ערך זה עוסק בברכה על עשיית צרכים. אם התכוונתם לברכה מברכות הנישואים, ראו שבע ברכות.
ברכת אֲשֶׁר יָצַר היא ברכה הנאמרת, על פי ההלכה, לאחר כל התפנות לעשיית צרכים (הפרשת צואה או נתינת שתן). ברכה זו משולבת גם בברכות השחר הנאמרות בבוקר עם קומו של האדם. סדר הברכה, על פרטיה ודקדוקיה נלמדים מדברי חז"ל המצוינים בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'.
משמעות הברכה
בברכה האדם מודה לה' על כך שנקביו תקינים והוא מסוגל להתפנות בכבוד דרך אמצעים מחוכמים שהבורא התקין בגופו של האדם ('אשר יצר את האדם בחכמה'). יש מפרשים שהחכמה מתבטאת בכך שה' ברא את מזונותיו של אדם קודם שברא את האדם עצמו[1]. ויש מפרשים שהחכמה מתבטאת בכך שרוחו של האדם לא יוצאת ממנו למרות שיש בגופו נקבים רבים[2].
הברכה כוללת הודאה על כך שה' ברא את האדם ”נקבים נקבים, חלולים חלולים”, כלומר האיברים הפתוחים כגון הפה לא נסתמים, ולהפך - האיברים הסתומים כמו הלב והריאה אינם ניקבים, ואם המצב היה שונה - האדם לא היה יכול להתקיים.
הברכה נחתמת בכך שה' הוא ”רופא כל בשר”, שכן אם הפסולת הייתה נשארת בגוף האדם ומתעפשת היא הייתה מזיקה לו וגורמת לו לחלות. כמו כן נאמר בחתימת הברכה שה' ”מפליא לעשות”. וניתנו כמה פירושים מהו הפלא האמור:
רש"י ותוספות פירשו שהפלא הוא שבגוף האדם יש הרבה נקבים ובכל זאת רוחו לא יוצאת מהם.
רבי דוד אבודרהם הסביר שהפלא הוא שגוף האדם יודע להבדיל בין החלק המזין שבמזון לבין הפסולת ולהפריד ביניהם.
הרמ"א הסביר שהפלא הוא שהנשמה קשורה בגוף הגשמי.
דיני הברכה
יש מן הראשונים שכתבו שמברכים ברכה בבוקר כחלק מברכות השחר אפילו אם לא עשה צרכיו, וכך פסק הרמ"א[3]. יתירה מזאת, לדעה אחת בראשונים מברכים ברכה זו רק בבוקר ואין מברכים אותה שוב במשך היום[4]. אך רבים חולקים וסוברים שהברכה היא על עשיית צרכים, ואף בבוקר אין לברך אותה אלא אם כן עשה צרכיו, וכך פסק השולחן ערוך.
הראשונים נחלקו אם ברכה זו נאמרת רק אחרי הפרשת צואה[5] או גם אחרי הטלת שתן, ולהלכה נפסק בשולחן ערוך שיש לברך בכל מקרה[6].
פסק נוסף של השולחן ערוך הוא שהעושה צרכיו בפעמיים נפרדות ולא בירך אשר יצר על הפעם הראשונה – עליו לברך את הברכה פעמיים ברציפות. אחרונים רבים נחלקו על פסק זה, ולכן כתבו שראוי לברך מיד כשמסיים לעשות את צרכיו ולא להתמהמה[7].
זמן ברכת אשר יצר לדעת רוב הפוסקים הוא שיעור פרסה (72 דקות) לאחר עשיית הצרכים, ולאחר מכן לא ניתן לברך[8].
התלמוד הבבלי מביא מחלוקת באשר לחתימת הברכה (כלומר מה אומרים בסוף הברכה לאחר המילים "ברוך אתה ה'" [בשורה 8 בנוסח לעיל]). האמורארב סובר שצריך לחתום "רופא חולים". שמואל חולק עליו בטיעון שלא כל מי שהתחייב לברך את הברכה היה חולה לפיכך לדעתו יש לחתום "רופא כל בשר". רב ששת[12] אומר "מפליא לעשות". רב פפא, כשיטתו גם ביחס לברכות אחרות, סובר "הלכך נמרנהו לתרוייהו" (תרגום: לפיכך נאמר את שניהם) כלומר "רופא כל בשר ומפליא לעשות", וכך נפסק להלכה.
נוסח הברכה עצמה מובא כבר בתלמוד, אך כמו במקומות רבים אחרים לא ניתן לדעת מהו הנוסח המדויק של התלמוד, שכן דרכם של מעתיקי כתבי היד התלמודיים הייתה לשנות את נוסח התפילות והברכות כפי הנהוג לומר במקומם (נכון הדבר גם ביחס לסידורים מתקופת הגאונים כדוגמת סדר רב עמרם גאון).
לשון נקייה
המונח "אשר יצר" משמש כלשון נקייה לציון עשיית צרכים. כך למשל ביידיש "אַשר יצר פּאַפּיר" הוא כינוי לנייר טואלט[13].