גורווין טכסאט 2 (TechSat Gurwin II) הוא לוויין קטן שפותח בטכניון ושוגר לחלל ב-10 ביולי1998, באמצעות משגר לוויינים רוסי מטיפוס סטארט. הלוויין תפקד בהצלחה עד 2010 ובכך שבר את שיא הפעילות של מיקרו לוויינים מסוגו - כ-12 שנות פעילות רצופות. הלוויין מכונה גם GO-32 או OSCAR-32 על ידי חובבי רדיו. הלוויין נקרא על שמם של יוסף ורוזלין גורווין, אשר תרמו רבות לפרויקט זה.
מיזם הלוויינות בטכניון
באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו סטודנטים בטכניון במאמץ פיתוח לוויין זעיר אשר יעשה שימוש בטכנולוגיות חלל חדישות. הסטודנטים, בליווי של אנשי הסגל, בנו לוויין שמשקלו 50 ק"ג, גודלו 50 X 50 ס"מ וצורך פחות מ-17 ואט. מרבית החומרה ללוויין נתרמה על ידי חברות ישראליות, אשר רצו לבחון רעיונות חדשים ופיתוחים מקוריים בסביבת חלל על גבי לוויין.
עלות הפיתוח של הלוויין עמדה על כ-3.5 מיליון דולר. הלוויין הראשון שנבנה שוגר על גבי טיל רוסי בחודש מרץ 1995. השיגור נכשל והלוויין לא הגיע למסלול. הלוויין גורווין טכסאט-2 שנבנה בעקבותיו שוגר בהצלחה ביולי 1998 לגובה של 820 ק"מ. באפריל 2010, לאחר 11 שנים של פעילות במסלול, הושלמה משימת הלוויין והופסקה פעילותו. זהו שיא ללוויין אוניברסיטאי שתוכנן למספר שנים בודדות[1].
אגודת חובבי הרדיו בישראל הייתה גורם מרכזי בפיתוח מערכות הקשר של הלוויין. חובבי רדיו השתתפו באופן פעיל בתכנון מערכות הקשר על הלוויין ומערכות הקשר בתחנת הקרקע. חובבי רדיו הפעילו את תחנת הקרקע ושידורי הלוויין נעשו בתדרי החובבים הבינלאומיים. דבר זה איפשר האזנה ושידור אל הלוויין וממנו על ידי קהילת החובבים בעולם כולו. שלושה תחומי תדרים הוקצו לצורך זה: בתחומים של 2 מטר, 70 ס"מ ו-23 ס"מ.
בעבר הפיתוח של "טק-סאט" היה שאפתני בהרבה ונועד לכלול שיגור עד 100 לוויינים מסוגו שנועדו לאפשר כיסוי מקיף לצילום כל פינה בכדור הארץ או שימוש במצלמה ובמטעד שלו לאיבזור לוויינים אחרים וכן חיפשו עבורו משקיעים בינלאומיים וחברות זרות מתחום החלל. כך בחנו בו השקעה קונצרן איירוספסיאל הצרפתי וכן קונצרן אסייתי. גרסת הייצוא נועדה לעלות כ-8 מיליון דולר לכל לוויין צילום מסוגו.
מבנה הלוויין
הלוויין בתצורת קובייה של 445 mm x 445 mm x 445 mm ממנה בולטת אנטנה. הלוויין שוקל 48 ק"ג, ומצופה פאנלים סולרים[2].
הלוויין מיוצב בבקרה תלת-צירית, בעזרת גלגל תנע ושלושה מגנטוטורקרים, ומשתמש במגנטומטרים כחיישנים. הבקרה נעשית על ידי מדידת השדה המגנטי הנמצא במסלול הלוויין והשוואתו למודל שדה מגנטי חזוי שהועלה ללוויין מהקרקע.
לוויין טכסאט הראשון הכיל גם מד אופק, אולם מסיבות תקציביות לא היה ניתן להוסיף אותו ללוויין השני.
מודל הנדסי של הלווין הישראלי טכסאט
משימות הלוויין
טכסאט נועד לשימושים מדעיים, והכיל שישה ניסויים: מצלמה, מד אוזון (OM-2), גלאי חלקיקים כבדים (SOREQ), ניסוי הולכת על (SUPEX), גלאי קרינת קרני X, וניסוי למדידת מרחק באמצעות החזרת קרני לייזר (SLRRE)[3]
מצלמה לחישה מרחוק (ERIP)
מצלמת הלוויין שנועדה לחישה מרחוק (Earth Remote Sensing Imaging Package) היא מצלמת CCD, אשר נתנה תמונות ברוחב מיפתח המטעד על הקרקע בק"מ (swath) של 25X31 ק"מ, וברזולוציה של בערך 52–60 מ' לפיקסל.
OM-2
OM-2 - OZONE METER 2 הוא מדיד לבדיקת מצב שכבת האוזון. הגלאי בדק את רמת קרינת העל-סגול המוחזרת משכבת האוזון: ככל שיותר קרינה נפלטת - כך השכבה גדולה יותר. הגלאי שוקל 1.8 ק"ג
