אייזיק שול

אייזיק שול

מידע כללי
סוג	בית כנסת
שימוש	בית כנסת
כתובת	רחוב קוּפָּה 18, קז'ימייז', קרקוב
מיקום	קרקוב
מדינה	פולין
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1638–1644 (כ־6 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1644
חומרי בנייה	לבנה
אדריכל	פרנצ'סקו אוליביירי
סגנון אדריכלי	בארוק, אדריכלות הבארוק
מידות
שטח	17x13 מ' (אולם התפילה)
קואורדינטות	50°3′5.7″N 19°56′47.6″E
http://www.chabadkrakow.org/
(למפת קרקוב מוגדלת)   אייזיק שול (למפת קרקוב רגילה)   אייזיק שול

בית הכנסת אייזיק שוּל (או בית הכנסת איזאק. בפולנית: Synagoga Izaaka, ביידיש שׁוּל: בית כנסת) הוא בית כנסת בקז'ימייז' שבקרקוב, פולין, שהוקם ב-1644 על ידי אייזיק יעקלס (נפטר 1653), מגבירי הקהילה. בית הכנסת אייזיק שול הוא הגדול והמפואר ביותר מכל בתי הכנסיות שבקז'ימייז' העתיקה, מהיפים שבפולין בכלל, ואחד המבנים המפוארים בעיר כולה. הוא אחד משני בית הכנסת בעיר (לצד בית כנסת הרמ"א).

היסטוריה וארכיטקטורה

עזרת הנשים בבית הכנסת אייזיק שול, כפי שנראה מהיכל בית הכנסת

ארון הקודש

בית הכנסת אייזיק שול משתרע על פני שטח הפונה אל שלושה רחובות איזאקה, יַאקוּבָּה וקוּפָּה^[1].

בשנת 1638 נבנה הבניין כבית כנסת פרטי בידי הבנקאי היהודי העשיר אייזיק יעקלס, ותוכנן בסגנון בארוק קדום בידי האדריכל האיטלקי אוליביירי ששהה באותו זמן בעיר לשם שיפוץ כנסיות. מי שהעלה את הרעיון לבניית בית כנסת זה הייתה בריינדל, אשתו של אייזיק^[2]. אישורי הבנייה הושגו מידי ובחתימת המלך ולדיסלב הרביעי ב-30 במאי 1638 (י"ז בסיוון ה'שצ"ח) והחלה בניית הבית. ממסד הכמורה, ובראשה הכומר מארצ'ין קלודזינסקי^[א], שלא ראו בעין יפה את עיצובו של בית כנסת יהודי ברמה כל כך גבוהה, התנגדו ועיכבו את הבנייה בין השנים 1638–1640. מכתב נזיפה של הבישוף יקוב זאדשיק (אנ') אל קלודזיסקי אִפשר את התקדמות הבנייה^[3] והיא הושלמה בשנת 1644 (ה'ת"ד). בבית הכנסת קיימת עזרת נשים שהכניסה אליה היא ממדרגות חיצוניות הממוקמות בחזית המבנה. מקובל לראות כי עזרת הנשים נבנתה עם בית הכנסת מראשיתו, וכך גם דעתו של ההיסטוריון מאיר בוסאק^[3], אך קרול ה. קרינסקי (אנ') סבורה כי עזרת הנשים והכניסה אליה, הן תוספות מאוחרות יותר למבנה^[4]. הרחבה שלפני בית הכנסת שימשה גם כשוק הדגים של הקהילה היהודית עד 1939.

לאורך השנים שממלחמת העולם הראשונה ועד ראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 כיהן יצחק בנימין דים כחזן בית הכנסת. במקום הושמעו גם לחניהם של לואי לבנדובסקי, סלומון זולצר, אליעזר גולדברג (חזן) ויוסף פישר.

