נתקבצו להרוג לאליעזר וראו שהיה נוטל ב' גמלים בב' ידיו ומעבירן את הנחל כיון שראו כן אמרו אין אנו יכולין להרגו והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת. ואין ויושם אלא לשון סם. ומפני מה מת בתואל שהוא היה מלך בארם נהרים וכל בתולה שתנשא בועל אותה לילה ראשונה ואחר כך חוזרת לבעלה נתקבצו כל השרים ואמרו אם הוא עושה לבתו כשם שעשה לבנותינו מוטב ואם לאו אנו הורגים אותו ואת בתו לפיכך מת כדי שינצל אליעזר ורבקה
בתרגום המיוחס ליונתן (תרגום ירושלמי) מביא גם הוא את עניין הרעל שהכניסו לתבשילו של אליעזר, אך לדעתו היה אליעזר עצמו שהרגיש בכך ונמנע מלאכלו:
דרשה זו נובעת מהמילה: "וַיּוּשָׂם"[3] שעל פי הדרשה נקראת בצורה כפולה, כך: "ויושם-סם לפניו", ויש בכך רמז לסם המוות שבאמצעותו ניסו להרעילו כדי לקחת את כל הרכוש הרב שהביא עמו.