אברהם פירקוביץ'

אברהם פירקוביץ'

לידה	16 בספטמבר 1785 לוצק, האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה	5 ביוני 1874 (בגיל 88) צ'ופוט-קלה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית
מקום קבורה	Balta Tiimez
השקפה דתית	יהדות קראית

אברהם פירקוביץ'

אברהם בן שמואל פִירְקוֹביץ' (באנגלית: Avraham ben Shmuel Firkovich, ברוסית: Авраам Самуилович Фиркович, בפולנית: Awram Firkowicz, מכונה אב"ן רש"ף (אברהם בן רבי שמואל פירקוביץ');‏ 16 בספטמבר 1785, לוצק – 5 ביוני 1874, צ'ופוט-קלה)^[1][2], חכם דת קראי ואוסף כתבים עתיקים מפורסם. פעיל התנועה הלאומית של קראי רוסיה.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

אברהם פירקוביץ' נולד למשפחה קראית של חקלאים בלוצק שבפלך ווהלין (אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, בתחומי אוקראינה של ימינו). הוא לא ידע לנהל משק בית, ובגיל 25 פשט את הרגל. לאחר מכן התחיל ללמוד עברית, תורה וספרי קודש אחרים. בשנת 1818 התמנה לחזן הצעיר של הקהילה. עקב מחלוקת בינו לבין החזן המבוגר נאלץ לעזוב את לוצק ולהגר ליבפטוריה שבקרים, שם מונה ב-1823 לחכם וראש קהילה. ב-1825 שלח מכתב לצאר, בו הציע להעביר את האוכלוסייה היהודית מאזור הגבול של רוסיה ולקרב את היהודים לעבודת האדמה, אולם הצעתו לא נענתה. ב-1828 עבר להתגורר בברדיצ'ב, שם הכיר את החסידות ואת כתבי הקודש היהודיים שאינם מקובלים על הקראים, כגון התלמוד. המפגש עם היהודים הרבניים הביא את פירקוביץ לוויכוחים קשים איתם, אותם פרסם בספר "מסה ומריבה" (יבפטוריה 1838). בספר העלה טענות קשות נגד אורח החיים הרבני.

חוקר עתיקות פרטי

בשנת 1830 התלווה למנהיג הקראים ברוסיה שמחה בבוביץ', שהיו לו קשרים עם הנסיך ומפקד הצבאי הרוסי מיכאיל סיומונביץ' וורונצוב, בביקורו בירושלים, ואסף שם כתבים עתיקים, רבניים וקראים. בדרכו חזרה לקרים השתהה באיסטנבול למשך שנתיים ועבד שם כחזן ומורה בקהילה הקראית. ב-1832 חזר פירקוביץ' ליבפטוריה לתפקידו כחזן וחכם, והחל להוציא ספרים המתבססים על ממצאיו. פעמים רבות שינה פרטים בספרים שהדפיס ממקורם כדי למצוא חן בעיני השלטון הרוסי וכן כדי לאמת את השערותיו ההיסטוריות. בשנת 1838 שימש כמורה לילדיו של בבוביץ'.

חוקר עתיקות בשליחות החברה להיסטוריה באודסה

בשנת 1839 פנתה החברה להיסטוריה ועתיקות בנשיאות וורונצוב אל בבוביץ' וביקשה ממנו לכתוב עבורה את ההיסטוריה של הקראים. בבוביץ' היפנה אותם הישר לחברו פירקוביץ'. סוכם בין החברה שפירקוביץ' יתחיל לעסוק במחקריו תמורת מלגה מהחברה, ואף יוכל לקבל לידיו כל חומר שיחפוץ. פירקוביץ' התחיל בעבודה עוד בשנה זו. הדבר הראשון שעשה היה תחילת החפירות בבית העלמין העתיק של צ'ופוט-קלה שבדרום קרים, בו מצא מצבות של קראים, לטענתו מהמאות הראשונות לספירה הנוצרית. לאחר מכן בילה שנתיים בקווקז, חקר שם גניזות רבות, והצליח להוסיף כתבים עתיקים חשובים לאוסף שלו. בקווקז הגיע עד דרבנט, משם חזר ב-1842. על סמך הממצאים שמצא התחיל פירקוביץ' לטעון שהקראים הגיעו לקרים בתחילת המאה ה-1 לספירה הנוצרית, ואף לפני כן, ולכן לא השתתפו בצליבת ישו, ולא מגיעות להם את כל ההגבלות שהוטלו על ידי השלטון הרוסי כלפי היהודים הרבניים, שהואשמו בצליבת ישו.

