אהרון גוטווירט (באנגלית: Aaron Gutwirth; 23 בפברואר 1907, ט' באדר תרס"ז – 5 בדצמבר 1980, כ"ז בכסלו תשמ"א) היה יהלומן ואיש עסקים יהודי-בלגי ממוצא פולני. גוטווירט התפרסם בישראל באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 בשל החזקותיו בחמש חברות ישראליות: אלייד השקעות, צ'מפיון מוטורס, איי.בי.טי[1], חוף התכלת[2] ואשטרום. בערוב ימיו התגורר בתל אביב והפקיד את השליטה בקבוצת חברות אלה בידי הנאמנות AG Trust.
ביוגרפיה
אהרון גוטווירט נולד באנטוורפן, שבבלגיה, למשפחה יהודית חרדית אמידה שהיגרה מקרקוב שבפולין ועסקה בסחר ביהלומים. בשנת 1926, הצטרף לעסק המשפחתי ועבר לברזיל שם החזיקה משפחתו במכרה יהלומים. באותו הזמן שניים מאחיו עברו לקונגו ודרום אפריקה במטרה לחפש שם יהלומים ולסחור בהם.
בתחילת שנות ה-30 עת התרחבו עסקי המשפחה לאינדונזיה, מלזיה, ברוניי וסינגפור, הוא השתקע בדרום מזרח אסיה למשך 20 שנה הבאות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו הוריו לארצות הברית, ואילו הוא נשאר באינדונזיה להמשיך לטפל בעסקיו. בתקופת הכיבוש היפני באינדונזיה המשיך לנהל באין מפריע את עסקיו באי וזאת בזכות הדרכון הברזילאי אותו החזיק. הוא הצטרף למחתרת הולנדית או אינדונזית אשר לחמה בכובשים היפנים, ונתפס על ידי השירות החשאי היפני שחקר ועינה אותו. בסיום החקירה נכלא בבידוד למשך עשרה חודשים. בשלב מסוים בריאותו החלה להתדרדר ואז הוא הועבר למחנה מעצר שבו שהו אזרחים זרים, אירופאים בעיקר.
בסיום מלחמת העולם השנייה מונה לקולונל בצלב האדום וסייע לנפגעי המלחמה. על פעילותו זו קיבל אותות ועיטורים ממלכת הולנד. כעבור מספר חודשים, היגר לארצות הברית על מנת להתאחד עם בני משפחתו וקיבל לבסוף גם אזרחות אמריקאית. באותה העת המשיך גם בניהול עסקיו שבדרום מזרח אסיה.
אזרחותו הבלגית הושבה לו עם תום מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50, לאחר שאינדונזיה ומלזיה קיבלו עצמאות והסתיים השלטון הקולוניאלי בהן, הוציא אזרחות הולנדית ובריטית. באפריל 1951 טס לניו יורק שבארצות הברית ושם נישא למרים פרידמן ניצולת שואה מצ'כיה אשר שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ בה הושמדה כל משפחתה. לאחר נישואיהם המשיכו בני הזוג להתגורר בניו יורק, ומעולם לא הביאו ילדים.
בשנת 1958 ביקר במדינת ישראל לראשונה בחייו.
בשנת 1962 הגיע שוב לישראל בעצתו של השר פנחס ספיר והחל לעשות גם בה עסקים לצד שותפו יהודה צבי זיס[3]. אך הוא מעולם לא התגורר בישראל לתקופה ממושכת או התאזרח בה. בשנת 1963 רכש כ-40% ממניות חברת הבנייה "אשטרום".
בנובמבר 1964 הקים את חברת "איי. בי.טי. טרוסט לתעשייה ולבנין". במרץ 1965 החל לנהל משא ומתן עם חברת פולקסווגן הגרמנית בנוגע לקבלת הזיכיון לייבוא כלי רכב מתוצרתה. במאי 1965 מגעים אלו הבשילו לכדי עסקה, וגוטווירט הקים את חברת "צ'מפיון מוטורס ישראל בע"מ" שעסקה בייבוא המכוניות מגרמניה. ביוני 1965 גוטווירט נעצר על ידי שלטונות אינדונזיה[4]. בספטמבר 1965 שוחרר וטס לסינגפור על מנת לטפל בעסקיו[5]. בפברואר 1966 הקים את חברת "אלייד יהלומים". במרץ 1968 השיק את מרכז ההדרכה של פולקסווגן בישראל[6].
ביולי 1970 הקים את חברת "אלייד מפעלי מתכת", בפברואר 1972 היא חנכה מפעל באזור התעשייה תלפיות שבירושלים, אשר עסק בחידוש מנועים לכלי רכב מתוצרת פולקסווגן[7]. ביולי 1980 המפעל החל לחדש גם מנועים למכוניות מתוצרת "רנו" הצרפתית ו"פורד" האמריקאית[8]. במאי 2018 החברה חוסלה עקב מיזוג עם חברת אלייד נדל"ן.
בשנת 1972 הוקם בטכניון, בתרומתן של חברות מקבוצת אלייד, בניין גוטווירט, שנועד לשכן חברות היי-טק בתחילת דרכן[9].
