אפרים להב (1914 – 11 בינואר 1987) היה קצין הנדסה ראשי (קהנ"ר) בשנים 1954–1958, וכן לוחם בחיל ההנדסה המלכותי של צבא בריטניה, בבריגדה היהודית ובצה"ל.
ביוגרפיה
נולד ב-1914 בגליציה המזרחית, ועלה לארץ ישראל ב-1923. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס להב אל הצבא הבריטי ב-1941 ושירת בחיל ההנדסה המלכותי. בשלהי המלחמה הצטרף לבריגדה היהודית ושירת כקצין ביחידת השדה 643 של חיל ההנדסה המלכותי.
אחרי המלחמה חזר להב ארצה, ואחרי תקופה קצרה שבה עבד בשוק האזרחי, התגייס לשירות קבע בצה"ל ב-1948 ושירת כקצין המבצעים של חיל ההנדסה. בתפקיד זה היה להב שותף לתכנון כל מבצעי ופעולות חיל ההנדסה בזמן מלחמת העצמאות. בסוף 1949 התמנה לקצין ההנדסה הפיקודי של פיקוד הדרום. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 עבר להב מספר הכשרות: ב-1951 השתתף בקורס המג"דים הראשון בצה"ל וב-1952 נשלח לארצות הברית לקורס קציני הנדסה בכירים בפורט בלוור (אנ') שבווירג'יניה, אותו סיים כחניך מצטיין.
ב-1954 התמנה לתפקיד קצין הנדסה ראשי והמשיך בבניין החיִל שהתחיל אל"ם עמנואל שחר. בתקופתו התרחש מבצע קדש (1956) בו פעל חיל ההנדסה בהצלחה: החיל פרץ שדות מוקשים ודרכים עבור חיל השריון ועסק גם בהספקת מים ליחידות בחזית. עיקר תהילתו באה אחרי המלחמה, כאשר חיל ההנדסה הצטיין בעת נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) ב"מבצע לקט" בו אסף שלל של טנקים, אמצעי לחימה, תחמושת, משאיות, כלי צמ"ה וציוד ממה שהותיר אחריו צבא מצרים, וב"מבצע עמורה" בו הרס גדוד "אסף" של החיל את תשתיות הצבא המצרי בחצי האי סיני לפני החזרתו למצרים. על מבצע זה זכה גדוד "אסף" בצל"ש גדודי (הצל"ש הגדודי הראשון בצה"ל).
ב-1958 סיים את כהונתו כקהנ"ר ופרש מצה"ל. באזרחות עבד בחברת החשמל ומאוחר יותר ב"סולל בונה" כאחראי על הציוד וכחבר מועצת המנהלים של החברה.[1]
נפטר בשנת 1987, בגיל 73. נקבר בבית עלמין הדרום.[2]
לקריאה נוספת
- דניאל אופיר (עורך), להב פלסים: דרכו של אפרים להב בהקמת חיל-ההנדסה, תל אביב: עמותת הפלס, תשנ"ב-1992.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
