ג'ין סיברג נולדה במרשלטאון, איווה שבארצות הברית, בעיירה קטנה. משפחתה הייתה נוצרית-לותרנית. אמה הייתה מורה מחליפה ואביה רוקח. סיברג רכשה השכלה באוניברסיטת איווה.
בגיל 17 לוהקה לתפקיד ז'אן ד'ארק בסרטו של אוטו פרמינגר, "Saint Joan" ("סיינט ג'ואן"), המבוסס על מחזהו ההיסטורי של ג'ורג' ברנרד שו.[1] סיברג נבחרה לתפקיד מבין יותר מ-3,000 מועמדות אחרות.[2] על אף שהסרט נקטל על ידי מבקרי הקולנוע, הוא הזניק את הקריירה של סיברג שהפכה לכוכבת בן-לילה, ולוהקה לסרט נוסף של פרמינגר, "Bonjour Tristesse" ("שלום לך, עצבות") שיצא כשנה לאחר מכן. ב-1959 הופיעה בסרט הבריטי "The Mouse that Roared" ("העכבר ששאג") לצידו של פיטר סלרס. ב-1960 היא הופיעה בסרטו הצרפתי של ז'אן-לוק גודאר - "À bout de souffle" ("עד כלות הנשימה"; מוכר גם בשמו האנגלי "Breathless"). הסרט, בו כיכבה סיברג לצידו של ז'אן-פול בלמונדו, זכה להצלחה גדולה ברחבי העולם, וסימן את תחילתו של הגל החדש בקולנוע הצרפתי. סיברג הפכה לידוענית ולסמל אופנה הן בצרפת והן בהוליווד, והחלה לזכות בתפקידים בכירים בתעשיית הקולנוע, כשהחשוב שבהם הוא בסרט "Lillith" ("לילית"), סרטו האחרון של רוברט רוסן בו כיכבו גם וורן בייטי, פיטר פונדה וג'ין הקמן. בשנים לאחר מכן דעכה במקצת הקריירה שלה, והיא הופיעה יותר בסרטים אירופיים ובעיקר צרפתים. ב-1969 הופיעה בתפקיד הנשי הראשי בסרט המכורים לזהב, המבוסס על המחזמר "צבע את עגלתך" של לרנר ולווה, לצדם של לי מרווין וקלינט איסטווד, אם כי בשירים דובב קולה. תפקידה הגדול האחרון היה בסרט האסונות "Airport" ("נמל תעופה (1970)"), בו כיכבו כמה מן הכוכבים הגדולים של התקופה - ברט לנקסטר, דין מרטין ועוד. סיברג אף שיחקה בשני סרטיו היחידים של בעלה השני רומן גארי, "Oiseaux vont mourir au Pérou, Les" ("הציפורים באות למות בפרו") ו-"!Kill" ("הרג").
חייה האישיים
חייה האישיים של סיברג זכו גם הם לפרסום רב, ובייחוד נישואיה לסופר הצרפתי רומן גארי, בעלה השני מתוך ארבעה, ואבי בנה, אלכסנדר דייגו גארי (צר'). באותה התקופה בה הייתה נשואה לגארי, שנות השישים של המאה העשרים, היא התחילה להיות מעורבת בפוליטיקה האמריקאית הרדיקלית. היא תמכה בגלוי במאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות ובפרט בתנועת הפנתרים השחורים, בה תמכה כלכלית וציבורית. ה-FBI ראה בפנתרים השחורים, הארגון החמוש ובעל האג'נדה המהפכנית, איום ממשי על ביטחונה של ארצות הברית, ופתח בסדרה של מבצעים לא חוקיים כדי לפגוע בארגון ובתומכיו (תוכנית COINTELPRO). סיברג, שהצהירה על תמיכתה בארגון ועל כך שתרמה לו כסף רב בפרהסיה, הפכה גם היא למטרה. ה-FBI החל לצותת לשיחותיה בטלפון ולעקוב אחר תנועותיה.[3] גם ארגוני שחורים אחרים, שלא ראו בעין יפה את מעורבותה של האישה הלבנה במאבקם, איימו ומיררו את חייה.[4]
בשנת 1970, כשהייתה בהריון עם ילדה השני, הפיץ ה-FBI בראשותו של ג'ון אדגר הובר ידיעה שקרית על כך שאביו של הילד אותו נושאת סיברג ברחמה אינו גארי אלא אחד מראשי הפנתרים השחורים.[3] ה-FBI קיווה בכך לפגוע במעמדה הציבורי. הידיעה השקרית פורסמה בלוס אנג'לס טיימס, במגזין ניוזוויק ובעוד כ-100 עיתונים ברחבי ארצות הברית וזכתה לתהודה תקשורתית רבה. סיברג נכנסה בעקבותיה לטראומה וילדה טרם זמנה, כשהפג מת כעבור יומיים בלבד.[2] היא האשימה במוות את ה-FBI, ובמסיבת עיתונאים שקיימה זמן מה לאחר מכן הציגה לעיתונאים ההמומים את גופתו של בנה, והדגישה את צבע עורו - לבן, כך שלא ייתכן שאביו היה שחור עור.[2] הצעד הקיצוני שם קץ לשמועות, אולם הוא לא מנע מה-FBI להמשיך ולעקוב אחריה, ולסיברג לשקוע בדיכאון. נישואיה עם גארי הסתיימו והיא עזבה את ארצות הברית ועברה לפריז. קריירת המשחק שלה אמנם השתקמה קמעה, ברם היא ניסתה להתאבד עוד מספר פעמים בימי השנה למותה של התינוקת. באחת הפעמים אף קפצה אל מתחת לגלגליה של הרכבת התחתית של פריז.[2] כמו כן, היא התמכרה לאלכוהול ולתרופות, והחלה לצאת עם גברים מפוקפקים ואלימים, שניצלו אותה כספית ורגשית.[5]
באוגוסט 1979 דווח על היעדרותה. לאחר 11 ימים של אי-בהירות נמצאה גופתה במושב האחורי של מכוניתה, שחנתה ברובע השישה-עשר של פריז. המשטרה דיווחה כי סיברג מתה לאחר שבלעה מנת יתר של כדורי הרגעה.[2] בעלה השני, רומן גארי, שקע בדיכאון בעקבות מותה והתאבד אף הוא כשנה לאחר מכן (למרות שציין במכתב כי אין קשר בין התאבדותו להתאבדותה).
בשנת 2019 אמזון הוציאה את הסרט "סיברג" (אנ'), המבוסס על חייה של השחקנית ומתמקד במעקב שנערך אחריה על ידי האף בי איי. את דמותה של סיברג מגלמת קריסטן סטיוארט.
לקריאה נוספת
Richards, David (1981). Played Out: The Jean Seberg Story. Random House. ISBN0-394-51132-8.
^גארי, בספרו "כלב לבן", מתאר חלק מן ההטרדות שהיו מנת חלקה של סיברג: הסחיטות, האיומים, ואף הרעלתם של חיות המחמד של הזוג.
^אריאלה בנקיר, "כל החיים מאחוריו", ריאיון עם בנה של סיברג - אלכסנדר דייגו גארי - לרגל פרסום האוטוביוגרפיה שלו "S. ou l'esperance de vie" ("אס או התקווה לחיים", בההוצאת גלימאר), מוסף הארץ, 3 ביולי 2009 (קישור לראיון).
.svg){kind=logo}
