון שהכתיב לבני ביתו, שכלל קודים התנהגותיים שדרש מבני ביתו למלא בחומרה, אחרת ייקנסו בקנס כספי גבוה לטובת "הקופה הכללית"[16].
רצון נחשב לאסיר בסיכון ובשל כך הוא מועבר לעיתים קרובות בין בתי כלא. נשותיו וילדיו ניתקו עמו את הקשר, מלבד בנו יגאל, התומך בו[20].
ועדת בדיקה
במאי 2011 הוגש דו"ח על ידי "צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לבחינת תופעת הכתות בישראל", אותו יזם שר הרווחה יצחק הרצוג, בעקבות חשיפת הכת של רצון, אך הוא הוגש למחליפו שר הרווחה משה כחלון[21]. הדו"ח היה דומה באופיו לדו"ח קודם שהגישה הוועדה הבין משרדית לבדיקת נושא ה'כתות' ('קבוצות חדשות') בישראל וכלל המלצות כלליות לטיפול בנושא הכתות בישראל וסיכום אקדמי של מהי כת וסכנותיה[22].
בתרבות
ב-2018 עלתה לשידור הסדרה "הרמון", המבוססת על ספרה של אחת מנשותיו, מעיין מרים סמדר[23].
ב-2019 עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "השיבה" מאת איה קפלן, אשר נכתב בהשראת סיפור חייה של יהודית הרמן, שהייתה אחת מנשותיו של רצון[24]. כמו כן באותה שנה עלתה לשידור בכאן 11 הסדרה הסאטירית שב"ס, בה הדמות אליהוד מלאכי (יניב ביטון) הייתה מבוססת על גואל רצון.
יעל (תהלליה) פפר, גאולה מרצון: סיפורה של אחת מנשות גואל רצון, כולל נספח על כתות ועל הכת של גואל רצון מאת ד"ר גבי זוהר, הוצאת אגם, 2012.(הספר בקטלוג ULI)
מעיין - מרים נביעת אמת - חיי בצל גואל רצון שני חלקים הוצאת ש.י.ל.ת. 2012
.jpg)