גוטווירט היה פוליגלוט ששלט בשבע שפות: הולנדית, גרמנית, יידיש, אנגלית, סינית, אינדונזית, וצרפתית. לצד זאת הוא מעולם לא רכש השכלה אקדמית.
מותו וצוואתו
ב-1977 נפטרה אשתו מרים. אהרון נפטר בתל אביב בשנת 1980 לאחר מחלה ממושכת ונקבר בהר הזיתים שבירושלים על פי צוואתו[10]. על מצבתו נכתב: "פעל רבות לבנין מדינת ישראל".
לפני מותו הפקיד את מלוא מניות "אלייד" בידי הנאמנות "AG Trust" אשר רשומה באי ג'רזי, ומינה את ידידו חיים רובין ליושב ראש שלה.
על פי תקנון וחוקי הנאמנות חברים בה חמישה נאמנים בלבד, אשר נבחרו לכהן בתפקיד זה עד לסוף ימי חייהם. הנאמנים הם גם אלה שבוחרים את האנשים שיחליפו אותם בתפקידם לאחר מותם או עזיבתם. לבני משפחת גוטווירט המורחבת (היורשים החוקיים של אהרון) אין כל סמכות בנוגע למינוי הנאמנים או פעילותם, והם זכאים רק ליהנות מהדיבידנדים אותם מחלקת הנאמנות.
במהלך חייו, נהג גוטווירט לתרום מכספו מלגות לסטודנטים. פעילות פילנתרופית זו נמשכת גם היום מאז מותו באמצעות קרן הקרויה על שמו אשר ממומנת על ידי אותה הנאמנות.
משפחתו
בזמן מלחמת העולם השנייה, אחותו נשדדה ונרצחה על ידי אדם שהבטיח להבריח אותה מצרפת לספרד הנייטרלית. בשנת 1953 אביו, טוביה גוטמן גוטווירט, אשר ייסד את כל העסק המשפחתי, נפטר בניו יורק שבארצות הברית.
באוקטובר 1963 אחיו הנדריק, שהיה שותף בעסק המשפחתי, נפטר במלבורן שבאוסטרליה. בשנת 1999 נפטר בן דודו נתן גוטווירט, שהיה שותף בחלק מעסקיו של אהרן באירופה, ובזמן השואה הוא היה מעורב בהצלתם של אלפי פליטים יהודים[11].
בני משפחת גוטווירט המורחבת מפוזרים בכל העולם. חלק מהם מבקרים מדי שנה בישראל למשך שבוע אחד לצורך חלוקת מלגות לסטודנטים מעוטי יכולת, ביקור אצל חיילי צה"ל, ועלייה לקברו של אהרון.
אחזקות מחוץ לישראל
- Gutwirth & Sons
- Gutwirth Trading Company
- The Clipper Trading Company
- Malayan Wire Mesh & Fencing co. - חברה אשר נוסדה בשנת 1938. בשנת 1953 נרכשה על ידי גוטווירט. בשנת 1998 שמה שונה ל- BRC Asia. ומיולי 2000 היא נסחרת בבורסה הסינגפורית.
- Champion Motors - חברה אשר עסקה בייבוא, שיווק ומכירת מכוניות מתוצרת אמריקאית, בריטית וגרמנית. בשנת 1963 פורקה מרצון.
- Storch Brothers (1949) - חברה שעסקה במכירת יהלומים, תכשיטים ושעונים. בשנת 1954 נמכרה לחברת B.P. de Silva
קישורים חיצוניים
- צבי אלגת, הייתי אסירו של ד"ר סובאנדריו, מעריב, 18 במרץ 1966
- צבי אלגת, "בענין זה לא אלך אתך", מעריב, 2 באפריל 1965
- הסדר סוכנות "פולקסווגן", דבר, 30 בנובמבר 1965
- דובי בן-גדליהו, הענק הרדום, באתר גלובס, 10 בינואר 2007
הערות שוליים
- ^ Industrial and Building Trust
- ^ ישעיהו אביעם, חוף התכלת מעשה במגרשים ובתכנית אב, מעריב, 27 בפברואר 1963
ישעיהו אביעם, "שטח ההפקר" לשעבר בין הרצליה לתל אביב חולק ונתגלה כמקור רווחים, מעריב, 27 בפברואר 1963
- ^ צבי אלגת, הקרקע הבוערת של יהודה זיס, מעריב, 25 בנובמבר 1966
- ^ צבי אלגת, מעצר בית בג'קארטה, מעריב, 18 ביוני 1965
- ^ צבי אלגת, המיליונר היהודי גוטווירט שוחרר ממעצר בג'קארטה, מעריב, 9 בספטמבר 1965
- ^ משק התחבורה, דבר, 15 במרץ 1968
- ^ נחנך המפעל לייצור מנועים "אלייד" בירושלים, דבר, 8 במרץ 1972
- ^ "אלייד מפעלי מתכת" מחדשים גם מנועים של "פורד" ו"רנו", מעריב, 9 ביולי 1980
- ^ נורתה אבךפינה לבנין תעשיות עתירות־מדע ע"ש.גוטווירט בטכניון, דבר, 24 בפברואר 1972
- ^ מת אהרון גוטווירט, מעריב, 7 בדצמבר 1980
- ^ Gutwirth, Nathan
