אובלנה צפון-פסיפית (שם מדעי: Eubalaena japonica), היא מיןלווייתן ענק ורחב החבר בסוג "אובלנה" יחד עם שלושה מינים נוספים, ובמשפחת ה"בלניים" יחד עם שלושת המינים מהסוג אובלנה ועוד מין נוסף שנקרא בלנה גרינלנדית. האובלנה הצפון-פסיפית היא לווייתן גדול מידות: אורכה 15–19 מטר ומשקלה 50–80 טון מטרי. האובלנה הצפון-פסיפית נדירה מאוד ונמצאת בסכנת הכחדה בגלל ציד נרחב בעבר, הרס בית הגידול, אי-יציבות ודלות האוכלוסייה, שינויים סביבתיים, מוות כתוצאה מהתנגשות עם ספינות והסתבכות בציוד דיג, והתרבות עם מינים אחרים. היא נמצאת בעיקר בים ברינג, במפרץ אלסקה ובים אוחוצק. כיום היא מוגנת בחוק של מדינות רבות ונעשים מאמצים לשקם את מצבה. לפי המרכז למגוון ביולוגי (Center for Biological Diversity), האובלנה הצפון-פסיפית היא הלווייתן שנמצא בסכנת הכחדה החמורה מבין הלווייתנים.[2]
טקסונומיה
האובלנה הצפון-פסיפית היא לווייתן ממשפחת הבלניים, ונכללת כמין בסוג אובלנה יחד עם שני מינים אחרים: אובלנה דרומית ואובלנה צפון-אטלנטית.
לפני שנות האלפיים, כל המינים נחשבו למין אחד – "Eubalaena glacialis". בשנות האלפיים, מחקרים גנטיים שנעשו על אובלנות ממקומות שונים באוקיינוס, הובילו מדענים למסקנה כי האוכלוסיות בצפון האוקיינוס האטלנטי, בצפון האוקיינוס השקט ובחצי הכדור הדרומי מהוות שלושה מינים נבדלים.[3]אנליזות גנטיות נוספות בשנת 2005 (ראו גנום מיטוכונדריאלי ו-DNA) תמכו במסקנת שלושת המינים,[4] ובנוסף ההפרדה אומצה למטרות פיקוח על ידי "שירות הדיג הימי הלאומי" (National Marine Fisheries Service) והוועדה הבינלאומית לציד לווייתנים (International Whaling Commission).[5]
מאפיינים גופניים
קדמת גופה של האובלנה הצפון-פסיפית, ניתן לראות את הטפילים הצהובים.אובלנה דרומית פורצת מהמים
האובלנה הצפון-פסיפית, כשאר האובלנות, היא חיה ימית גדולה, רחבה וארוכה; הראש הוא המאפיין הבולט אצלה: ענק ומהווה כשליש מאורך גופה, ובעל פה גדול ומקושת מאוד שתחילתו מתחת לעין, המאפשר לה לשחות עם פה פתוח; על בטנה נמצאים כתמים לבנים, ועל ראשה נמצאים טלאי יבלות מחוספסים עליהם גדלים טפילים זעירים ממשפחת ה-Cyamidea (מכונים "כיני לווייתן"); עורה בצבע אפור כהה או שחור; היא חסרת סנפיר גב; צדו החיצוני של גרונה אינו בעל קפלים; והנקבה מעט גדולה יותר מהזכר (ראו מידע מורחב בערך "בלניים").
קל לזהותה ולהבדילה מהלווייתנים האחרים החיים בצפון האוקיינוס השקט, אך בין המינים בסוג אובלנה הדמיון כל כך גדול, עד שבלי לדעת מאיזה אזור כל אחד מגיע, ניתן להבדיל ביניהם רק באמצעות אנליזה גנטית. בנוסף, מופע מטולא פחות נפוץ אצל האובלנה הצפון-פסיפית מאשר אצל מינים אחרים. בקשר ללווייתני מזיפות אחרים, האובלנה הצפון-פסיפית גדולה מהלווייתן גדול-הסנפיר ומהלווייתן האפור, ו"עבה" לעומת הלווייתן המצוי והלווייתן הכחול (היקפם מלפני סנפיריהם של עשרה פרטים שנמדד בשנת 1960 הגיע ל-73% מאורכם).[9] יתר על כן, המין "לווייתן קשות ראש" דומה לה, קרוב אליה ואף שטחי המחיה שלהם חופפים, אך קל לזהותו בחוסר היבלות הטפיליות שנפוצות אצל האובלנות.
