אן לאורה דורינת'י מק'לארן (באנגלית: Anne Laura Dorinthea McLaren; 26 באפריל 1927 – 7 ביולי 2007) הייתה מדענית בריטית מובילה בתחום הביולוגיה ההתפתחותית. עבודתה היוותה יסוד לפתרונות רפואיים שונים, כמו הפריה חוץ גופית.
מק'לארן קבלה פרסים רבים על תרומתה למדע, בהם דיים מפקדת במסדר האימפריה הבריטית.
קורות חיים
ראשית חייה
אן מק'לארן הייתה בתו של סר הנרי מק'לארן, הברון אברקונוואי ה-2 וחבר פרלמנט ליברלי, וקריסטבל מק'נוטן מלוויל. היא נולדה בלונדון וחיה שם עד המלחמה, כאשר משפחתה עברה לאחוזתם בבודנאט בצפון ווילס.
היא למדה זואולוגיה בליידי מרגרט הול, שבאוניברסיטת אוקספורד, ולאחר מכן קיבלה גם תואר שני. במהלך מחקרה על התפשטות דרוזופילה תחת ג'ון הלדיין, היא המשיכה את הלימודים בקולג' האוניברסיטאי של לונדון משנת 1949, תחילה תחת פיטר מדאוור על הגנטיקה של ארנבות ולאחר מכן על וירוסים נוירוטרופיים והשפעתם על עכברים תחת קינגסלי סנדרס. היא קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה בשנת 1952 ונישאה לעמיתה לספסל הלימודים ד"ר דונלד מיצ'י ב-6 באוקטובר 1952.
תחילת הקריירה וחיי נישואים
כזוג, מקלארן ודונלד מיצ'י עבדו יחד בקולג' האוניברסיטה של לונדון, משנת 1952 ועד 1955, ולאחר מכן בקולג' הווטרינרי המלכותי. הם עסקו בשינו מספר החוליות בעמוד השדרה המותני אצל עכברים כפונקציה של סביבה אימהית. מקלארן הייתה מאוחר יותר האחראית על המחקר על פוריות עכברים, כולל superovulation ו-superpregnancy. בתקופה זו, היו להם שלושה ילדים:
הנישואים הסתיימו בגירושין בשנת 1959, ומקלארן עברה למכון לגנטיקה בבעלי חיים באדינבורו כדי להמשיך במחקר שלה. הזוג נשאר ביחסים טובים; מיצ'י עבר אף הוא לאדינבורו. הניסיון של גידול ילדים כהורה יחיד בעל קריירה, הפך את מקלארן לתומכת נלהבת של סיוע הממשלה בתחום רווחת הילד.
המשך הקריירה/קריירה מאוחרת
מקלארן בילתה את 15 השנים הבאות (1959–1975) במכון לגנטיקה בבעלי חיים, בלמידת מגוון רחב של נושאים הקשורים לפוריות, פיתוח ואפיגנטיקה, כוללים הפיתוח של העברה עוברית בעכברים, מניעת ההעברה העוברית על ידי המערכת החיסונית (immunocontraception), ומאפייני השלד של כימרות.
בשנת 1974, היא עזבה את אדינבורו כדי להיות מנהלת מועצת המחקר הרפואי של היחידה להתפתחות יונקים בלונדון. בשנת 1992, היא פרשה מהיחידה להתפתחות יונקים, ועברה לקיימברידג' בה היא הצטרפה לקולג' הדתי של קיימברידג', לימים מכון גורדון. היא קיבלה תואר של כבוד מהמכללה של ישו שבקיימברידג' בשנת 1991.
עבודתה של מקלארן לעיתים קרובות נעשתה מחוץ לאוניברסיטה. היא הייתה חברה בוועדה שהוקמה כדי לחקור את הטכנולוגיות של ההפריה חוץ גופית (IVF) ואמבריולוגיה, אשר מאוחר יותר הפיקה את דוח וורנוק. היא הייתה חברה במועצת נפילד לביואתיקה בשנים 1991–2000.
תארים
- בשנת 1975, מקלארן נעשתה חברה בחברה המלכותית.
- בשנת 1986, היא נעשתה חברה בקולג' המלכותי למיילדות וגניקולוגים בזכות עבודתה החלוצית בפוריות.
- בשנת 1995 קיבלה את התואר פרופסור פולריאני לפיזיולוגיה (Fullerian Professor of Physiology) במכון המלכותי.
- משנת 1991 עד שנת 1996, היא החזיקה בתפקיד שרת חוץ של החברה המלכותית ומשנת 1992 עד שנת 1996 החזיקה גם בעמדתו של סגן הנשיא; ובכך הייתה לקצינה האישה הראשונה בכל 330 השנים של החברה המלכותית.
- בשנת 1993, קיבלה תואר אצולה - "דיים מפקדת" במסדר האימפריה הבריטית.
- משנת 1993 ועד 1994, הייתה נשיאת האגודה הבריטית לקידום המדע, ובשנת 1998 היא נעשתה חברה באקדמיה למדעי רפואה.
- בשנת 2002, היא זכתה בפרס יפן עם אנדז'יי ק. טרקווסקי על תרומתם לביולוגיה התפתחותית.
- בשנת 2007 הוענק לה פרס מצעד הפרוטות בביולוגיה התפתחותית.
מותה
מקלארן ובעלה לשעבר דונלד מיצ'י נהרגו בתאונת דרכים ב -7 ביולי 2007, כאשר המכונית שלהם עזבה את הכביש המהיר M11 כשנסעו מקיימברידג' ללונדון.[1][2]
הנצחה
לזכרה הוקמה קרן אן מק'לארן לעידוד מחקר מדעי.[3]
ראו גם
- ביאטריס מינץ - ממשיכתה של מקלארן שהצטיינה גם היא בביולוגיה התפתחותית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
