איסוף חתימות הוא מנהג נפוץ שקיים, כפי הנראה, מזה אלפי שנים.[דרוש מקור] אספני חתימות אוספים חפצים או ניירות שעליהם חתמו אנשי שם, אמנים מפורסמים, או אישים ידועים אחרים. במזרח אסיה, קבלת חתימה מאדם מוכר בן המעמד הגבוה נחשבת לכבוד. ערכו של חפץ החתום בידי אישיות ממלכתית בכירה עשוי לעלות במידה מדהימה. בימי השושלות הקדומות של סין, חתימתו של קיסר בן השושלת הייתה יקרה לעין שיעור, אולם מכירת חפץ חתום שכזה הייתה פשע ונתפסה כמעשה מעליב.
עד לפני כמה עשרות שנים, בקשת חתימה מאנשים מפורסמים נחשבה במערב לעיסוק ההולם ילדים בלבד. איסוף חתימות כתחביב הפך נפוץ מאוד בשנות השמונים, וכתוצאה מכך מסחר בחתימות הפך למקובל. מה שהיה תחביב תמים הפך להיות עסק של ממש, סוחרי מזכרות החלו לעסוק בסחר בחתימות, וידוענים החלו לדרוש תשלום תמורת חתימתם.
יש לציין כי ידוענים רבים, כגון המתאגרף מוחמד עלי, שחקני הקולנוע רוברט דה נירו ואל פצ'ינו, נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון, ורבים אחרים עדיין אוהבים לחלק את חתימותיהם חינם אין כסף למעריצים, כך שאיסוף חתימות נותר תחביב מעניין גם בימינו.
בשנות התשעים החלה להתפשט תופעה של זיוף חתימות, שנמכרו כמקוריות. במקרים מסוימים הבעיה החמירה עד כדי מעורבות של לשכת החקירות הפדרלית האמריקאית.
בעולם אספנות הספרים, ערכו של ספר לאספנים, בעיקר כשמדובר בהדפסה ראשונה, עשוי לעלות עשרות ואף מאות מונים אם הוא חתום בידי הסופר (או בידי אישיות חשובה אחרת). במקרים רבים נמכרות מהדורות מיוחדות (מוגבלות וממוספרות) של ספרים כשהן חתומות בידי המחבר. סופרים נוהגים גם לחתום על עותקים מספריהם באירועים שונים, כגון שבוע הספר העברי, ובמפגשים עם קוראים.
.jpg)