למרות העובדה כי יותר מ-15,000 אובלנות נקטלו על ידי ציידי לווייתנים,[10] יש תיאורים מועטים להפליא של לווייתנים אלו. רוב המידע על האנטומיה והמורפולוגיה של האובלנה הצפון-פסיפית הגיע מעשרה פרטים שניצודו על ידי ציידים רוסים בשנות ה-50,[11] ומ-13 פרטים שנהרגו על ידי ציידים יפנים בשנות ה-60.[12] כמו כן, מידע בסיסי על אורכן ומינן של אובלנות התקבל מפעולות ציד לווייתנים ליד החוף בתחילתה של המאה ה-20.[6]
התנהגות ואקולוגיה
אובלנה צפון-פסיפית פורצת מתוך המים
מספר התצפיות על התנהגותה מועט, ואם כן - קצרות. ציד הלווייתנים באמצע המאה ה-19 התרחש לפני שהיה עניין רב בהתנהגות הלווייתנים, ולכן לא היו תצפיות מדעיות. עד שהתפתחה ההתעניינות המדעית במין זה, פרטים מעטים נשארו, מה שהוביל לכישלון התצפיתנים במציאת אובלנות במזרח צפון האוקיינוס השקט ובים ברינג. נכון ל-2006, מדענים נחלו הצלחה מינימלית בסימונה.[13]
ככל הנראה, סך כל התצפיות הוא 50 שעות במשך 50 שנה. מהמעט שידוע על המין, משוער כי ההתנהגות דומה להתנהגות האובלנות האחרות חוץ מבחירותיו לגבי מעונות-חורף. באחד מהמפגשים המעטים המתועדים, נצפה פרט במהלך סיור תצפית-לווייתנים ליד קיאי מבצע שש פעמים פעולה הנקראת באנגלית "Breaching"[14] (ראו הסבר למשמעות הפעולה ולפעולות שיכתבו מטה בערך לווייתנאים, פסקת "התנהגות ודרך חיים"). במפגש שני ב-2011 של אותו מפעיל מקבוצת הצופים לעיל, פרט התקרב מאוד, והיה סקרן ופעיל; הוא שחה מסביב לספינה במשך יותר משעתיים, ביצע "breaching","Spyhopping", "Lobtailing", והצלפות-סנפיר קרוב אליה, ועקב אחריה בזמן ששטה.
בדומה למיני האובלנה האחרים, ידוע כי היא מתקשרת לפעמים עם מיני לווייתנאים אחרים. במספר תצפיות, פרטים תקשרו והגיבו ללווייתנים גדולי סנפיר במזרח ובמערב צפון האוקיינוס השקט; עדרי לווייתנים אפורים תועדו ב-1998 מראים סימני תוקפנות כלפי אובלנות ומניסים אותן.[15]
מידע מגיע לא רק מתצפיות. מכשירי הקלטה אקוסטיים שפרסו מדעני "שירות הדיג הימי הלאומי" (National Marine Fisheries Service) בים ברינג ובמפרץ אלסקה הקליטו לפחות 3,600 קולות של האובלנה הצפון-פסיפית בין שנת 2000 ל-2006. כמעט כל הקולות הגיעו ממים רדודים בעומק 70 מטר באזור דרום-מזרח ים ברינג.
מספרם המועט של קולותיה שנאספים במהלך המחקר של "שירות הדיג הימי הלאומי" (National Marine Fisheries Service) בכל שנה, לעומת מספרם הרב במידה ניכרת של קולות לווייתנים קשותי ראש במהלך נדידה במערב האזור הארקטי וקולותיהם של לווייתנים כחולים ליד קליפורניה, מחזק את המסקנה כי גודל האוכלוסייה של האובלנות הצפון-פסיפיות בים ברינג הוא קטן מאוד.[16]
תזונה
היא ניזונה לרוב משטרגליים, בעיקר מהמין "Calanus marshallae" מסדרת הקלנואידיים (Calanoida)[17]; דווחו מקרים בהם היא אכלה זחלים של המין "Euphausia pacifica" מסדרת הקרילאים.[5] כמו שאר האובלנות באוקיינוסים אחרים, היא עושה זאת על ידי שחייה בפה פתוח דרך ריכוזי טרף בסמוך או מתחת לפני המים, תוך שהמזיפות שלהן מסננות את המזון מן המים שיוצאים החוצה.
מיליוני שטרגליים זעירים נדרשים כדי לספק את האנרגיה שהאובלנה צריכה. לפיכך, האובלנה חייבת למצוא ריכוזים גבוהים של שטרגליים, יותר מ-3,000 שטרגליים לכל מטר מעוקב כדי לסעוד ביעילות.
תפוצה ובית גידול
בית הגידול הקריטי של המין. החלק המפוספס הגדול נמצא בים ברינג, והקטן נמצא במפרץ אלסקה. החלק הצהוב הגדול הוא אלסקה.
לפני שנת 1840, תחום המחיה של האובלנה הצפון-פסיפית היה נרחב: מים אוחוצק עד החוף המערבי של קנדה. נדידות עונתיות וצפיפויות מקומיות אינן ידועות.
בזמן המודרני
למרות חיפושים אוויריים וימיים רבים, כמו גם לתיעודים של מכשירי הקלטה, רק אזורים מעטים דיווחו על הימצאות המין במזרח צפון האוקיינוס השקט (הרוב בדרום-מזרח ים ברינג, אחרי זה במפרץ אלסקה ולבסוף בקליפורניה).
