SLOSHSAT-FLEVO הוא לוויין ששוגר ב-2005 כדי לחקור את הדינמיקה של הנוזלים במיקרו כבידה. הפרויקט היה תוכנית משותפת בין סוכנות החלל האירופית, סוכנות החלל ההולנדית וסוכנות החלל הישראלית. לוויין זה היה הלוויין הראשון שנועד לבדיקת דינמיקת נוזלים בתנאי חוסר כבידה.[1]
מהלך פרויקט
הצעה ראשונית לפרויקט SLOSHSAT הוצעה לסוכנות החלל האירופאית על ידי סוכנות החלל ההולנדית בשנת 1989. התכנון המקורי היה לשגר את הלוויין על משגר אריאן 4. בשנת 1992 התכן כבר כלל שיגור על מעבורת החלל כלוויין טרמפיסט.
הלוויין נבנה בין השנים 1997–1999 והחל אינטגרציה בשנת 1999.
עקב אסון מעבורת החלל קולומביה בפברואר 2003, וההחלטה לעצור שיגור לוויינים אזרחיים נוצר צורך לשנות את התכן שיתאים לשיגור על משגר אריאן, ולמצוא הזדמנות שיגור אחרת. הוחלט לשגר את SLOSHSAT כחלק משיגור של אריאן 5 כשהוא צמוד ל-MaqSat-B2. השינוי במסלול ובשיגור גרר סבב נוסף של תכן ושינויים בחומר ובתוכנה של ניסוי השכשוך.
הלוויין נבנה על ידי NLR - המרכז הלאומי ההולנדי לתעופה וחלל. הם סיפקו גם את מבנה החללית ומערכת החשמל. חברת NEWTEC סיפקה את מערכת ההפרדות מהמשגר ואת התמיכה הקרקעית. סוכנות החלל הישראלית הייתה אחראית על הניסוי ומערכת ההנעה, אשר נבנה ברפאל.
מבנה הלוויין
שמו של הלוויין SLOSHSAT- FLEVO מורכב משתי מילים, הראשונה מתארת את ניסוי השכשוך (באנגלית Sloshisng), והמילה השנייה היא ראשי תיבות של מתקן לניסוי נוזלים והוכחה במסלול (Sloshsat Facility for Liquid Experimentation and Verification in Orbit).[2]
הלוויין נראה כמו קובייה בעלת פאות של 90 ס"מ. משקל הלוויין בשיגור היה 129 ק"ג.
בקרת ההכוון של הלוויין נעשתה בעזרת מנועי גז קר (12 מנועים).
תחנת הקרקע שתפעלה את הלוויין ואת הניסוי הייתה במרכז התפעול של סוכנות החלל האירופאית (ESOC) בדרמשטאדט וניהול הניסוי התבצע מהולנד.
השיגור
הלוויין תוכנן במקור לשיגור ממעבורת החלל שתשמש בתור ממסר תקשורת לניסוי. אולם לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה לא הסכימו לשגר יותר לוויינים מהמעבורת והוא עבר שינויים כדי שישוגר בטיסה הראשונה של משגר אריאן 5.[2]
הלוויין שוגר מבסיס החלל האירופי קורו שבגיאנה הצרפתית ב-12 בפברואר 2005, למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי עם אפוגיאה של 39,918 ק"מ ופריגיאה של 250 ק"מ. נטיית המסלול הייתה 7 מעלות.[1]
תיאור הניסוי
הניסוי היה מורכב ממכל בנפח 86.9 ליטר שהכיל 33.5 ליטר של מים מיוננים.[1] המכל היה עשוי מחומרים מרוכבים, והכיל 270 חיישנים למדידת תנועת המים מבפנים ופיזורם בתוך המכל תוך כדי תנועת הלוויין. בנוסף, היו חיישנים למדידת הטמפרטורה, לחץ ומהירות הנוזל ב-17 מקומות לאורך המכל. כמו כן ללוויין היו שישה מדדי תאוצה ושלושה גירוסקופי FOG למדידת תנועת הלוויין. מנועי הגז קר נועדו לשלוט בתנועה המסלולית והסיבובית של הלוויין כדי להאץ או להאט את תנועת הנוזל בתוכו.[3]
הלוויין שידר טלמטרייה מתנועות השכשוך במכל במקטעים של 10 שעות במהלך שבוע. בין ניסוי וניסוי הלוויין היה מיוצב כדי שתנועת המים במכל תירגע והסוללה תיטען באמצעות הפאנלים הסולארים.[1]
הלוויין המשיך בניסוי עד לניצול כל כמות הדלק במערכת ההנעה, וצבר 57.5 שעות ניסוי עד לסיום הדלק ב-21 בפברואר 2005.
לאחר מכן, הלוויין נשאר בתור זבל חללי. ללא משימה ייעודית לפינויו, מסלולו אמור לדעוך עד 2335.
לקריאה נוספת
- Adler, Shimshon; Warshavsky, Abraham; Peretz, Arie (2005). "Low-Cost Cold-Gas Reaction Control System for the Sloshsat FLEVO Small Satellite". Journal of Spacecraft and Rockets. 42 (2): 345–351. doi:10.2514/1.5128.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
