PROFILBARU.COM

ביאטריס מינץ
Beatrice Mintz
לידה	24 בינואר 1921; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	3 בינואר 2022 (בגיל 100); Elkins Park, ארצות הברית
ענף מדעי	אמבריולוגיה, ביולוגיה התפתחותית
מקום לימודים	אוניברסיטת איווה (1946); אוניברסיטת ניו יורק; מכללת האנטר ;
מוסדות	אוניברסיטת שיקגו (1960); מרכז פוקס-צ'ייס לחקר הסרטן (1960); אוניברסיטת פנסילבניה ;
תלמידי דוקטורט	Blanche Capel
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה של האגודה האמריקנית לחקר הסרטן (2013); AACR Award for Lifetime Achievement in Cancer Research (2012); פרס אלברט סנט-גיירגי לקידום חקר הסרטן (2011); פרס פרל מייסטר גרינגרד (2007); פרס מרץ' אוף דיימס בביולוגיה התפתחותית (1996); עמיתה באגודה האמריקאית לקידום המדע; מדלית ג'ון סקוט (1994); מדלית זהב לרפואה ע״ש ארנסט יונג (1990); מדליית איגוד התורשה של אמריקה (1981); פרס רוזנסטיל (1979) ;

ביאטריס מינץ (באנגלית: Beatrice Mintz;‏ 24 בינואר 1921 – 3 בינואר 2022) הייתה אמבריולוגית יהודייה-אמריקאית, אשר תחומי המחקר העיקרים שלה היו הנדסה גנטית והתמיינות תאים (בקשר למחלת הסרטן, בייחוד מסוג מלנומה)^[1]^[2].

מינץ הייתה מהחוקרות הראשונות לייצר יונקים כימריים ויונקים טרנסגניים (אנ')^[3]. בשיטות אלו, הצליחה לפתח את המודל הראשוני לטיפול במלנומה^[4]. את רוב ימיה כחוקרת העבירה מינץ במרכז פוקס-צ'ייס לחקר הסרטן (אנ') שבפילדלפיה, שם הופקדה בשנת 2002 על קתדרת ג'ק שולץ למדע בסיסי^[4].

על עבודותיה בתחומי ההנדסה הגנטית וחקר סרטן המלנומה זכתה בפרסים, ביניהם פרס אגודת מרץ' אוף דיימס בביולוגיה התפתחותית ב-1996 על פיתוח עכברים טרנסגניים, ומדליית (אנ') אגודת התורשה האמריקאית (אנ') לשנת 1981^[4].

מינץ הייתה חברה באקדמיה הלאומית של ארצות הברית למדעים ובאקדמיית פונטיפיקאל למדעים (אנ')^[5].

ביוגרפיה

ביאטריס מינץ נולדה ב-24 בינואר 1921 בניו יורק, ארצות הברית, לסמואל ולג'ייני שטיין מינץ, ממוצא יהודי. היא סיימה בהצטיינות את לימודיה במכללת האנטר שבמנהטן ב-1941, ולאחר מכן המשיכה ללימודי תואר באוניברסיטת ניו יורק ב-1942. בהמשך עברה לאוניברסיטת איווה, שם קיבלה תואר שני ב-1944 ודוקטורט ב-1946 בלימודי התפתחות הרבייה בדו-חיים^[6]^[1].

בשנים 1946–1960 שמשה כמרצה באוניברסיטת שיקגו, אז עברה למרכז לחקר מחלת הסרטן, אשר לימים נקרא "מרכז פוקס-צ'ייס לחקר הסרטן" בפנסילבניה. בשנת 1965 התמנתה לפרופסור באוניברסיטת פנסילבניה^[6].

נפטרה ב-3 בינואר 2022.

פעילות מחקרית

בהמשך לעבודת דוקטורט שלה, שעסק בהתפתחות הרבייה בדו-חיים, החלה מינץ בשנות ה-50 לחקור את התפתחות הרבייה בעכברים. כחלק ממחקר זה היא ביצעה ניסוי בו יצרה "עכברים כימריים" באמצעות הנדסה גנטית, כלומר עכברים שרקמותיהם הורכבו ממספר קבוצות תאים בעלות הרכב תורשתי שונה. בעקבות הניסוי, הבינה מינץ כי היצור הכימרי מורכב מתאי גזע "גמישים" בגוף העובר, שהתחלקו ויצרו תאי גזע בעלי הרכב תורשתי שונה, מה שיצר מעין "תצרף" של DNA שהוביל ליצור הכימרי. מסקנות המחקר הובילה אותה להשערה שמנגנון דומה פועל גם בבסיס מחלת הסרטן. על פי השערה זו, ייתכן שהתאים הסרטנים מקורם בסטייה התפתחותית בה תאי הגזע מתרבים יתר על המידה על חשבון התמיינות התאים הטבעית של הגוף. ניסויים נוספים עזרו לה לאשש את השערתה^[4].

מינץ הייתה בין הראשונים שייצרו עכברים טרנסגניים. בעכברים אלו, השונים מעכברים כימריים, מבנה ה-DNA שונה. בשיטה זו, יכלה מינץ לפתח מודל עכברי של מחלת המלנומה, ובכך לאפשר טיפול מוצלח במלנומה בעתיד^[4].

מינץ ורודולף יאניש פרסמו פריצה טכנולוגית בשנת 1974. יאניש היה חוקר באוניברסיטת פרינסטון, שחקר את הסיבה שסוגי סרטן מסוימים הופיעו רק כאשר הוא הדביק עכברים בוגרים בווירוס. בהשראת עבודה קודמת של מינץ, הוא בדק אם הזרקה של וירוס לעכברים בשלב מוקדם תתבטא ב-DNA, ואילו סוגים של הסרטן יופיעו. מינץ ויאניש הראו כי ה-DNA של הווירוס SV40 יכול להיות משולב לתוך הדנ"א של עכברים, להתפתח ולהתמיד לבגרות וכנראה ללא היווצרות הגידול. אמנם, רק תאים סומטיים (אנ') הושפעו, כלומר ה-DNA לא הועבר לדורות הבאים^[1].

במהלך יותר מ-50 שנותיה במרכז פוקס צ'ייס, ביאטריס מינץ סייעה לחשוף את המקורות של הסרטן במה שהיא כינתה "השאלות הגדולות". שאלות אלו הובילו לצעדים גדולים במחקר הסרטן, לרבות פיתוח מודלים של עכברים כימריים ומהונדסים, המאפשרים למדענים לזהות קשרים בין הפיתוח והסרטן^[7].