קולות הוקלטו ותצפיות התרחשו במקומות שונים:
ב-2001, 71 קולות באזור 53° צפון ו-157° מערב
עשרה קולות ליד האי קודיאק במפרץ אלסקה באזור 57° צפון ו-152° מערב[8]
פרט שמשוער כבתחילת שנותיו הבוגרות נצפה ליד "Uganik Bay" (האי קודיאק) בדצמבר של 2011, והפך לפרט המודרני הראשון שנצפה בצד המערבי של האי קודיאק, ובכלל לאחד היחידים שנצפו אי פעם באזור.[18][19]
פרט אחד נצפה ב"Pasagshak Bay" (האי קודיאק) במאי של 2010.[20][21]
זוג אובלנות נצפו ב-10 באוגוסט של 2004 בים ברינג, ו-17 פרטים, כולל שני גורים, נרשמו על ידי מכשירים בספטמבר (כולל אחד במפרץ אלסקה).[13]
12 פרטים נראו באוקטובר של 2005 מצפון במצר הים "Unimak Pass".[5]
סקירה של יותר מ-3,600 קולות שזוהו על ידי מכשירי האזנה פסיביים בין 2000–2006 מרמז בצורה חזקה כי הלווייתנים נודדים לתוך החלק הדרום-מזרחי של ים ברינג בסוף האביב ונשארים שם עד שלהי הסתיו. המוקדמים לנדוד היו בסוף מאי והאחרונים בחודש דצמבר. תקופת השיא של הקריאות התרחשה ביולי ועד אוקטובר. הרוב אותרו ממים רדודים במדפים יבשתיים בתוך שטח בית הגידול הקריטי.[16]
לפני שהושמדה על ידי ציידי לווייתנים באמצע המאה ה-19, הייתה האובלנה נפוצה בצפון האוקיינוס השקט. מספר הפרטים שנקטלו על ידי רשתות ציד חופיות ביפן ועל ידי ילידים אמריקנים באיים האלאוטיים היה קטן, והציד לא השפיע באופן ממשי על האוכלוסייה הכוללת. הציד בעבר הוא הסיבה שהאובלנות הצפון-פסיפיות נמצאות בסכנת הכחדה נכון ל-2013. שנת 1835 יכולה להיחשב כשנת המפתח בנוגע לאוכלוסיית האובלנות: ככל הנראה, בעשור שהתרחש בין 1840 ל-1849, נהרגו כ-21,000–30,000 אובלנות בצפון האוקיינוס השקט, ים אוחוצק וים ברינג[10]; מנתון זה עולה כי האובלנות היו מצויות בשפע בצפון האוקיינוס השקט כמו הלווייתן האפור. שתי התקופות הגורליות התרחשו בין 1839 ל-1849 (ציד בים הפתוח, 90% ספינות אמריקאיות) ו-1963 עד 1969 (ציד סובייטי בלתי חוקי). התיעוד של הציד הסובייטי הלא חוקי בשנות ה-60 מונה כ-514 אובלנות בים ברלינג ובמפרץ אלסקה וכ-136 אובלנות בים אוחוצק ובאיים הקוריליים.[22] בשנות ה-70, נקטלו ארבעה פרטים על ידי צייד סיני[23] וציידים קוריאנים.[24][25][26] בכל מקרה, אין תיעוד לקטל אובלנות מאז שנות ה-70.[9]
בין 1839 ל-1909, ניצודו במפרץ אלסקה, בים ברינג, בצפון האוקיינוס השקט ובים אוחוצק בין 26,500 ל-37,000 אובלנות. 80% מהציד התרכז בעשור הבודד שבין 1840 ל-1849.[10]
ציד לווייתנים לפני 1835
ביפן, בשנות ה-70 של המאה ה-15 החל ציד לווייתנים באמצעות סירות פתוחות סמוך לחוף, ונמשך לשנים המוקדמות של המאה ה-20; ציד אובלנות היה קיים לפחות במאה ה-16, אם כי לווייתנים שעלו על החוף נוצלו במאות שקדמו לה. טכניקות הדיג והציד התפתחו במהירות במאה ה-17 במקומות שונים שהמוכר שבהם הוא הכפר טאיג'י שבמחוזוקאיאמה (שם מתרחש הטבח השנתי של יונקים ימיים). בשנת 1675 בכפר זה, איש בשם "Wada Kakuemon Yoriharu", שהיה בן למשפחת דייגים וחלוצית בתחום, המציא שיטה חדשה לציד לווייתנים בה לכדו וסבכו אותם ברשתות לפני שהרגו אותם עם צלצל.[27]
ציד לווייתנים מסורתי סמוך לחוף בכפר טאיג'י, ביפן
באמריקה, שבטי אינדיאנים מעטים צדו אובלנות צפון-פסיפיות, אם כי שללם היה נמוך הרבה יותר משל היפנים. האינואיטים ששכנו לאורך מערב וצפון-מערב החוף של אלסקה, צדו לווייתנים במשך מאות בשנים. אולם, הם מעדיפים את הלווייתן קשות הראש ולפעמים את הלווייתן האפור, וצדים בגבולות הצפוניים של האובלנה או מעבר להם.
באיים האלאוטיים, אנשים צדו את האובלנה הצפון-פסיפית לאורכם ולאורך חצי האי האלסקני בעזרת צלצלים מורעלים. אין תיעוד לגבי כמות השלל, אך ככל הנראה לא היה זה יותר מכמה פרטים בשנה.[28][29]
1835–1850
1850, ספינת ציד ליד חופה הצפון-מערבי של אמריקה חותכת את מזיפות האובלנה ומעלה אותם לסיפון. באדיבות מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי.ירי צלצל על לווייתן
ב-1835, ספינת הציד הצרפתית "Gange" שטה לכיוון 50 מעלות צפון והפכה לספינת הציד הראשונה ששטה באוקיינוס ותפסה אובלנה צפון-פסיפית. החדשות על מציאה זו התפשטו במהירות: בשנת 1839 היו שתי ספינות באזור, אך כמות זו גדלה ל-108 בשנת 1843 ול-292 בשנת 1846 (בערך 90% אמריקאיות, השאר צרפתיות).[30][31]
ההתמקדות של צי ספינות הציד בצפון האוקיינוס השקט נפסקה זמן קצר לאחר 1848, כאשר צייד לווייתנים שהעז לשוט דרך מצר ברינג גילה אוכלוסיות בלתי מנוצלות של לווייתנים קשותי ראש. מכיוון שהיו נפוצים יותר, קלים לתפיסה, ומניבים הרבה יותר מזיפות (ששימשו לדוגמה לייצור מחוכים וחישורי שמשיות), הרוב המכריע של ציידי הלווייתנים עבר במהירות לצודם. משום שתחום המחיה של הלווייתנים קשותי הראש נמצא צפונה יותר משטחם של האובלנות הצפון-פסיפיות, הלחץ על האחרונות ירד במהירות.[31]
בעשור בין 1850 ל-1859, מספר הפרטים הניצודים הצטמצם ל-3,000–4,000; בין 1860 ל-1870 זה הצטמצם ל-1,000 פרטים; לקראת סוף המאה ה-19, ספינות ציד צדו בממוצע כעשרה פרטים בשנה.[10]
ספינות "בית החרושת" המאוחרות, שיכלו לעבד גופות בעודן בים, גרמו לשינוי נוסף בציד באוקיינוס. ציד האובלנות נמשך, למרות נדירותן. ביפן המשיכו לצודן בתחילת מלחמת העולם השנייה. הגנרל דאגלס מקארתור אף עודד את היפנים להמשיך את ציד הלווייתנים כדי להאכיל את אנשיהם הרעבים. בכל מקרה, באותו זמן יפן הצטרפה לוועדה הבינלאומית לציד לווייתנים (International Whaling Commission), ואסרה על ציד אובלנות. חוץ מ-13 הריגות למטרות מדעיות בהתאם לחוקי הוועדה, הציידים יפניים כיבדו את איסור זה.