לאחר פלישת הנאצים לקרקוב, ב-5 בדצמבר 1939 הורה הגסטפו ליודנראט על שרפת ספרי התורה. חבר היודנראט, מקסימיליאן רלדיך, שקיבל את הפקודה סירב ונורה למוות בפתח הבניין^[5]. במהלך מלחמת העולם השנייה נסגר בית הכנסת בפקודת הגרמנים, נבזז, חולל והפך למחסן עבור להקת תיאטרון. בשלב מסוים, לאחר המלחמה, המקום פונה ונותר עזוב.
ב-25 ביולי - יום יעקב הקדוש - 1947, הופיעו מספר כמרים מהכנסייה הלאומית יחד עם מספר צליינים, והשתלטו על המקום בטענה שהמקום היה לפני המלחמה כנסיית יעקוב הקדוש. הם תלו בארון הקודש את תמונתה של מריה, ותמונות קדושים נוספות לאורך כל הקירות. מעל ארון הקודש נתלה צלב, וצלב נוסף נתלה בחזית הבניין, על גבי המעקה של מרפסת הכניסה לעזרת הנשים. תפילות החלו להתקיים במקום, ובית הכנסת הפך לכנסייה. בעקבות פולמוס שהתעורר סביב הבעלות על המקום, בו השתתפו וועד הקהילה והמרכז היהודי בוורשה, ננעל המבנה על ידי הממשלה. חודשים נוספים חלפו והמקום פונה מתכולת הכנסייה הנוצרית, כשהקהילה היהודית מתבשרת על השבת הבעלות אליה^[3].
בין שנות ה-50 לשנות ה-70 שימש את אגודת הסופרים והפסלים, ולאחר מכן ננטש והפך לחורבה. שרפה שפרצה במקום ב-1981 הוסיפה גם היא להרס פנים בית הכנסת. ב-1983, עם החלת המהלכים להשבת המבנה לידיים יהודיות, עבר המקום שימור ושיפוץ במימון המועצה הממונה על שיחזור מבנים היסטוריים של קרקוב, ובמהלכם נחשפו ושוחזרו כיתובי ועיטורי הטיח שבקירות בית הכנסת, שנעשו מסטוקו צבעוני וכללו בעיקר פסוקים, קטעי תפילות ומאמרי חז"ל, עם הנצחות לתורמים. כתובות אלו מתוארכות בעיקר לתקופת המאה ה-17 וה-18. בפועל, המבנה הועבר לבעלות יהודית רק ב-1989, עם נפילת הקומוניזם.

תקרת בית הכנסת מעוטרת בתבליטים גאומטריים ודקורטיבים. בית הכנסת משופע במגוון עשיר של תשמישי קדושה, וזאת אף על פי שחלק גדול מיצירות האומנות שבו נשדדו על ידי פולשים שוודיים באזור השנים 1655‏-1657. בית הכנסת היה עורק ראשי בחיי הקהילה היהודית עד שלהי המאה ה-19, עת התרחבו גבולות מגורי היהודים מחוץ לרובע קז'ימייז'.

ביולי 2019, פרץ סכסוך בין ראשי הקהילה היהודית בקרקוב ובין רב ופעילי חב"ד לגבי שימוש ב"אייזק שול". ראש הקהילה שכר שומרים שאסרו על הכניסה של פעילי חב"ד למקום^[6].

אגדות על בית הכנסת

האגדה בקרב יהודי פולין רוקמת את שמו של הנדבן אייזיק יעקלס כגיבור המעשייה של האוצר מתחת לגשר. לפי אגדה זו יהודי ושמו אייזיק יעקלס מהעיר קרקוב (המזוהה עם אייזיק זה) חולם כמה פעמים שאם ייסע לעיר הרחוקה פראג, ימצא שם אוצר מתחת לאחד הגשרים הראשיים. אייזיק זה מחליט על הנסיעה לפראג הרחוקה, אך בבואו אל פראג הוא נוחל אכזבה, שכן הוא מגלה כי השמירה המלכותית האדוקה על המקום לא מאפשרת כל תנאי חפירה מתחת לגשר. הוא מתהלך לצד הגשר אנה ואנה כשהוא מהורהר בעצב. אחד השומרים שם לב ליהודי המסתובב שוב ושוב סביבות הגשר, ושואל אותו לפשר מעשיו. אייזיק מספר לו על חלומו, וכתגובה השומר לועג לו, ואומר לו שגם הוא חלם חלום, שמתחת לתנור בביתו של יהודי ושמו אייזיק, בקרקוב, (הוא אייזיק מושא הסיפור) מסתתר אוצר! הוא מוסיף את דעתו והמלצתו כי אין להאמין ולהתייחס לחלומות, ושהיהודי עשה שטות בבואו עד לפראג רק מכוח חלום. אז הבין אייזיק שמטרת בואו לפראג הייתה רק כדי לשמוע זאת, שבעצם האוצר נמצא ממש מתחת לאפו. חזר לביתו, חפר מתחת לתנור, מצא את האוצר והתעשר, ובנה בחלק מסכום האוצר בית כנסת על שמו.

