גד שפי נולד בקיבוץתל יוסף. הוריו, אריה שצ'ופק מביאליסטוק בפולין וגוטה לבית דיאמנט מפלוטישקי שבליטא עלו לארץ בנפרד וב־1927 נפגשו בקיבוץ תל יוסף. שם נולדו להם שתי בנות: בתיה ורותי. בספטמבר 1940 נולד בן הזקונים, גדי.
בכיתה ח' נשר מהלימודים והצטרף לאביו, ששימש כחונך של קיבוצים צעירים מטעם הסוכנות היהודית. בראשית שנות ה־50 נדדו השניים והתגוררו תקופות ארוכות בעין גדי, בשדה בוקר ובקיבוצים צעירים נוספים. לשפי ניתנה ההזדמנות לעבוד בשדה הפתוח, לרכוב על סוסים ולהכיר את פינותיה הנידחות ביותר של ישראל.
הנער גדי שפי 1953.
הנער גדי שפי על גבי הסוס בקיבוץ 1955.
שירות צבאי
התנדב לשייטת 13, סיים את מסלול ההכשרה ב-1960 ושימש לוחם וקצין ביחידה. באוגוסט 1966, במסגרת פעולות חילוץ ספינת המשמר בכנרת, השתתף בניסיון לחלץ את מטוס המיג 17 שצלל למי הכנרת בקרבת החוף הקרוב לסוריה. בחיפוש תת-מימי חשאי בלילה שבין 17 ל-18 באוגוסט נמצא המטוס על הקרקעית, כ-150 מטרים מצפון לספינת המשמר ובמרחק של כ-150 מטרים מהחוף. הצוללים הצליחו להביא עמם חלקים מהכנף ואת גלגלי המטוס. הטייס לא נמצא. בליל המחרת הם חזרו למקום, אך הסורים הפעילו זרקורים חזקים, הבחינו בסירת הגומי ופתחו באש מסכנת. שפי ועמי אילון צללו. מפקד הסירה מיהר להתרחק לאחר שאסף את עמי אילון, וגדי שפי נשאר לבד במים. כשהובררה הטעות חזרה הסירה על אף האש ואספה גם את שפי.
במלחמת ששת הימים פיקד שפי על כוח סירות הנפץ של השייטת. במסגרת מבצע הנחיתה שתוכנן בחופי סיני הוגדרה לו משימה לשתק את תותחי החוף בפורט סעיד. הנחיתה התבטלה, ויחידת הסירות נשארה ללא משימה בלילה הראשון.
לאחר מלחמת ששת הימים ביצע עם חולית צוללים את מבצע ברזלית, שכלל צלילה בתעלת סואץ ומיקוש מסילת ברזל בגדה המערבית של התעלה. הייתה זו הפעולה הראשונה של שייטת 13 לאחר מלחמת ששת הימים והביצוע המוצלח היה משמעותי מאוד לחיל הים.
בהמשך השתתף בפעולה להפגנת נוכחות ימית ישראלית בתעלת סואץ.[1] כחלק מפעילות זו קיבל משימה להעביר סירות ברטרם לפורט תאופיק, להוריד למים ולהשיטן בתעלת סואץ. המצרים גילו את המתרחש והפגיזו בתותחים את הסירות בעודן על גבי המובילים. הסירות נפגעו ונשרפו אך שפי לא נפגע.
בתקופת פיקודו ביצעה השייטת מבצעי פשיטה וחבלה בלבנון והשתתפה במבצע ליטני. ביוני 1978 הוטל על השייטת לבצע פשיטה על יעדי מחבלים בדרום לבנון עם חטיבת הצנחנים או בנפרד ממנה. ביוני 1978, במסגרת ההכנות למבצע שלכת, שינה הרמטכ"ל, רפאל איתן, את הכוחות וחלק ממשימות השייטת הועברו לצנחנים כאשר אנשי השייטת משיטים אותם. הדבר היה לאחר אימונים רבים והכנות מדויקות מהשייטת וללא אימון מוקדם של הצנחנים. והשינוי נראה לשפי קשה לעיכול והוא פרש למשרדו בהפגנתיות. המבצע נעשה בליל 8/7 ביוני 1978 וכח השייטת בפיקודו של רס"ן אלי מרק נחל הצלחה רבה. שפי סיים את תפקידו באוגוסט 1978 ומסר אותו לחנינא עמישב.[5]
בתחילת פיקודו של עמישב ארעה תקלה קטלנית באימון בנשק באזור האי טיראן, וחייל משייטת 13 נהרג. הרמטכ"ל איתן החליט להציג עמדה ברורה נגד תקלות קטלניות והשעה את עמישב. שפי פנה אל הרמטכ"ל וניסה לשכנע אותו שאם יש אשמה היא צריכה להיות עליו כי כל התדריכים וההוראות היו עדיין בשמו. הרמטכ"ל איתן לא קיבל זאת. פקודיו ומפקדיו של שפי ראו בו אדם אמין, מנהיג קרבי מהמעלה הראשונה שניתן לסמוך עליו, כזה שאף פעם לא העמיד את עצמו יותר ממה שהיה מגיע לו.[6]
טקס קבלת פיקוד של גדי שפי על שייטת 13, יוני 1976.[ב]
שפי יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי. בסיום הלימודים נערכו חילופי פיקוד בחיל הים ושפי החליט להשתחרר משירות הקבע. בשירות המילואים ביקש לעבור טירונות בחיל השריון כדי לשרת במלחמה בצוות של טנק.[7] בקשתו מולאה אך במלחמות ומבצעים הבאים לא נקרא לשירות כזה.
