אחיה ואביה של סיל מתו בתאונות נפרדות כשהייתה צעירה. אמה נישאה לאנימטור של טום וג'רי, קנת' מיוז, וסיל עזבה את הבית אל חיים של פשע ושימוש בסמים כשהייתה נערה. כשנאסרה על כתיבת המחאות ללא כיסוי למדה את נגינת הקלידים בסגנון גוספל האופיינית לה, והחליטה להיגמל מהרואין ולכתוב שירים. קלידנית, פסנתרנית וגיטריסטית מוכשרת, היא חזרה לחוף המערבי, שם פגשה את גרהם נאש ודייוויד קרוסבי, ויצאה איתם לסיבוב הופעות כמופע פותח. היא פגשה גם את דייוויד גפן שהציע לה חוזה בלייבל המתפתח שלו. גרהם נאש, שהפך למעריץ שלה, הפיק את הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה, "Jesus Was a Cross Maker". להקת ההוליס הקליטה גרסת כיסוי לשיר ב-1973. אלבום הבכורה שלה, "Judee Sill" יצא ב-1971 וכלל את הלהיט "Lady-O", שיתוף פעולה עם להקת הטרטלז. האלבום זכה לשבחים מרובים. בשנת 1973 יצא אלבומה השני, "Heart Food". האלבומים זכו לביקורות טובות אך לא הצליחו מסחרית. סיל לא הצליחה למשוך קהל אך סירבה לשמש כמופע פותח, המוניטין וההצלחה המתונה שלה דעכו, והיא נעלמה לחלוטין. בעקבות כישלון האלבום השני החליט גפן שלא לחדש את החוזה איתה. ב 1974 נפצעה סיל בתאונת דרכים שגרמה לה לכאבי גב קשים. למרות זאת היא חזרה לאולפן והקליטה כמה דמואים לשירים חדשים. לא ידוע בבירור מה קרה לאחר מכן, אך ידוע בוודאות שהיא חזרה להשתמש בהרואין ואף התמכרה לקוקאין. בשנת 1979 מתה סיל ממנת יתר.
סגנון
המוזיקה של סיל הושפעה עמוקות מהמבנים המטריים והסוויטות של באך, בעוד שמבחינה לירית שיריה שאבו לעיתים קרובות השראה ממוטיבים נוצריים של גאולה. סיל הייתה פרפקציוניסטית, ולפעמים לקח לה שנה לכתוב שיר. הליווי המוזיקלי בשני האלבומים יוצא דופן בהשוואה לאלבומים של זמרות פולק אמריקאיות אחרות מאותה תקופה שבדרך כלל הסתפקו בליווי מינימלי של גיטרות אקוסטיות, פסנתר וכלי הקשה. סיל משלבת בשירים כלי נגינה נוספים (כמו קלרינט וקרן יער). בשני האלבומים של סיל משתתפת תזמורת קאמרית ובאלבום השני סיל אף מנצחת עליה.
אחרי מותה
אמנים רבים שיבחו את סיל, כולל ג'ים או'רורק שעשה את המיקס לאוסף השירים שלא יצאו, "Dreams Come True", שיצא ב-2005 והורכב מהדמואים שסיל הקליטה ב-1974 לאלבום שלישי שלא הושלם מעולם. שני האלבומים הראשונים שלה יצאו מחדש כדיסק הכפול Abracadabra: The Asylum Years, יחד עם הקלטות מהופעות, דמואים ורצועות בונוס.
.svg){kind=logo}