אגדה נוספת נקשרה אל בית הכנסת, לפיה עם סיום בניית בית הכנסת בשנת 1644 (ה'ת"ד), באו שרים ודוכסים רבים לראותו בתפארתו. בעקבותיהם נאספו גם גויים מתושבי המקום שלטשו עיניים אחר הממון היהודי. בשבת הראשונה לפתיחת המקום, נערכה בו חגיגת חנוכת הבית גדולה ברוב פאר והדר, בה השתתפו ראשי הקהל ואנשי כבוד. במהלך החגיגה, נדחק נער נוצרי אחד בין המון העם, ניגש עד למקום בו ישב אייזיק, על יד ארון הקודש, ודיווח לו בלחישה על כך שגויי המקום רקמו תוכנית לערוך פוגרום ביהודי העיר ולשדוד את בתיהם. הדברים הובאו אל הרב יום-טוב ליפמן הלר, שהתקבל שנה לפני כן לרב ואב בית דין של קרקוב, והוא תכנן את הגנת התושבים על ידי ביום הרתעה. עם מוצאי אותה השבת ננעלו שערי הרובע קז'ימייז', וקבוצת יהודים עמדה היכון על המשמר. תושבי העיר הסתגרו בבתיהם. לקראת חצות הלילה התקרבו הפורעים אל שערי הרובע בניסיון לפרוץ אליו. בשלב זה הגיחו 26 יהודים גברתנים מעל חומת בית הקברות כשהם לבושים בתכריכים לבנים ובידיהם נרות דולקים ומקלות גדולים. הדמויות היו נראות לפורעים כרוחות רפאים או כמתים שיצאו מקבריהם, והם פתחו במנוסה מהירה מהמקום. היהודים יצאו ורדפו אחריהם עד לנהר הוויסלה, שם התפזרו הפורעים לכל עבר, וחלק מהם אף קפצו אל הנהר, כשכמה מתוכם טבעו אל מותם. המאורע הותיר את רשמו על גויי הסביבה לאורך זמן ממושך^[2].

פעילות

בבית הכנסת אייזיק שול מתקיימים תפילות ומניינים במהלך היום, והוא פתוח בשעות היום למבקרים בתשלום סמלי. בשבתות ובחגים המקום סגור למבקרים. המקום משמש כבית חב"ד בקרקוב, ובפתח המבוא שבבית הכנסת קיימים מזנון ופינת יודאיקה ומזכרות. רב בית הכנסת נכון ל-2019 הוא הרב אליעזר גוראריה (בנו של הרב אליהו יוחנן גוראריה). ב-1 ביולי 2019 גרשו את המתפללים מהמקום והמקום נסגר בתואנה "לצורך שיפוץ"^[7].

גלריה

• 
  חזית בית הכנסת ממערב (רחוב קופָּה). 2007
• 
  שער הכניסה הצדדי בקיר הדרומי (רחוב איזאקה)
• 
  בית הכנסת מכיוון מזרח (רחוב יאקובה)-דרום (רחוב איזאקה)
• 
  המדרגות אל עזרת הנשים
• 
  חדרי הספח משמאל למבנה
• 
  מראה כללי של בית הכנסת במבט אל שער הכניסה הראשית במערב (תמונה מ-2004). עזרת הנשים נראית מעל
• 
  מראה כללי של בית הכנסת במבט אל הפינה הדרומית-מזרחית
• 
  מראה כללי של פנים בית הכנסת, לאחר השיפוצים. 2016
• 
  ארון הקודש עם התבליטים והעיטורים שמעליו
• 
  הציורים בקיר הדרומי. 2016
• 
  הציורים בקיר הצפוני
• 
  קיר המזרח עם התקרה שמעליו
• 
  תקרת בית הכנסת

ראו גם

• יהדות קרקוב
• האוצר מתחת לגשר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייזיק שול בוויקישיתוף

• בית הכנסת אייזיק שול
• ד"ר יצחק אלפסי, על אגדות יפות ללא כל בסיס היסטורי באתר "דעת"
• בית הכנסת אייזיק שול, באתר השטעטל הווירטואלי (בפולנית)
• רחוב קופה באתר מדריך פולין

ביאורים

1. ראש מנזר הקנוקים שליד כנסיית בוג'גו צ'יאלה (אנ').

הערות שוליים

1. שמות הרחובות איזאקה ויַאקוּבָּה פירושם בפולנית: על שם יצחק ויעקב. הרחוב קוּפָּה הוא על שם קופת ועד הקהילה היהודית. כך על פי האתר הפולני Forum Gazeta.
2. חיים דב פרידברג, לוחות זיכרון, פרנקפורט, 1904 (תרס"ד), עמ' 62–64, באתר היברובוקס.
3. מאיר בוסאק, צלם בהיכל - בפולין המחודשת, מעריב, 16 בדצמבר 1949
4. Carol Herselle Krinsky‏,Synagogues of Europe, אוניברסיטת MIT,‏ 1985, עמ' 205.
5. Henry Armin Herzog‏,And Heaven Shed No Tears, ‏אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, 2005, עמ' 39.
6. קובי נחשוני ואיתמר אייכנר, בית כנסת המריבה בקרקוב: "יהודים בלי תפילין כבר שלושה ימים; כמו ב-1939", באתר ynet, 4 ביולי 2019
7. משה גרשון-גרשונוביץ, הלם בקרקוב: בית חב"ד גורש מבית הכנסת 'אייזיק שול' כ"ח סיון ה'תשע"ט.