ב-1853 פנו קראי טרוקי שבליטא לשלטון הרוסי, ודרשו, על סמך ממצאיו של פירקוביץ', שישנה את יחסו אליהם, לא יקרא להם "יהודים-קראים" אלא "קראים" גרידא, וייתן להם חופש שנהנים ממנו כל עמי האימפריה הלא יהודים. ב-1857 הצטרף פירקוביץ' עצמו ביחד עם גיסו גבריאל לעצומה ושיגר מכתב לממשלה, בתקווה שעל סמך ממצאיו תשנה את היחס לקראים. ב-1863 התקבלה בקשתו, והשלטון הסיר את כל ההגבלות ביחס לקראים, בצו מלכותי מיוחד. ב-1871 שיגר פירקוביץ' איגרת דומה לממשל האוסטרי.

ב-1856 פנה להנהלת הספרייה הקיסרית הציבורית בסנקט פטרבורג (הנקראת כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בהצעה לקנות ממנו את רוב כתביו ואוספיו. הספרייה נעתרה להצעתו ותמורת 125,000 רובל קנתה 1490 כתבי יד על עור ועל קלף, 754 העתקים ממצבות קבורה, 25 כתבי יד שנכתבו לפני המאה ה-9, ו-20 כתבי יד שנכתבו במאה ה-10. ב-1863 הובאו לספרייה כתבים נוספים של פירקוביץ', שעד אז הוחזקו בחברה להיסטוריה ועתיקות של אודסה. האוסף כולו נקרא בספרייה תחת השם: אוסף פירקוביץ' הראשון.

ב-1863 ערך מסע למצרים, שם ביקר בבית הכנסת בן עזרא, והיה הראשון שהביא לעולם המדע את הספרים מגניזת קהיר, עוד לפני מסעו של שלמה זלמן שכטר. המסע שימש כמקור הראשי לאוסף פירקוביץ' השני, אשר עבר אף הוא מאוחר יותר לידי הספרייה הקיסרית. לאחר חזרתו ב-1865 עבר להתגורר בצ'ופוט-קלה. במסעותיו ביקר באודסה, שם הכיר את בצלאל שטרן ושמחה פינסקר (אביו של יהודה לייב פינסקר), ובווילנה, שם הכיר את שמואל יוסף פין. ב-1871 ביקר בקהילה הקראית הקטנה בהאליץ' שבגליציה, ותקופה מסוימת אף שימש כמנהיג הקהילה שם. מהאליץ' נסע לווינה, בה הכיר את הרוזן ביוסט ואדולף ילינק. את ימיו האחרונים בילה בצ'ופוט-קלה, שבאותם ימים כבר עזבוה רוב יושביה. בצ'ופוט קלה גם נפטר ב-1874.

טענות על זיופים

אחרי מותו סערה הקהילה המדעית, כשנטען שפירקוביץ' נהג לזייף בחופשיות כתבי יד ורישומי מצבות (ביניהם רישום כביכול "מזויף" על ר' יצחק הסנגרי, "החבר" בסיפור הכוזרי, שהתגורר בחצי האי קרים, ומצבתו 'נמצאה' כביכול בחצי האי). מי שהעלה את ההאשמות נגד פירקוביץ' היה החוקר וההיסטוריון ד"ר אברהם אליהו הרכבי. כנגדו עמד פרופ' דניאל חבולסון שתמך בפירקוביץ' וכתב שני ספרים, בהם הפריך את הטענות של הרכבי ואחרים בדבר הזיופים ^[3]. מאוחר יותר נטען שלהרכבי היו סיבות אישיות להאשמת פירקוביץ' בזיופים^[4], ובאחרית ימיו, על ערש דווי, הודה הרכבי שהאשים את פירקוביץ' לחינם^[5]. אולם חוקרים רבים נוספים עמדו על זיופים מגמתיים שיצאו מתחת ידי פירקוביץ', ושפ"ר כתב כי "עתה יעידו עליו כל החכמים יודעי העתים כי לא קם בזייפנים זייפן כמותו"^[6] (כדוגמה לחוקרים שחשפו את זיופי פירקוביץ' הוא מציין את שד"ל, שי"ר, אייזיק הירש וייס ועוד), והעיד כי אף חבולסון הודה בפניו על זיופיו של פירקוביץ. כיום אכן מקובל בקהילייה המדעית שמקצת הממצאים שעברו תחת ידו של פירקוביץ' זויפו על ידו, ולמעשה קיימת אי בהירות אלו ממצאים הם אותנטיים ואלו מזויפים^[7].

