אנרי קוריאל

אנרי קוריאל
Henri Curiel

קוריאל בשנות ה-60/70 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	13 בספטמבר 1914 קהיר, סולטנות מצרים
פטירה	4 במאי 1978 (בגיל 63) הרובע החמישי של פריז, צרפת
מדינה	ממלכת מצרים, צרפת (ואזרחות איטלקית)
מקום קבורה	פר לשז
מקום מגורים	רחוב רולן, פריז
השכלה	College of the Holy Family
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של צרפת, Democratic Movement for National Liberation

אנרי קוריאל (בצרפתית: Henri Curiel;‏ 13 בספטמבר 1914 – 4 במאי 1978) היה פוליטיקאי קומוניסט יהודי-מצרי שעמד בראש "התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי" (מ.ד.ל.נ.) במצרים עד שגורש בשנת 1950. קוריאל תמך בתנועות פוליטית מילנטנטיות, קומיניסטית או אנטי פשיסטיות ברחבי העולם. ב-4 במאי 1978 נרצח בפריז וישנן גרסאות שונות על זהות רוצחיו.

ביוגרפיה

אנרי קוריאל נולד בקהיר למשפחת קוריאל, משפחה יהודית ממוצא איטלקי. אביו היה בנקאי והמשפחה גרה בבית רחב מידות ברובע זמאלכ בקהיר.^[1] בן דודו היה אוג'ניו קוריאל, פיזיקאי ופעיל אנטי-פשיסטי, שנרצח בשנת 1945. אחיו, ראול קוריאל, היה ארכאולוג שהתמחה בנומיסמטיקה.

למשפחת קוריאל הייתה אזרחות איטלקית וב-1935 קיבל אנרי גם אזרחות מצרית. הוא למד בבית ספר נוצרי פרטי בקהיר. על אף זיקתו למצרים, הוא לא שלט בשפה הערבית.^[2]

תנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי

קוריאל היה אחד הקומוניסטים המובילים במצרים. הוא טען כי המשימה הראשונה של קומוניסטים מצריים הייתה לזכות בשחרור לאומי באמצעות חזית לאומית רב-מעמדית. לתפיסתו שחרור מצרים מהאימפרליזם הבריטי הייתה המשימה הראשונה של התנועה הקומוניסטית המקומית.^[2] בשנת 1943 הקים את התנועה הקומוניסטית "התנועה לשחרור לאומי", אשר בשנת 1947 הפכה ל"תנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי". חברי מ.ד.ל.נ. דרשו שבריטניה תעזוב את פלשתינה ובמקביל ניסו להבטיח שההפגנות לא יקבלו אופי אנטישמי. כאשר מפגינים תקפו חנות בבעלות יהודית באל-מנסורה, עמדו אנשי ה מ.ד.ל.נ בפתח החנות והגנו עליה.^[3] התנועה משכה אליה מוסלמים וקופטים מהאינטליגנציה וגם ממעמד הפועלים.^[4]

קוריאל נעצר פעמים רבות עקב פעילותו הפוליטית ובזמן המלחמה הישראלית-ערבית 1948, הוא ופעילים קומוניסטים נעצרו בגלל תמיכתם בתוכנית החלוקה של האו"ם והואשמו בתמיכה בציונות. ובשנת 1950 אולץ להגר ממצרים על ידי שלטונו של המלך פארוק והתיישב בפריז,^[5] שם הקים יחד עם גולים יהודים קומוניסטים נוספים את שלוחה של מ.ד.ל.נ. שנקראה קבוצת רומא.^[4]

קבוצת רומא

קוריאל וקבוצת רומא פעלו לקידום פתרון לא אלים לסכסוך הערבי ישראלי כבר בשנות החמישים. הוא היה בקשר עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית וארגן מפגשים בין ישראלים, מצרים וקומונסטים ממדינות ערב נוספות ועודד תמיכה ישראלית בחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה.^[4] בשנת 1976 יזם מפגשים בין קומוניסטים ישראלים לבין קומוניסטים פלסטינים,^[6] אשר נודעו כ"שיחות פריז". נציגי אש"ף כללו את עיסאם סרטאווי, ובצד הישראלי היו חברי "אנשי המועצה לשלום ישראל-פלסטין" בהם אורי אבנרי^[4], דניאל עמית ומתי פלד.

תוכנית החלוקה

בספר "על מזבח השלום" קוריאל טען שמ.ד.ל.נ. קיבלה את תוכנית החלוקה במלואה למרות התנגדותן של רוב המפלגות במצרים. "המ.ד.ל.נ. הסבירה שאין להיגרר אחר המנהיגים הערביים הריאקציוניים אשר דרשו יחד עם הפשיסט הנודע המופתי הירושלמי להשליך את היהודים לים".^[7] מאחורי התגייסות מדינות ערב לסיכול הקמת שתי המדינות עמד האימפריאליזם הבריטי שקיווה להנציח את שלטונו בעזרת שיסוי הצדדים זה בזה תוך סיכול התביעות הלאומיות המצריות ובניגוד לאינטרסים של הערבים הפלסטינים. מנהיגי המדינות הערביות, ביקשו להסיט את ההמונים מבעיותיהם, הם הנושאים באחריות לפי קוריאל להיווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינים.

לאחר מלחמת סיני, היה כמעט בלתי אפשרי לטעון במצרים כי אפשר להגיע לשלום עם מדינת ישראל. התנועה הקומוניסטית תמכה עתה בלאומית פאן-ערביות אנטי-אימפריאליסטית. כתוצאה מכך גורשו קוריאל וקבוצת רומא מכל הקבוצות הקומוניסטיות המצריות.