ציד סובייטי לא חוקי: 1962–1968
ספינות ציד סובייטיות בנמל באודסה, אוקראינהבול דואר משנת 1963 עליו מופיעות ספינות ציד
בעבר, אכיפת החוקים על איסור ציד של מינים מסוימים הייתה יכולה להתרחש כאשר הספינה חזרה לנמל, אך לגבי ספינות "בית החרושת", שכאמור עיבדו את גופות הלווייתנים לכדי מוצרים מוגמרים בעודן בים, דבר זה היה קשה ואף בלתי אפשרי. ספינה אשר תפסה אובלנה מוגנת יכלה להחביא את שללה, כמו השמן והבשר, בתוך מוצרים שהופקו מלווייתנים "כשרים לציד" (כמו מוצר העשוי מלווייתן מצוי או ממספר לווייתנים מתת הסוג "לוויתן מינקי", שמפיקים אותה כמות שיכולה להניב אובלנה). לפני שאפיון באמצעות DNA הפך לאפשרי, הפרות חוק כאלו לא יכלו להתגלות.
באותו הזמן, הדרך היחידה לפקח על כך הייתה לשים מפקחים על הספינות עצמן כדי לדווח על הלווייתנים ולמדוד אותם. עם הקמתה של הוועדה הבינלאומית לציד לווייתנים ב-1946, פיקוח על חוקיה של הוועדה הייתה באחריותה של כל מדינה תוך כיבוד פעולות ציד הלווייתנים הלאומיות של כל מדינה. כל מדינה העסיקה מפקחים מטעמה בתחנות הציד ועל הסיפון, ודווחה באופן שנתי לוועדה על ההיענות לחוקים, על הפרות חוק (כלומר, מספר הלווייתנים הבלתי חוקיים שניצודו מכל מין), ועל צעדיה ופעולותיה למניעת הישנות הפרות חוק כאלו. לוועדה עצמה לא הייתה סמכות חוקית לפקח על פעולות הציד ולהטיל עונשים על המפרים את חוקיה. שיטת השיטור המדיני נמשכה עד בשנת 1972, בה הוועדה הקימה מערכת משקיפים בינלאומיים על ספינות הציד.[34]
בשנות ה-60, על סיפון ספינות הציד הסובייטיות לא היו משקיפים בינלאומיים, ואחריהן לא עקבו בים ארגונים סביבתיים. לקראת 1962. לווייתנים גדולי סנפיר, לווייתנים כחולים ולווייתנים מצויים הפכו לקשים למציאה בצפון האוקיינוס השקט, מה שגרם לציידים הסובייטים, שהיו תחת לחץ ממשלתי לעמוד ביעדי ייצור, להתחיל לצוד אובלנות (ככל הנראה, במשך שמונה השנים הבאות הם הרגו כל אובלנה שיכלו בצפון האוקיינוס השקט ובאוקיינוסים דרומיים אחרים.). הממשלה הסובייטית תמכה בזאת, ובתורה זייפה דיווחים אותם שלחה ללשכה הבינלאומית לסטטיסטיקות ציד לווייתנים (Bureau of International Whaling Statistics) ולוועדה, באומרה כי נהרגה בשטחה רק אובלנה אחת כתוצאה מתאונה.
