אהרון פולונסקי (10 ביוני 1902 – 17 באוגוסט 1989) היה מבכירי עורכי הדין בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ובשלושת העשורים הראשונים של מדינת ישראל.
קורות חיים
אהרון פולונסקי נולד בעיר ברדיצ'ב שבתחומי האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בנעוריו היה חבר בתנועת נוער ציונית. בשנת 1920 סיים את לימודיו בבית ספר תיכון למסחר בברדיצ'ב. בשנת 1922 עלה לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ עין חרוד. בשנת 1925 עבר לתל אביב שם היה לכתב וגזבר העיתון "הפועל הצעיר", ביטאונה של מפלגת הפועל הצעיר, שהייתה מפלגת פועלים ציונית אשר לימים התאחדה עם מפלגת "אחדות העבודה" למפלגת פועלי ארץ ישראל, מפא"י.
בשנת 1928 עבר פולונסקי לירושלים בה עבד בסוכנות היהודית והתוודע לחיים ארלוזורוב ראש המחלקה המדינית של הסוכנות. בין השניים נרקמה חברות קרובה וארלוזורוב עודד אותו לפנות ללימודי משפטים מתוך ראייה של חשיבות הנושא ליישוב היהודי. פולונסקי החל ללמוד באוניברסיטת לידס בבריטניה ובשנת 1935 סיים את לימודי התואר הראשון.
בשנת 1937 סיים את לימודי התואר השני באותה אוניברסיטה. הוא עבר תקופת התמחות במשרדו של עורך הדין ד"ר פיליפ יוסף (שנקרא אז ג'וזף), אחיו של דב יוסף, יליד קנדה שעלה לארץ בשנת 1929 והגן על רבים מחברי ארגון "ההגנה" שנאסרו על ידי שלטונות המנדט. נודע כמי שהציל מהוצאה להורג את אברהם שיין ושלום ז'ורבין, שנשפטו יחד עם שלמה בן-יוסף.
בשנת 1938 קיבל פולונסקי רישיון לעריכת דין וחבר כשותף לעו"ד ישראל גורניצקי במשרד שגורניצקי יסד באותה שנה ונקרא גורניצקי ושות'. במשרד זה עבד עד לשנת 1944, אז יסד משרד משל עצמו. משרדו טיפל במשפטים ידועים במשך כ-40 שנה, והיה לאחד המשרדים המובילים בארץ בתחום המשפט האזרחי ודיני הנזיקין.
באותה שנה יצא לאור ספרו בשפה האנגלית, שהייתה אז שפת המשפט בארץ
Specific performance, it's origin and application in the English and Palestine law[1] (ביצוע למעשה, מקור ויישום במשפט האנגלי וארץ-ישראלי). בספר זה הניח את התשתית למחקר והוראה של דיני הנזיקין בארץ. פרסם מחקרים ומאמרים רבים בדיני הנזיקין ולימד אותם בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה.[2] היה ממניחי היסוד ללשכת עורכי הדין בישראל שנוסדה בשנת 1961 ופעל להקמת בית הפרקליט בתל אביב.
נמנה עם ממייסדי אוניברסיטת תל אביב ומראשוני המרצים בה, במסגרת הפקולטה למשפטים. היה פעיל בענייני ציבור עורכי הדין. כיהן כחבר הוועד המרכזי של הסתדרות עורכי הדין היהודיים בארץ-ישראל (קודמתה של לשכת עורכי הדין) וכיהן כנשיאה במשך מספר שנים, היה חבר במועצת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים והיה עורך ביטאון הלשכה, "הפרקליט".
אהרון פולונסקי סגר את משרדו בשנת 1979 ובשנת 1982 פרש מההוראה באוניברסיטת תל אביב. עם פרישתו הוענק תואר עמית כבוד הראשון של הפקולטה למשפטים.[3]
אהרון פולנסקי נפטר בשנת 1989.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