פרסומיו האישיים

• "חותם תוכנית", (בתוך הספר "מבחר ישרים"), תקצ"ו (1836), גוזלווא (יבפטוריה) – פירושו לספר ישעיהו, כולל ויכוח עם הרבניים;
• "קצור תכלית ישעיה" (בתוך הספר "מבחר ישרים"), תקצ"ו (1836), גוזלווא (יבפטוריה), דפים ל"ט–מ"ח – השלמת פרוש לספר ישעיה;
• "זכור לאברהם" (בתוך הספר "מבחר ישרים"), תקצ"ו (1836), גוזלווא (יבפטוריה) – פירושו לספר יהושע;
• "מסה ומריבה", יֶבְֿפָּטוֹרִיָּה, 1838 – החבור המבוסס על מחלוקותיו עם היהודים החסידים בברדיצ'ב. ספר "שקבץ וכלל בתוכו את כל הטענות המפוזרות של חכמי הקראים כנגד הרבניים". הספר בנוי על פי סדר עשרת הדברים – עשרה פרקים, פרק אחד כנגד דברה אחת, במטרה שכל הטענות הקיימות בספרות חכמי הקראים תיכתבנה יחדיו במקום אחד. ברוב טענותיו אברהם פִֿרְכּוֹוִיץ' חזר ושנה את רוב דעות חכמי הקראים הקדמונים, ואף גם חידש הרבה בהשפעת תנועת ההשכלה, שהייתה בתנופה במאה הי"ט.
• ספר "כללי הדקדוק בלשון קדר על דרך שאלות ותשובות", יֶבְֿפָּטוֹרִיָּה, 1838;
• "סלע המחלקת" (בתוך ספר פנת יקרת), גוזלווא ת"ר;
• תרגום חוברת "תשועת ישראל" מאת יש"ר לוצקי לשפה קראית, יֶבְֿפָּטוֹרִיָּה, 1841;
• "ברכה והודאה. ספר סדר הלמוד לחנוך הנערים, מאלפא־ביתא בכללים קצרים וברכה והודאות המנעים לאב ואם מפי עוללים טובים וצנועים, ותהלות מפלאות תמים דעים לחג הבכורים מפי תלמידים ילדי שעשועים", גוזלווא, תר"ב, 16 עמודים;
• "דבר בעתו", המליץ ב (1862), 382–383 – על הפסח והקראים;
• "למנצח מזמור שיר תהלות", המליץ 2 (1862), עמ' 796–797;
• "אבל כבד... על מות אשת בריתי מרת חנה ובני ר' יצחק", אדעסא, בדפוס מ.א. בעלינסאן תרכ"ו (1866), 24 עמודים;
• "ברכת אברהם", הכרמל ב (תרכ"ב), 169–170;
• "מבוא" לספר "אגרון" ו"ספר הגלוי" מאת סעדיה גאון, 1867;
• "קטרת תמיד", ווילנא 1867, אדעסא התרכ"ט (1868), יבפטוריה 1905, – תפלה מקוצרת קטנה;
• "סדור תפלות הקראים לכל השנה" (מקוצר), וילנא, תרל"א (1871);
• "ספר אבני זיכרון: המאסף רשימות המצבות על קברי בני ישראל בחצי האי קרים", ווילנא, בדפוס ש"י פין, א"צ ראזענקראנץ, תרל"ב (1872) – אוסף כתבי מצבות בקהילותינו העתיקות שבחצי האי קרים, וכן תיאור מסעיו בקרים ובקווקז, הספרים העתיקים שמצא בגניזות והצליח להשיג מקהילות שונות;
• "בני רש"ף" – מאמרים ושירים, מו"ל סמולנסקי, וינא 1871;
• "תשובת אב"ן רש"ף", המגיד י"ז: 33 (כ"ז אב התרל"ג): 306;
• "על אודות הנקודות והטעמים", המגיד י"ז: 22 (ט' סיון, תרל"ג): 203–204;
• "תקנות אב"ן רש"ף לקהל הקראים בהאליץ במדינת גאליציא", וינא 1875 – תקנות מנהגים לקהילת האליץ';
• "נחל קדומים", בכ"י – הפרק השני לספרו "אבני זיכרון";
• "דבר על הקראים", בכ"י – תולדות עם הקראים;
• "ספר על הקבלה", בכ"י – על המנהגים;
• "קדש הקדשים, בכ"י.