אל"ם גדי שפי במרכז בין קבוצת חניכי מכללה לביטחון לאומי 1978.
הרמטכ"ל רפאל איתן נפרד מאל"ם גדי שפי היוצא לגמלאות, 1980
גדי שפי מארח במסעדה 'שצ'ופק' ברחוב בן יהודה בתל אביב.
חיים אזרחיים
לאחר שחרורו מצה"ל היה מסעדן-שותף במספר מסעדות: 'מסעדת הריף' ביפו, מסעדות 'הבקתה' ו'זיידה' בתל אביב, מסעדת 'התק"ם' ברחוב מונטיפיורי בתל אביב ובמקביל 'מסעדת החוף המערבי' בעיר. המסעדה זכתה להצלחה ”שפי הביא את הרעיון של הערב הברזילאי, שכלל שירים פורטוגליים והרבה מאוד בירה, והיה הצלחה יוצאת מהכלל”.[8] מחוף הים עבר שפי לרחוב בן-יהודה ופתח מסעדה בשם 'שצ'ופק'. שפי הסביר שהמונח לקוח משם של דג שהפולנים אוהבים. כך למעשה ציין את שם משפחתו המקורי. בשנת 2011 מכר את חלקו במסעדה ופרש לביתו. התגורר בגבעת אולגה, בדירת גג המשקיפה אל הים.[9]
שפי פגש בתל אביב את אהובה ממשפחת מדני, שהייתה אז שוטרת במשטרת ישראל ובשנת 1966 נישאו. המשפחה גרה במכמורת, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. הבכור יגאל נעשה איש עסקים ומתגורר בקפריסין. הבת כרמל שפי בן נעשתה מטפלת במוזיקה, הבת השנייה, יפעת שפי מרקוביץ, היא בעלת בית הקפה 'גוטל'ה' באבן יהודה. הבן ארי שפי בעל מכבסה בקיסריה. גדי ואהובה שפי נפרדו בשנת 1986 אך לא התגרשו. אהובה שפי נפטרה ב-24 ביוני 2015 ממחלת ריאות.
תחביבים
שפי אהב מאוד לשיר. הוא ניגן בקרן יער בתזמורת של קיבוץ תל יוסף והמשיך בכך גם כשהמשפחה גרה במכמורת.
התחביב העיקרי של שפי היו חברים. לאחר שמכר את שצ'ופק הוא טייל בארץ והיו לו חוגים קבועים שעמם נפגש אחת לשבוע: עין הוד בימי שלישי בצהרים, חברים שעמם טייל בימי רביעי וחבר אחר שעמו נפגש בימי שישי.
חברים
שפי היה ממייסדי חבורת הגנרלים בדימוס "איינדה", שנפגשת במשך 45 שנה ביום שישי האחרון של כל חודש.[10] שפי נהג לנפוש תקופות ארוכות בתאילנד.
מורשת
אף כי פועלו של שפי ידוע וכתב הצל"ש שקיבל עם עיטור המופת מדגיש את פיקודו על מבצע מגבית 16, נעשה שפי מוטרד מכך שאחרים מתארים את הקרב אחרת מהידוע לו.[11] שפי טרח למצוא ודרש לפרסם את סיכומי מפקד שייטת 13 שאול זיו שנעשו אחרי המלחמה ולדעתו של שפי לא קיבלו ביטוי מספיק במורשת הקרב של השייטת. השתדלותו נשאה פרי ובהוראת מפקד חיל הים רם רוטברג פורסמו הסיכומים מחדש והופצו למפקדי היחידות הרלוונטיות.[12]
שלט מצפור "מעלה גדי" ביער עופר, באוקטובר 2019
פטירה
גדי שפי נפטר ב-12 באפריל 2017, בעת ששהה בחופשה בפאטאיה שבתאילנד. נתיחה לאחר המוות שבוצעה בתאילנד קבעה כי מדובר במוות טבעי, ככל הנראה מדום לב.[13] נקבר בקיבוץ תל יוסף שבו נולד.
הנצחה
הקרן הקיימת לישראל בתמיכת משפחתו וחבריו של שפי מצאה לנכון להקדיש פינת מנוחה ביער עופר בשם "מעלה גדי".
^מימין לשמאל בשורה העליונה: האם גוטה, האחות בתיה, האחות רותי, האב אריה, גדי ואשתו אהובה. בשורה הקדמית: בן האחות, הבן יגאל בן האחות, הבת כרמל והבת יפעת.
![גדי שפי (ראשון משמאל) במסדר קבלת הפיקוד על אח"י אילת (סער 2), 1971.[א]](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:GadiShefiCommandCermonyINSEilat.jpg)
![טקס קבלת פיקוד של גדי שפי על שייטת 13, יוני 1976.[ב]](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:GadiShefiCommnd13.jpg)
