רבי אלעזר בן חרסום שימש אחת-עשרה שנה ככהן גדול בבית המקדש השני.[1]
לפי הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש המשנה, היה רבי אלעזר בן חרסום בן דורו של אנטיגנוס איש סוכו, תלמידו של שמעון הצדיק[2]. מאמרי חז"ל העוסקים בדמותו של ר' אלעזר בן חרסום מקשרים אותו לדור שלפני חורבן הבית, בימי אגריפס השני. לדברי ב"צ לוריא כיהן אלעזר בן חרסום ככהן גדול מיום שקיבל אגריפס את הסמכות למנות כהנים גדולים בשנת 48 ועד למינויו של ישמעאל בן פיאבי בשנת 51.[3]
חנוך קאהוט בערוך השלם גורס כי השם הוא חְרֵסוּס, וכי מדובר בכינוי הנובע מעושרו של אביו שניתן לו על שם קרויסוס (Crösus) מלך לידיה. לדעת קאהוט אלעזר בן חרסוס זהה עם אלעזר בן חנן או חנינה המוזכר בקדמוניות היהודים (י"ח ב', ב').[4]ב"צ לוריא מפקפק בפירוש זה, עקב המרחק הגאוגרפי והריחוק התרבותי והלשוני.[3]
אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו, ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא [חשבו שהוא תושב העיירות, וחייבוהו לעבוד בשביל בעל המקום]. אמר להן: בבקשה מכם, הַניחוני ואלך ללמוד תורה! אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום, שאין מניחין אותך. ומימיו לא הלך וראה אותן (את נכסיו הרבים), אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.
על כך אומרת הברייתא (שם): ”רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים”. כלומר, אדם שבא לפני בית דין של מעלה לאחר מותו, וטוען שמפני רוב רכושו לא עסק בתורה - אומרים לו: גם ר' אלעזר בן חרסום היה עשיר, ובכל זאת עסק בתורה, על כן אין טענתך מתקבלת. וכלשון הברייתא: "אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי - אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר [בן חרסום]?".
האם היה אחד מעשרת הרוגי מלכות
במדרש איכה רבה פרק ב'[5] מוזכר שיש אומרים ש"רבי אלעזר חרסנה" היה אחד מעשרת הרוגי מלכות, וככל הנראה כוונת המדרש היא לרבי אלעזר בן חרסום.
.jpg)