ספרות בעקבות מסעי פירקוביץ'

הספר אחר רש"ף לבקר שיצא בעקבות גילוייו של פירקוביץ'. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 44

• קטלוג כתבי היד של התנ"ך מאוסף פירקוביץ, אלכסנדר הרכבי ביחד עם ג. שטרק, 1875.
• תולדות אבן רש"ף, על פירקוביץ והקראים, אפרים דיינרד, ורשה, תרל"ה 1875.
• אוסף הכתבים היהודיים, דניאל חבולסון, סנקט פטרבורג, 1884.

ראו גם

• אוסף פירקוביץ

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אברהם פירקוביץ' בוויקישיתוף

• כתבי אברהם פירקוביץ' בפרויקט בן-יהודה
• הכתבים השומרונים בספריה הלאומית בסנקט פטרבורג
• מאמר ברוסית של האקדמיה למדעים הרוסית בנושא הכתבים בספריה הלאומית הרוסית
• "אברהם פירקוביץ'", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אברהם פירקוביץ', במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• דן שפירא, ‏מן 'גלותנו' לשכם: אברהם פירקוביץ אצל השומרונים, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 94-85
• דן שפירא, ‏איגרת ביתא ישראל לארץ-ישראל מאמצע המאה התשע-עשרה – הנוסח העברי מאוסף פירקוביץ, קתדרה 110, דצמבר 2003, עמ' 128-123
• ספר "מסה ומריבה" מאת החכם אברהם פירכוויץ', חיבור מבאר אליו "צדק ושלום" מאת ד"ר אברהם כפלי, מנוקד, בשני כרכים
• מאיר בר-אילן, בעקבות זיופיו של פירקוביץ, קתרסיס 14 (2010), עמ' 59–72.
• אברהם בן שמואל פירקוביץ (1786-1874), דף שער בספרייה הלאומית
• כנס לציון 150 שנה למותו של אברהם פירכוויץ', רמלה 12.09.2024 (הקלטה)

הערות שוליים

1. ממלכת הכוזרים | פרק 1 - ברחמי אל-בכח שדי, באתר כאן ארכיון, ‏1997
2. התאריכים הומרו מלוח יוליאני לגרגוריאני
3. חבולסון אף האשים את הרכבי עצמו בכך שתיקן כתבי-יד, כאשר היה הממונה האחראי היחיד עליהם בספרייה הרוסית.
4. נטען כי אברהם הרכבי היה מתווך בעסקת רכישת אוסף פירקוביץ' השני. המשפחה לא שילמה לו את כל הסכום בטענה, שהוא לא קיים את כל תנאי החוזה; הרכבי נעלב והתחיל להאשים את פירקוביץ' בזיופים. (מתוך מאמר ב.ס.אליישוויץ' ברוסית, ספר "קראים" כרך 3, מוסקבה).
5. אברהם פולק, כזריה: תולדות ממלכה יהודית באירופה, תל אביב, 1943.
6. שפ"ר, בהערתו לדברי ימי ישראל, חלק ג', עמ' 183, הע' 1.
7. ר' אברהם אבן עזרא, מבוא, ספר יסוד דקדוק (או "בסוד דקדוק") להראב"ע, מוסד הרב קוק, ירושלים: נחמיה אלוני, עמ' 32; משה גיל, התסתרים, תל אביב, עמ' 44; מאיר בר-אילן, בעקבות זיופיו של פירקוביץ, קתרסיס 14 (2010), עמ' 59–72.