הפרות חוק סובייטיות אלו נשארו סוד מדיני במשך ארבעה עשורים. במקרים רבים, על הביולוגים הרוסים שנכחו על הספינות נאסר לבחון את הגופות או לקחת אי אלה מדידות ביולוגיות מהן. אף על פי כן, ביולוגים אחדים שמרו לעצמם רשומות לגבי שלל הספינות, ולאחר התפרקות ברית המועצות, הממשלה הרוסית החדשה שחררה לפחות חלק מהמידע האמיתי.[32]
בשנת 2006, הביולוג הרוסי לשעבר ניקולאי דורושנקו (Nikolai Doroshenko) פרסם רשומות לגבי 372 אובלנות שניצודו על ספינות סובייטיות בים ברינג ובמזרח צפון האוקיינוס השקט בין השנים 1963–1968. כמו כן, הוא תיעד קטל של 126 אובלנות נוספות בים אוחוצק בין אותן השנים, ועשר נוספות באיים הקוריליים בשנת 1971.[22] בנוסף לכך, צי ספינות שפעל במפרץ אלסקה בין השנים 1962–1963 אותו לא תיעד דורושנקו, לכד כ-142 אובלנות שהתווספו ל-372 שהתגלו לפני כן.[7]
בשנת 2012 התגלו מסמכים שגילו כי הכמות הלא חוקית של הציד הייתה אף גדולה יותר. ההערכה הנוכחית הטובה ביותר היא שהממשלה הסובייטית הרגה 529 אובלנות בין השנים 1962–1968 במזרח צפון האוקיינוס השקט, ו-152 אובלנות בים אוחוצק בין השנים 1967–1968 (בסה"כ).[35]
איומים
אובלנה צפון-אטלנטית מתה אחרי התנגשות עם מדחף של סירהכתם נפט בים
כל כך מעט ידוע עליה, עד שכל מידע או תיאור על האיומים בפניהם היא ניצבת, מעלה הרהורים. בכל מקרה, יש בנמצא מידע רב לגבי האיומים של אחותה, האובלנה צפון-אטלנטית, כך שסקירה של איומים אלו היא מקום טוב כדי להתחיל.
אי-יציבות ודלות האוכלוסייה
כשאוכלוסיית בעלי חיים בטבע מתמעטת מאוד, היא הופכת לפגיעה הרבה יותר לסיכונים מסוימים מאשר אוכלוסייה גדולה.
סיכון אחד הוא תופעה הנקראת "inbreeding depression". רבייה בין קרובים מובילה לבעיות גנטיות רבות שגורמות למוות, אי יכולת לשרוד בטבע או קושי על כך, ובעיות רבייה (כמו הפלה). דוגמה נפוצה לכך היא הצ'יטות בטבע שאוכלוסיותיהן מצומצמות, מה שמוביל לרבייה בין קרובים וצמצום מאגר הגנים.[5]
סיכון שני היא ההזדווגות. עם מספר מועט כל כך של לווייתנים בשטח כל כך גדול, בנוסף לכך שהאובלנות מסתובבות לבד או בקבוצות קטנות מאוד, קשה למצוא בן או בת זוג. באוקיינוסים אחרים, נקבות המוכנות לרבייה מסבות את תשומת לבם של הזכרים באמצעות שירה, אך השיטה הזאת מצריכה זכרים בטווח שמיעה, והיא נפגעת בגלל רעש האוניות ההולך וגובר עקב התרחבות הסחר והנופש הימי.
משאבי טבע
תעשיות הנפט והגז הטבעי בשטחן של האובלנות מאיימת על הישרדותם של המינים, לרוב כתוצאה מזיהומי נפט וחומרים אחרים, התנגשויות עם ספינות והרעש שנוצר ממיפוי קרקעית הים (ראו מידע מורחב בערך נפט, פסקת "אקולוגיה ובטיחות"; בערך זיהום הסביבה, ובערך זיהום מים). קידוחי גז ונפט לדוגמה נמצאים באיי סחלין ובים אוחוצק ופורצים לבית הגידול של האוכלוסיות המערביות של האובלנות.[5] דוגמה נוספת לזיהום היא התבקעות אוניית הצובר "M/V Selendang Ayu" ליד האי אנאלסקה (Unalaska Island), ששחררה לים ברינג כ-1,215,117 ליטר של הדלק הנוזלי מסוג "מזוט" וכ-56,781 ליטר של סולר.
שינויים סביבתיים
אוכלוסייה מצומצמת מאוד פגיעה לשינויים שליליים, לכן אוכלוסיות האובלנות הצפון-פסיפיות פגיעות מאוד לשינויים כמו ההתחממות גלובלית וזיהום הסביבה, שכפועל יוצא משפיעים על אוכלוסיית הטרף שלהם.
בסקירה של "שירות הדיג הימי הלאומי" ב-2006 את מצבם של האובלנות הצפון-פסיפיות נקבע כי שיעורי הרבייה הנמוכים שלהם, הבגרות המינית המתאחרת וההסתמכות על הישרדותם של הגורים, במקביל לדרישות התזונה המיוחדות שלהם, הופכים אותם לפגיעים באופן קיצוני לאקראיות סביבתית (Environmental variation/Environmental stochasticity) ואקראיות דמוגרפית (Demographic stochasticity).[5] לדוגמה, מחסור במזון המגובל למקום מסוים למשך שנה ויותר, יכול להקטין את האוכלוסייה מתחת לגודל המינימום בו היא יכולה להתקיים. יתרה מזאת, בסקירה צוין:
Zooplankton abundance and density in the Bering Sea has been shown to be highly variable, affected by climate, weather, and ocean processes and in particular ice extent.
בתרגום חופשי: צפיפותם ודחיסותם של זואופלנקטון (ראו פלנקטון) בים ברינג הוכחו כמשתנים בקצב מהיר, ומושפעים מהאקלים, ממזג אוויר, מפריון הפיטופלנקטון ומתהליכים הקשורים לאוקיינוס, בפרט כאלו הקשורים לקרח ולזרמים (שמקבצים אותם יחדיו). מחקרים לווייניים הראו כי הלווייתנים נודדים מרחקים גדולים כדי למצוא אוכלוסיות טרף כאלו.[36]
התרבות עם לווייתנים קשותי ראש
לווייתנים קשותי ראש על בול דואר
בעקבות התחממות האזור הארקטי, מדענים שמו לב כי התפשטות הלוויתן קשות הראש התרחבה אל מעבר ל"גבולות" תנאי הסביבה שחויב להישאר בהם, ומנעו התרבות בין מינית בינו לבין האובלנה הצפון-פסיפית (דוגמה מוכרת לתופעה זו היא ההתרבות בין דוב הגריזלי לדוב הקוטב).