קבוצת רומא הסיטה את מאמציה לתמיכה בקבוצות אנטי-קולוניאליסטיות ברחבי העולם השלישי, בהם תנועת "החזית לשחרור לאומי" באלג'יריה הקונגרס הלאומי האפריקני בדרום אפריקה, רודזיה הדרומית ואנגולה. בנוסף, תמכו קוריאל וקבוצת רומא במשפחות אסירים קומוניסטים מצרים שנכלאו בתקופת משטר נאצר בשנים 1959–1964.^[4] הוא היה חלק מרשת ז'אנסון, שסייע בצרפת לחזית השחרור הלאומית. באוקטובר 1960 נעצר קוריאל על ידי משטרת צרפת ונכלא ל-18 חודשים והיה מועמד לגירוש מצרפת. בזמן שהיה אמור להיות מגורש, נחתם הסכם השלום בין צרפת והחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה וגירושו בוטל.^[8]

בעת שהותו בכלא הקים קוריאל את תנועת סולדריות (Solidarité) שמטרתה לסייע לקבוצות פוליטית מילנטנטיות, קומיניסטית או אנטי פשיסטיות ברחבי העולם.^[9][8] ביוני 1976 פורסמה כתבה במגזין השמרני הצרפתי Le Point שהאשימה את קוריאל ותנועת סולידריות בקשר, סיוע ותמיכה כלכלית בקבוצות טרור ברחבי העולם. לטענת העיתון, סולדריות אימנה פעילים מכל רחבי העולם בזיוף מסמכים, שימוש בחומרי נפץ, ניווט, הסוואה ועוד. קוריאל עצמו לא היה מעורב בשום פעילות טרור.^[10] בעקבות החשיפה הואשם קוריאל בקשר עם הק.ג.ב. והושם במעצר בית. הוא שוחרר כאשר החשדות נגדו הוסרו.^[11]

מותו

ב-4 במאי 1978 נרצח קוריאל בפריז. מספר ארגונים נחשדו ברצח, אולם לא נמצאו אשמים. חבריו של קוריאל האמינו כי, ייתכן, והמאמר במגזין בלה פוינט ופרסומים אחרים שבאו אחריו בעיתונות הצרפתית הובילו להתנקשות בו. על מנת לְהָזֵם את השמועות הם העבירו לסופר הצרפתי, ז'יל פרוט, מידע על קוריאל כדי שיכתוב עליו ספר. ב-1984 פורסם הספר "A Man Apart: the Life of Henri Curiel" (איש החוץ: חייו של אנרי קוריאל)^[4]

הוא הובא למנוחות בבית הקברות פר לשז.

בנו הוא העיתונאי הצרפתי אלן גרש.

לזכרו הוקמה "Henri Curiel Society" העוסקת בהנצחתו וקידום מורשתו.

בשנת 1982 יצא בעברית, בהוצאת מפרש ספר על משנתו ופועלו של קוריאל, "על מזבח השלום". בספר ביוגרפיה, תיאור הרקע ההיסטורי לפועלו ודברים לזכרו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנרי קוריאל בוויקישיתוף

• Henri Curiel, citizen of the third world, Gilles Perrault
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אנרי קוריאל‏, 7 במאי 2013
• אנרי קוריאל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אנרי קוריאל (1914-1978), דף שער בספרייה הלאומית
• אנרי קוריאל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

1. Gilles Perrault, Henri Curiel, citizen of the third world, Le Monde diplomatique, ‏1998-04-01 (באנגלית)
2. Beinin, Joel, 1948-, The dispersion of Egyptian Jewry : culture, politics, and the formation of a modern diaspora, Berkeley: University of California Press, 1998, עמ' 143, ISBN 978-0-520-92021-7
3. Egypt’s Exiled Revolutionary | Steve Silver (באנגלית)
4. J. Beinin, Henri Curiel and the Egyptian Communist Movement, Radical History Review 1989, 1989-10-01, עמ' 157–163 doi: 10.1215/01636545-1989-45-157
5. Joel Beinin, The Communist Movement and Nationalist Political Discourse in Nasirist Egypt, Middle East Journal 41, 1987, עמ' 568–584
6. Beinin, Joel, 1948-, The dispersion of Egyptian Jewry : culture, politics, and the formation of a modern diaspora, Berkeley: University of California Press, 1998, עמ' 162, ISBN 978-0-520-92021-7
7. אנרי קוריאל, על מזבח השלום, הוצאת מפרש, 1982, עמ' 31
8. Moshe Behar & Zvi Ben-Dor Benite (ע), Modern Middle Eastern Jewish thought : writings on identity, politics, and culture 1893-1958, Waltham, Mass.: Brandeis University Press, 2013, עמ' 174-176, ISBN 978-1-61168-386-8
9. Gerringer, Arthur E., Terrorism : from one millennium to the next, San Jose, Calif., 2002, עמ' 154-155, ISBN 0-595-24286-3
10. Sterling, Claire Sterling; Adapted from The Terror Network Claire; Digest/Holt, to be published April 15 Reader's; Rinehart; Copy, Winston ; (1981-03-15). "The Strange Case of Henri Curiel". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2020-07-10.
11. "Henri Curiel, citizen of the third world", Le Monde diplomatique, April 1998 (באנגלית)