במלחמת העולם הראשונה שירתו בשירות צבאי יותר מ-100 אלף ניו זילנדים. כ-18,000 מהם נהרגו. כבר ב-1919 החליטה ממשלת ניו זילנד להקצות מימון להקמת אנדרטה לכבוד המשרתים במלחמה ולזכר הנופלים בה. לאחר דיון ממושך הוחלט להקים מכלול של אנדרטה, מוזיאון וגלרייתאמנות ברובע מאונט קוק שבעיר ולינגטון, וב-1929 התקיימה תחרות לתכנון המכלול, שבה זכה משרד האדריכלים המקומי גאמר את פורד (Gummer and Ford).
הצעת התכנון המקורית לאנדרטה כללה גם קבר ללוחם אלמוני של ניו זילנד. הרעיון לא מומש במשך שנים ארוכות, אף על פי שרבים במדינה שיקיריהם נפלו בקרב ונקברו כאלמונים רצו באתר זה באין יכולת לפקוד את קבר החייל האלמוני בקתדרלת וסטמינסטר שבלונדון. לאחר דיונים והכנות ממושכים יצאה בנובמבר2004 משלחת ניו זילנדית לצרפת לקבל מידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה את ארונו של חייל ניו זילנדי אלמוני, שנפל במלחמת העולם הראשונה ונקבר בבית הקברות "עמק קטרפילר" בצרפת. ב-10 בנובמבר הגיע הארון לניו זילנד והוצב במשמרת כבוד בפרלמנט המדינה. למחרת, יום השנה לשביתת הנשק במלחמת העולם הראשונה, נערך טקס אשכבה בקתדרלת סנט פול בוולינגטון, שלאחריו הובל הארון אל האנדרטה ונטמן בטקס צבאי למרגלותיה. 100 אלף איש ניצבו לאורך נתיב ההלוויה.
מגדל הפעמונים, שחזיתו פונה צפונה, מתנשא לגובה של 51 מטרים. המגדל, שתוכנן בסגנון האר דקו, נבנה במקור כמגדל אח למגדל השלום בעיר אוטווה בירת קנדה. ציפוי האבן המקומית המקורי של המגדל הוחלף בשיש בשנות השמונים מאחר שלא עמד היטב בנזקי הזמן.
הקריון נכלל במגדל עקב השתדלות של אזרחי ולינגטון, שהקימו לשם כך אגודה ב-1926 וגייסו תרומות לשם הקמתו. בעת חנוכתו כלל הקריון 49 פעמונים בגודל ובמשקל שונה, מ-4 קילוגרם ועד 5 טון. לכל אחד מהן ניתן שם - של חייל, יחידה צבאית או קרב במלחמת העולם הראשונה. עם השנים הוכנסו שינויים ותוספות באוסף הפעמונים שבקריון וכעת הוא כולל 74 פעמונים. הקריון הוא כיום השלישי בגודלו בעולם מבחינת מספרם ומשקלם הכולל של הפעמונים שבו.[1] קול נגינתו של הקריון נשמע בקביעות בוולינגטון. בכל שנה הוא משמש לנגינה במשך למעלה מ-200 שעות של קונצרטים.
בשנת 2007 תרם מסדר סנט לזרוסעוגב לאנדרטה, וקול נגינתו מצטרף לנגינת הקריון במהלך טקסים וקונצרטים.
היכל הזכרונות
הכניסה אל היכל הזכרונות נמצאת בבסיס מגדל הפעמונים. ההיכל הוא אולם מאורך בעל גג קשתי, הנתמך על ידי שורת עמודים משני צידיו. מתחת לקשתות הגג ומעל לעמודים קבועים חלונות ויטראז', שדרכם חודר אור יום לתוך האולם.
בקצהו המרוחק של האולם נמצא מקדש (Sanctuary) מוגבה. בגומחה שבו מוצב פסל הארד "אם וילדים" בעיצובו של הפסל לינדון סמית'. הוא מתאר אם ושני ילדיה המנחמים זה את זה במהלך הסבל של שנות המלחמה. משני צידיו מוצבים דגלים וכני לפידים. מעל הפסל קבועה בקיר מנורת האחווה (Lamp of Brotherhood). על הקירות בשני צידי המקדש קבועים סמלי תשעת המחוזות של ניו זילנד. מתחתיהם מוצגים ארבעה ספרים, שבהם רשומים שמות הנופלים בכל מלחמות ניו זילנד ממלחמת הבורים ואילך. בשני צידי המדרגות למקדש ניצבים עמודים הנושאים עליהם עיטורים של גזעיעצים, המסמלים את חבר העמים. על ענפיהם מוצגים סמלי מדינות חבר העמים שהשתתפו בשתי מלחמות העולם. על הקיר מעל פתח המקדש נרשמו פסוקים מפרק קלט בספר תהילים.
בין העמודים משני צידי האולם מצויות 12 גומחות, שכל אחת מהן מוקדשת להנצחת יחידות צבאיות של המדינה ובה מוצגים לוח זיכרון ודגל היחידה. שש מהן מוקדשות לצבא, שלוש לצי ושלוש לחיל האוויר. בארבע מהגומחות מוצבים גם לוחות זיכרון למלחמות בדרום אפריקה, קוריאה, מלאיה וווייטנאם. הגומחות משמשות כמוקד לטקסי זיכרון הנערכים באולם על ידי היחידות המונצחות בהן.
טקסי הנחת זרים וזיכרון למלחמות ניו זילנד ולנופלים בהן נערכים באולם באופן סדיר, וראשי מדינות ובני משפחת המלוכה הבריטית מבקרים בו.
קבר הלוחם האלמוני
קבר הלוחם האלמוני מסמל את 9,000 חיילי ניו זילנד שנפלו ושמקום קבורתם לא נודע. ארונו של הלוחם נקבר בסרקופג שנכרה ברחבה שלפני הכניסה לאנדרטת המלחמה ולא בתוך המבנה, וזאת על מנת לאפשר גישה אליו לקהל גדול יותר. על הקבר הוקמה מצבה רחבה מאבן גרניט שחורה וארד ועליה כיתוב באנגלית ובמאורית. המצבה תוכננה על ידי המעצב קינגסלי באיירד (Kingsley Baird).
פארק אנדרטת המלחמה הלאומית פוקהאו
באפריל2015 נפתח בשטח שסביב האנדרטה פארק אנדרטת המלחמה הלאומית פוקהאו (Pukeahu), אשר פותח על ידי ממשלת ניו זילנד ועיריית ולינגטון. השטח מיועד לשמש כמרחב להצבת אנדרטאות נוספות לחיילי ניו זילנד ובנות בריתה ולקיום אירועים וטקסים ציבוריים ובראשם טקס יום אנזא"ק. במסגרת אירועי מלאת מאה שנים למלחמת העולם הראשונה ייערך בו בכל ערב עד 11 בנובמבר 2018 טקס נגינת הלחן Last Post.
.jpg)
.jpg)