ב-2010, קבוצה ובראשה האקולוג ברנדן קלי (Brendan Kelly) מהמעבדה הלאומית ליונקים ימיים (National Marine Mammal Laboratory) מנתה 34 בני-כלאיים אפשרי בין אוכלוסיות נבדלות או מינים של יונקים ימיים מהאזור הארקטי, הרבה מהם בסכנת הכחדה או מאוימים.[37] במחקר נכתב[38]:
The breedings between the North Pacific right whale, whose numbers have fallen below 200, and the more numerous bowhead whale, could push the former to extinction (Over time, the hybrids would begin to outnumber the sparse right whales).
— ברנדן קלי
בתרגום חופשי: התרבות בין האובלנות הצפון-פסיפיות בים ברינג, שמספרן נמוך מ-200, בנוסף למספרם הרב יותר של הלווייתנים קשותי הראש, עלול להוביל אותן להכחדה (עם הזמן, בני הכלאיים יתחילו לגבור במספרם על מספר האובלנות).
Breedings between these marine mammals near the North Pole are likely to result in fertile offspring, because many of these animals have the same number of chromosomes...[and] Over the short term the hybrid offspring from these Arctic animal matings will likely be strong and healthy, because unlike inbreeding, which magnifies deleterious genes, so-called outbreeding can mask these genes...But over time, as the hybrids mate randomly, those harmful genes will come out of hiding and make the offspring less fit and less capable of surviving.
— המחבר השותף אנדרו וויטלי (Andrew Whitely)
הסתבכות בציוד דיג
בים אוחוצק, הסתבכות בציוד דיג מהווה ככל הנראה בעיה משמעותית. אובלנות נמצאו חיות אך לכודות או פצועות במלכודות סרטנים המיועדות למים עמוקים (1996 ו-2003); מתות, בציוד שלא צוין סוגו (ספטמבר 1995); מתות, ברשתות דיג יפניות לסלמון (אוקטובר 1994), וחיות עם ציוד דיג מלופף על חצי זנבן (אוגוסט 1992).[32][39] במקרה נוסף הסתבכה ברשת ומתה אובלנה צעירה במחוז אויטה (האי קיושו, יפן) במרץ 2011.
מחסור במימון לפיקוח, מחקר ושימור
”
currently there is no funding at all for North Pacific right whale research despite the critically endangered nature of this population.
“
– בתרגום חופשי: כרגע אין מימון למחקר על לווייתנים צפון-פסיפיים, למרות סכנת ההכחדה החמורה לפניה ניצבת האוכלוסייה, "שירות הדיג הימי הלאומי"
ניסיונות לחקור ולנהל יחסים בין האדם לאוכלוסיות לווייתנים הם בעיתיים, מסיבות כמו מימון יקר (שקשה להשיגו בגלל הירידה בתקציביהן של מדינות בצפון האוקיינוס השקט), פרישתם הגאוגרפית של הלווייתנים באזורים מרוחקים והקושי באיתורם. רוב המחקר על האובלנות האלו בים ברינג ובמפרץ אלסקה נעשה כחלק מסקירת אזורי גז ונפט המוצעים לחכירה, אך אלו נדחו, וכתוצאה מכך גם המחקר.
ביפן, המערכת היחידה לאספת המידע לגבי לווייתנים גדולים לאורך החוף היפני היא "ICR Strandings Record", שחלה רק על החפת לווייתנים.[40]
ישנם דיווחים של מקומיים שלפעמים מאומתים, כמו דיווח ליד חצי האי מיורה של יורד ים על יאכטה שהתקרב מאוד לאמא וגור אובלנות שפרצו מן המים (breaching), דיווח שאומת אחר כך על ידי ביולוג ימי מקומי.[41]
שימור
מציאת האובלנות
הבעיה העיקרית בשימור האובלנה הצפון-פסיפית היא מציאתה. בעוד ששאר מיני האובלנות מופיעים כצפוי לאורך נתיבי הנדידה שלהם,[42] ידוע על מקום אחד בדרום-מזרח ים ברינג בו אפשר בוודאות למצוא חברים מהאוכלוסייה המזרחית[43] (לדוגמה, נמצאו בין 1997 ל-2004,[44][45] ובאוגוסט 2007 אחרי כחודש הפלגות שהוקדשו למחקר וחיפוש, אך העלו חרס[46]). האובלנות הללו יכולות להימצא בים אוחוצק הרחק מהחוף בתקופת הקיץ, אולם ישנן בעיות כמו שהים נמצא בחזקת רוסיה, כך שיש צורך בשיתוף פעולה בין שני הצדדים. המרחק, המיקום והצורך בשימוש בספינות וכלי טיס, דורש עבודה קשה ומימון רב. בחורף, תפוצתן מסתורית למדי. ישנן תצפיות מעטות בקליפורניה ואף בבאחה קליפורניה, במיוחד בשנות ה-90. בכל מקרה, הם היו נדירים באותו מיקום, ולא נצפו מאז 1998.[15]
טכנולוגיה שטומנת בחובה הבטחה למציאת אובלנות היא מכשירי הקלטהאקוסטיים. מכשירי אלו מקליטים במשך מאות שעות, ויכולים לאתר בעלי חיים (תלוי בצלילות המים).[47][48] טכנולוגיה נוספת, אך יקרה, היא תגי רדיו אחריהם עוקבים לוויינים. תגים אלו לא קטלניים, ומחוברים באמצעות ירייתם על ידי קשת. הם משדרים את מיקום הלוויתן, תנועתו, צלילותיו ומידע נוסף לחוקרים. הטכנולוגיה משמשת בהצלחה בצפון האוקיינוס האטלנטי, אך כאמור, קשה למצוא את האובלנות הצפון-פסיפיות ולחברם לתגים.
