בהאט נולדה באחמדאבאד בהודו. אביה, סומאנטראי בהאט (Sumantrai), היה עורך דין מצליח ואמהּ, Vanalila Vyas, הייתה פעילה בתנועת הנשים ושימשה כמזכירת אחד ארגוני הנשים הכלל הארציים בהודו (All India Women's Conference). בהאט היא שנייה מבין שלוש בנות, למדה בבית ספר תיכון לבנות בעיר סוראט בין השנים 1940–1948. את לימודי התואר הראשון השלימה ב- M.B.T קולג' בסוראט. עם סיום לימודי האנגלית ב-1952, היא המשיכה ללימודי משפטים בעיר אחמדאבאד. בסיום לימודי המשפטים, היא זכתה במדליית זהב על עבודתה בנושא החוק ההינדי.[3]
קריירה
איגוד עובדי הטקסטיל וסיווה
לתקופה קצרה בהאט עבדה כמורה לאנגלית באוניברסיטת נשים במומבאי. כבר ב-1955 הצטרפה למחלקה המשפטית של איגוד עובדי הטקסטיל באחמדאבאד. היא התבקשה להיות יושבת הראש של הזרוע הנשית באיגוד עובדי טקסטיל, שאגד את עובדות מפעל הטקסטיל של העיר. היא הייתה מוטרדת מכך שהאיגוד לא הציע הגנה או סיוע לעובדות והעובדים שעבדו מחוץ למפעלים המוסדרים והעבודה בהם לא הוסדרה או פוקחה על ידי חוקי עבודה.[4]
ב-1971 בהאט זכתה למלגת לימודים בת שלושה חודשים במכון האפרו-אסייני ללימודי קואופרציה ועבודה של ההסתדרות, בתל אביב. היא התרשמה עמוקות מהקואופרטיבים השונים בישראל וחזרה להודו נחושה להקים איגוד לנשים עצמאיות. ב-1972 היא הקימה את סיווה, איגוד הנשים העצמאיות (Self-Employed Women's Association - SEWA) בשיתוף פעולה עם נשיא איגוד עובדי הטקסטיל ותחת האיגוד זה. סיווה גדל להיות קואופרטיב ונפרד מארגון עובד הטקסטיל.[1][4]
סיווה מאגד בתוכו נשים העובדות כרוכלות, שוזרות פרחים, אוספות אשפה ונייר למחזור ועוד. כמו כן, סיווה מספקת שירותי בנקאות, ייעוץ משפטי, מסגרות לילדי חברות סיווה ועוד.[5] בשנת 2012, היו חברות בסיווה מעל ל-1.7 מיליון עובדות. הארגון פעיל ב-14 מדינות שונות בהודו ופעילותו התרחבה גם למדינות אחרות.
פעילות בינלאומית
בעקבות הצלחת סיווה, בהאט הפעילה מספר מיזמים בינלאומיים המקדמים נשים, קאופראטיבים, זכויות עובדים ועוד.
הבנק הבינלאומי של נשים(אנ'), נוסד ב-1975 על מנת לספק שירותי חיסכון, מיקרו מימון, הלוואות, סיוע להקמת עסקים ועוד. בהאט היא אחת משלוש המייסדות של הארגון. בראיון היא הגדירה את צורך בבנק: להגיע לנשים שהמערכת הבנקאית המסורתית התעלמה מהן ולשלב אותן במיינסטרים הכלכלי.[6]
נשים בתעסוקה בלתי פורמלית: גלובליזציה והתארגנות (Women in Informal Employment: Globalizing and Organizing) הוא ארגון בינלאומי למחקר ומדיניות העוסק בקידום של עובדים עניים ובייחוד נשים בכלכלה אפורה. רשת WIEGO נוסדה באפריל 1997 על ידי קבוצה של עשרה פעילים, חוקרים, ומומחי פיתוח, מכל רחבי העולם, שבעבודתם נחשפו לכלכלה לא פורמלית שאינה מפוקחת על ידי המדינה. הם התאגדו מתוך דאגה משותפת לעובדים עניים, ובייחוד לנשים, שזכויותיהם לא מוגנות על ידי המדינה. הבעיות הייחודיות של עבודה בשוק אפור לא הובנו היטב על ידי גופים הפעילים בקהילה הבינלאומית לפיתוח.[7] בהאט הייתה מקבוצת המייסדים ושימשה כיושב ראש מייסדת וחברת ועד מנהל.
נלסון מנדלה הכריז ב-2007 ביוהנסבורג על הקמת קבוצה חדשה: זקני השבט (the elders). קבוצה של מנהיגים מהעולם שתתרום מהמנהיגות, החוכמה והעצמאות שלהם להתמודדות עם כמה מהבעיות הקשות של העולם.[8] בהאט הייתה מעורבת ביוזמות של זקני השבט הנוגעות לשוויון לנשים ונערות, לרבות בסוגיית נישואי קטינים.[9] בהאט גם ביקרה ברשות הפלסטינית ובעזה במסגרת משלחת של הקבוצה.[10][11]
חיים אישיים
אלה בהאט נישאה לראמנש בהאט ב-1956, לזוג שני ילדים ונכדים. בהאט התגוררה באחמדאבאד עם משפחתה. הלכה לעולמה בבית חולים בעיר מגוריה אחמדאבאד ב-2 בנובמבר 2022 בגיל 89.[12]
פרסומים
Bhatt, E. R. (2006). We are poor but so many: the story of self-employed women in India. Oxford, Oxford University Press.
.jpg)
