בשנת 1922 התחתנה עם חיים ברלין, ובסוף 1923 נולד בנם, דן. בשנת 1925 עלו שלושתם ארצה.[3] הזוג התגרש בשנת 1930.
בעקבות הרצון החברתי לעברת את שם המשפחה, שינתה את שמה לאחר הגירושים לברלי-יואל.
ברלי-יואל הייתה אמנית ומעצבת גרפית. היא עיצבה כרזות וסמלים, ולאורך השנים השתתפה בעשרות תערוכות כלליות וערכה 12 תערוכות יחיד. בשנת 1936 קיבלה פרס ראשון על אלבום ציורי חיפה.
נפטרה בכ"א באדר תשל"ב, 7 במרץ 1972, ונקברה בבית הקברות בחיפה.[1]
מיצירותיה
עיצוב סמלי ערים והתאחדויות
בשנות ה-30 ברלי-יואל עיצבה מספר סמלים של ועדים והתאחדויות. בשנת 1930 היא עיצבה את סמל התאחדות בעלי התעשייה[4] ואת סמל ועד הדר הכרמל.[5] כמו כן הציעה הצעות לעיצוב סמל העיר ירושלים, ועיצבה את סמל העיר חיפה (1936) וסמל עיריית חולון (1946).[2]
בראשית 1934 החל ראש העירחיפה, חסן שוכרי, בהליך לבחירת סמל רשמי לעירו. ביולי 1935 התכנסה ועדת הסמל לראשונה והחליטה על קיום תחרות לעיצוב הסמל וכן קבעה פרס של 15 לירות ארץ ישראליות למעצב הסמל הנבחר. בתחילת 1936 התכנסה ועדת הסמל בפורום רחב, שכלל שלושה אנשי מקצוע נוספים (מהנדס, אדריכל ואמן), לדון בהצעות שהתקבלו. הוועדה לא מצאה סמל הראוי לבחירתה, אך התרשמה מהצעה שהגישה האמנית אסתר ברלין-יואל, אשתו של הרופא חיים ברלין. התקבלה החלטה להטיל את מלאכת עיצוב הסמל על ברלין, וזאת על פי דגשים שייתנו חברי הוועדה ואנשי המקצוע. בהתאם לדגשים שקיבלה הכינה ברלין מספר תרשימים ובהם ניכר שילוב בין נוף ההר לים וכן ביטוי גרפי לשלום. ביטוי לטבעה העירוני של העיר באותם הימים נעדר מהתרשימים והושם דגש על האווירה בעיר, כפי שבאה לידי ביטוי בנמל חיפה, הר הכרמל והים התיכון.
ב-22 באפריל1936 התכנסה הוועדה לישיבתה האחרונה כדי לדון בהצעותיה של ברלין. הסמל שהומלץ על ידי שלושת אנשי המקצוע שהנחו את ברלין אושר על ידי הוועדה וב-22 ביוני אושרר גם במועצת העירייה.
אחת מההצעות לסמל העיר חיפהאחת מההצעות של אסתר ברלין לקראת עיצוב צורתו הסופית של הסמל