בכל אופן, שתי שיטות אלו יכולות לעבוד במקביל. באוגוסט 2004, מכשירי האזנה והקלטה של "שירות הדיג הימי הלאומי" בדרום-מזרח ים ברינג זיהו קולות של אובלנות. בעקבות זאת, פרסו החוקרים באזור איתור הקולות מצופים השולחים אותות רדיו כאשר הם קולטים רעשים המגיעים מהלוויתנים כדי לאתר את הלווייתנים. המידע אפשר לחוקרים לצלם ולסמן באמצעו תגי הרדיו שתי אובלנות, ולהשיג דגימות גנטיות. רק תג אחד פעל, אך הפסיק לאחר 40 ימים, בדיוק בזמן בו אמור הלוויתן להתחיל לנדוד לדרום. בזמן שהתג פעל, שחה הלוויתן בחלק גדול מהמדף היבשתי בו הוא נמצא, ואף יצא ממנו לאזורים שבהם לא נראים אובלנות במשך עשורים.[13]
החוק הבינלאומי
מצוקתו של הלווייתן הייתה מוכרת בזמן מוקדם יחסית. ציד אובלנות נאסר באמנה הבינלאומית להסדרת ציד הלווייתנאים שנחתמה בשנת 1931, ונכנסה לתוקף בשנת 1935. באותו זמן אשררו ארצות הברית, קנדה ומקסיקו את האמנה, אך יפן ורוסיה לא, ולכן האחרונות לא היו מחויבות לה. ניסיונות להכניס את שאר האומות הגדולות הצדות את הלווייתנאים תחת משטר בינלאומי נכשלו עד אחרי מלחמת העולם השנייה.[34]
בשנת 1946 חתמו האומות הגדולות הצדות את הלווייתנאים על האמנה, שבתורה ייסדה את "הוועדה הבינלאומית לציד לווייתנים" (International Whaling Commission). האמנה לא מאפשרת לצוד אובלנות, אלא למטרות מדעיות.[49] פרצה זו בחוק הפכה לנושא שנוי במחלוקת, כאשר מדינות כמו יפן ורוסיה מתחו את גבולות הציד והגדרת המחקר המדעי. ב-1955, ברית המועצות העניקה היתרים להרוג 10 אובלנות, וב-1956 ו-1958 יפן אפשרה להרוג 13 אובלנות. 23 פרטים אלו הם המקור לרוב המידע שפורסם אודות המורפולוגיה והרבייה של האובלנות. היתרים להריגת אובלנות נוספות לא הונפקו על ידי אף מדינה מאז.[34] מאז שנות ה-60 לא מינתה הוועדה הבינלאומית לציד לווייתנים מפקחים שיהיו חלק מצוות ספינות הציד, אלא ציפתה מהמדינות לפקח על ספינותיהן.
כמו שהוזכר לעיל בפרק הציד, ניצלה הממשלה הסובייטית לרעה סמכות זו, ואפשרה לציידיה לצוד אלפי לווייתנים מוגנים כמו הלוויתן הכחול, הלווייתן גדול הסנפיר ומיני האובלנה.
כל מיני האובלנה נמנים ב"אמנה בדבר שימורם של מינים נודדים של חיות בר" (Convention on the Conservation of Migratory Species of Wild Animals/CMS/the Bonn Convention) כמינים בסכנת הכחדה בכל או בחלק משטחם. אמנה זאת חותרת לקראת חוקים נוקשים לשימור האובלנות ובתי גידולן, הסרת מכשולי נדידה ושליטה על גורמים העלולים לסכנם.[51]
החוקים והרגולציות בארצות-הברית
על פי "The Whaling Convention Act of 1949", אסור לצוד אובלנות,[52] ול"משרד הדיג לאכיפת חוק" של "מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי" (National Oceanic and Atmospheric Administration Fisheries Office for Law Enforcement) יש סמכות משפטית לאכוף את החוקים הנזכרים שם.
"חוק המינים בסכנת הכחדה" (Endangered Species Act) מונה את האובלנה הצפון-פסיפית ברשימת המינים בסכנת הכחדה.[53]
על פי "Marine Mammal Protection Act of 1972", אוכלוסיות האובלנה קיבלו את התואר depleted (מדוללות), ונשארו כך עד היום (נכון ל-2013).
תוכניות שיקום
ב-23 בינואר 2013, "שירות הדיג הימי הלאומי" פרסמה טיוטה לתוכנית שיקום לאובלנה הצפון-פסיפית.[54]
בתוכנית מתוארים פרטי מידע חשובים על הידע המדעי לגבי מצבו של המין והאיומים על הישרדותו. היא מכילה הצעות לאמצעי שימור, בעיקר מחקרים רבים ומגוונים, האזנות והקלטות, תיוג לווייני וסקירה של יומני ציד הלווייתנים. תגובות מהציבור יכולות להיות מוגשות דרך האינטרנט עד ל-11 במרץ 2013 (ראו קישורים חיצוניים).
