בשנת 1990 התמנה למרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, בו עבד עד יציאתו לגמלאות. בשנת 1996 התמנה למרצה בכיר וב-2008 לפרופסור חבר.
היה מרצה וחוקר אורח באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במכון הלאומי למחקר מדעי (C.N.R.S) בצרפת; בניו קולג', אוניברסיטת אוקספורד; באוניברסיטת ראטגרס; ב-Maison des Sciences de l'Homme, פריז; באוניברסיטת פריז 7; במכון לחינוך באוניברסיטת לונדון ובבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, פריז.
כתב מאמרים פובליציסטיים בענייני חינוך שהתפרסמו באתר "העוקץ" ובעיתון "הארץ", כתב ביקורות ספרים ב"הארץ".
אבנר בן-עמוס התגורר במשך שנים רבות בעומר וכיום הוא מתגורר בתל אביב, הוא נשוי ולו שני ילדים.
מחקרים
אבנר בן-עמוס עוסק במחקריו בהיסטוריה של ריטואלים פוליטיים, בעיצוב הזיכרון והתודעה הלאומיים ובהוראת ההיסטוריה והאזרחות; הארצות אותן הוא חוקר הן צרפת וישראל.
אודות ספריו
לוויות, פוליטיקה וזיכרון בצרפת המודרנית 1996-1789
הספר הוא מחקר בינתחומי של ההלוויות הרשמיות שנערכו בצרפת בין המהפכה הצרפתית ובין מותו של הנשיא פרנסואה מיטראן. מטרתו היא להסביר כיצד ההלוויות של אישים נערצים כוולטיר, נפוליאון בונפרטה, ויקטור הוגו ושארל דה-גול הפכו לאירועים ציבוריים מרכזיים אשר עמדו במוקד תשומת הלב במשך ימים ואף שבועות, ותרמו לעיצוב הזיכרון הלאומי הצרפתי. תשובתו של בן-עמוס, הנשענת על תובנות מתחום החינוך, האנתרופולוגיה, התיאטרון ומדע המדינה, היא כי מדובר בטקס בעל אופי כפול: ההלוויה הרשמית הייתה בעת ובעונה אחת ריטואל פוליטי וטקס מעבר אישי, וכל אחד ממאפייניה חיזק את השני. כך נוצר אירוע מרשים, שמשך לרחובות ולכיכרות הפריזאיים קהל של עשרות ומאות אלפי איש, ואף הגיע, הודות לאמצעי התקשורת, לכל רחבי צרפת.
הספר מתמקד במסורת הרפובליקנית של ההלוויות הרשמיות, שצמחה בתקופת המהפכה הצרפתית עם הפיכת הפנתיאון לאתר קבורה יוקרתי, ונמשכה לאורך המאות התשע עשרה והעשרים, עד – וכולל - תקופת הרפובליקה הצרפתית החמישית. בין אם היו בשלטון או באופוזיציה, הרפובליקנים השתמשו בהלוויות של פעיליהם ומנהיגיהם על מנת לחנך את ההמונים ולגייס תמיכה עממית. אירועים אלה היו, אם כן, חלק בלתי נפרד מן התרבות הפוליטית הרפובליקנית, אשר כללה גם סמלים, טקסים, סיסמאות, שירים ואתרים קדושים, ותרמה רבות לחיזוק שלטון הכוחות הרפובליקנים.
ישראל: עיצוב הזהות הלאומית
ספר זה עוסק באופן שבו הציונות, כתנועה לאומית מודרנית בעלת יומרות חינוכיות, ניסתה להקנות את ערכיה לציבור היהודי תוך התגברות על הקשיים שניצבו בפניה: הצורך לעצב אוכלוסייה של מהגרים, שהגיעו ממסורות תרבותיות שונות, ולהפוך אותה לקהילה לאומית מאוחדת בארץ בלתי מוכרת, ישנה-חדשה. בנוסף לכך פעלה התנועה הציונית בארץ ישראל בתנאים פוליטיים קשים – תחילה במסגרת של שלטון זר, עות'מאני ובריטי, ולאחר מכן תוך ניהול של סכסוך צבאי מתמשך עם מדינות ערב והתנועה הלאומית הפלסטינית. כל זאת הביא להשקעה מאסיבית בתחום החינוך אשר נחשב, יחד עם הביטחון וההתיישבות, לתחום מרכזי בפעולת התנועה ומדינת ישראל.
הספר מחולק לשלושה חלקים, שכל אחד מהם דן בהיבט אחר של החינוך הציוני. החלק הראשון עוסק בבית הספר, וכולל הקדמה היסטורית למערכת החינוך העברית, וניתוח של מקצוע לימודים (היסטוריה) ושל מערכת הטקסים הבית ספריים. החלק השני, אודות עיצוב הזיכרון הקיבוצי הישראלי, כולל דיון בהנצחת הלוחמים בזמן, במרחב ובדפוס, וכן ניתוח של טקס פרס ישראל ושל ציון יובל המאתיים של המהפכה הצרפתית בישראל, כשני אירועים חינוכיים. החלק השלישי עוסק בהעברת מסרים באמצעות תרבות חזותית, ומתמקד באיורים בספרים, במוזיאונים היסטוריים ובתוכניות טלוויזיה. החלקים הללו מצטרפים ביחד לתמונה מורכבת, המראה את האופנים המגוונים שבאמצעותם ניסתה התנועה הציונית לעצב הן את היחיד והן את החברה בהתאם לערכיה הלאומיים.
בן-עמוס עיבד ביחד עם רות קנר את ספרה של תמר ברגר "דיוניסוס בסנטר". ההצגה, שבוימה על יד רות קנר, הוצגה תחילה כפרויקט גמר של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן הועלתה בפסטיבל עכו ובמרכז סוזן דלל בשנת 2004.
בן-עמוס עיבד את הפרוטוקולים של ממשלת ישראל ממלחמת ששת הימים ואת מכתבי הילדים לעיתון "הארץ שלנו" מהחודשים יולי-אוגוסט 1967 למחזה "קיץ 1967 – Read their lips". המחזה, בבימויו של סיני פתר, הוצג תחילה בתיאטרון יפו ולאחר מכן במוזיאון תל אביב בשנים 2018-2017.
כתב את המחזה "שנת האפס: תרפ"ט/1929", על פי ספרו של הלל כהן תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, אותו ביים סיני פתר והוצג בתיאטרון יפו בשנים 2023-2021.[2]
פעילות חברתית
אבנר בן-עמוס היה בין מקימי עמותת פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי ב-1997. העמותה מורכבת מבדואים תושבי הנגב ואזרחים יהודים מבאר שבע, עומר וקיבוצי הסביבה. מטרתה לקדם את זכויות הבדואים בנגב, בייחוד תושבי הכפרים הלא-מוכרים. בן-עמוס חבר במזכירות הפורום ומיוזמי "מולתקא-מפגש" - בית תרבות ערבי-יהודי בבאר שבע[3].
אייל מלובן, "ילכו שניים יחדיו", ידיעות תל אביב, 12 ביולי 2013, עמ' 69-68.
אבנר בן עמוס, "סיפור על פוליטיקה, תיאטרון והיסטוריה". בתוך: אבנר בן עמוס ועופר שיף (עורכים) קווים לדמותנו: חוקרים את ישראל, כותבים על עצמם, הוצאת מכון בן-גוריון - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והוצאת ידיעות ספרים, 2020, עמ' 145-123.