לפני כן, בדצמבר של 1991, "שירות הדיג הימי הלאומי" אשר תוכנית שיקום סופית בשביל האובלנות הצפוניות (באותו הזמן, השירות התייחס לאובלנה הצפון-פסיפית ולאובלנה הצפון-אטלנטית כמין אחד). הדיון בתוכנית זו הוקדש כמעט כולו לאוכלוסיות הצפון-אטלנטיות, אך אחרי שהשירות החליט לטפל בשתי האוכלוסיות כבמינים נפרדים, התוכנית תוקנה והוגבלה רק לאובלנה הצפון-אטלנטית.[55]
הרגולציה הקנדית
בקנדה ניצודו אובלנות מספר פעמים בתחילת המאה ה-20 ליד האי ונקובר, אולם מאז הציד הנרחב והלא חוקי של הסובייטים בשנות ה-60, הן לא נראו עוד. אף על פי כן, ב-2003 החליט "משרד הדיג והאוקיינוסים של קנדה" (Fisheries and Oceans Canada) להנפיק אסטרטגיית שיקום לאומית בשביל האובלנה הצפון-פסיפית במים הטריטוריאליים של קנדה באזור האוקיינוס השקט, ואחריה, בפברואר של 2007, להנפיק טיוטה.[56]
^H. C. Rosenbaum et al. "World-wide genetic differentiation of Eubalaena: questioning the number of right whale species, "Molecular Ecology", Volume 9, Issue 11, pages 1793–1802, November 2000".
^ 12Burnie D and Wilson DE (Eds.), Animal: The Definitive Visual Guide to the World's Wildlife. DK Adult (2005), ISBN 0789477645.
^ 12Reeves RR and Brownell RL (1982). "Baleen Whales – Eubalaena glacialis and Allies". In Chapman JA and Feldhammer GA. Wild Mammals of North America – Biology, Management, Economics. Johns Hopkins University Press. pp. 415–444. ISBN 0-8018-2353-6.
^ 12Munger LM, Wiggins SM, Moore SE, and Hildebrand JA – "North Pacific right whale (Eubalaena japonica) seasonal and diel calling patterns from long-term acoustic recordings in the southeastern Bering Sea, 2000–2006", Marine Mammal Science:Volume 24, Issue 4, pages 795–814, October 2008.
^Sheldon KE, Moore SE, Waite JM, Wade PR, and Rugh DJ, "Historic and current habitat use by North Pacific right whales Eubalaena japonica in the Bering Sea and Gulf of Alaska", Mammal Review: Volume 35, Issue 2, pages 129–155, April 2005.
^Mitchell E (1979). "Comments on the magnitude of early catch of east Pacific gray whale (Eschrictius robustus)". Rep. Int. Whal. Commn ": 29–307–14.
^Scarff JE (1991). Historic distribution and abundance of the right whale "Historic distribution and abundance of the right whale (Eubalaena glacialis) in the North Pacific, Bering Sea, Sea of Okhotsk and Sea of Japan from the Maury Whale Charts". Rep. Intl Whal. Commn: 19 (1): 1–50.
^ 123Webb R (1988). "On the Northwest, Commercial Whaling in the Pacific Northwest 1790–1967". Univ. Brit. Columbia Press.
^ 123Brownell RL Jr et al. "Conservation status of North Pacific right whales". J. Cetacean Res. Manage. (special issue 2): 269–286. 2001.
^"Whaling", wildwhales.org, אפשר לראות כאן תמונה של אובלנה צפון-פסיפית בתחנת ציד ב"Kyuquot", קולומביה הבריטית, 1918.
^ 123Scarff JE (1977). "The international management of whales, dolphins, and porpoises, an interdisciplinary assessment". Ecol. Law Quart. 6: 323–427, 574–638.
^Mate BR, Best PB, Lagerquist BA, Winsor MH. "Coastal, offshore, and migratory movements of South African right whales revealed by satellite telemetry". Marine Mammal Science: Volume 27, Issue 3, pages 455–476, July 2011.
^Kelly BP, Whiteley A, Tallmon D. (2010). "The Arctic melting pot", Nature: Volume 468, Issue 7326, page 891
^Burdin AM, Nikulin VS and Brownell RL Jr, (2004)[כתובת_אינטרנט "Cases of entanglement of western north-pacific right whales (Eubalaena japonica) in fishing gear: serious threat for species survival"], Marine Mammals of the Holarctic. KMK Moscow. pp. 95–97. Retrieved 2009-02-06.
^Goddard, PC and Rugh, DJ (1998). "A group of right whales seen in the Bering Sea in July 1996". Mar. Mammal Sci. 14 (2): 344–399.
^LeDuc RG et al (2001). "A note on recent surveys for right whales in the southeastern Bering Sea". J. Cetacean Res. Manage (Special Issue 2): 287–289.
^Waite JM, Wynne K, and Mellinger DK (2003). "Documented sightings of North Pacific right whale in the Gulf of Alaska and post-sighting acoustic monitoring". Northwestern Naturalist: 84 (1): 38–43.
^Mellinger DK et al (2004). "Detection of North Pacific right whale (Eubalaena japonica) calls in the Gulf of Alaska". Mar. Mammal Sci.: 20 (4): 872–879.
^"Appendix I and Appendix II" of the Convention on the Conservation of Migratory Species of Wild Animals (CMS). As amended by the Conference of the Parties in 1985, 1988, 1991, 1994, 1997, 1999, 2002, 2005 and 2008. Effective: 5th March 2009.
