בשנת 1958, השיר ניצח בפסטיבל הסן רמו, ונבחר לייצג את איטליה באירוויזיון 1958, שם זכה במקום השלישי עם 13 נקודות.[3] לאחר התחרות, השיר נמכר בכ-22 מיליון עותקים ברחבי העולם, ובכך הפך לאחד מהשירים המוכרים ביותר מתחרות האירוויזיון ומפסטיבל הסן רמו.[4][5]
רקע
כתיבה
פרנקו מיליאצ'י התחיל לעבוד על מילות השיר ביוני1957, בהשראת שני ציורים של הצייר היהודימארק שאגאל. הוא תכנן ללכת לים עם מודוניו, אבל כשחיכה לו, הוא החליט לשתות כוס יין ונרדם. כשהוא התעורר הוא בהה בציורים של שאגאל. בציור "Le coq rouge", מיליאצ'י ראה אדם צבוע בצבע צהוב, ובציור "Le peintre et la modelle", ראה את חצי פרצופו של שאגאל צבוע בכחול. לכן, מיליאצ'י החל לכתוב שיר על אדם כחול שמסוגל להתעופף. מיליאצ'י התייעץ עם מודוניו, וביחד הם כתבו את השיר.
סוגה מוזיקלית
השיר הוא בלדתשאנסון דרמטית.[6] במרכז מילות השיר עומד מודוניו ששר על התחושות שלו כשהוא עם אהובתו, תחושות הדומות לתעופה. השיר נפתח בפרלוד, שלא נמצא ברוב גרסאות הכיסוי של השיר.
תרגום לעברית
המקור האיטלקי
אני חושב שחלום כזה לעולם לא יחזור. צבעתי את ידיי ופניי בצבע כחול; ופתאום רוח סוערת העיפה אותי לאוויר, והתחלתי לעוף בשמיים האינסופיים.
Penso che un sogno così non ritorni mai più. Mi dipingevo le mani e la faccia di blu; poi d'improvviso venivo dal vento rapito, e incominciavo a volare nel cielo infinito
תחרות הזמר של האירוויזיון
פסטיבל סן רמו
בשנת 1958, השיר השתתף בקדם האיטלקי לאירוויזיון 1958, "פסטיבל סן רמו ה-8". השיר נרשם לתחרות דקות ספורות לפני סגירת ההרשמה. חבר השופטים כמעט פסל את השיר, אך לבסוף השיר התקבל לתחרות.[7] ב-31 בינואר 1958, השיר ניצח בחצי הגמר השני של התחרות והעפיל לגמר הגדול.[8] ב-1 בפברואר באותה השנה, השיר ניצח במקום הראשון, ונבחר לייצג את איטליה באירוויזיון. אל המקום השני הגיעו הזמרות נילה פיצי וטונינה טוריאלי עם השיר "L'edera".
באירוויזיון
מודוניו הופיע ראשון בסדר ההופעות, לפני קורי ברוקן ההולנדית.[9] מודוניו ביצע פעם נוספת את השיר בתום כל עשרת הביצועים עקב תקלה טכנית בשידור במהלך הביצוע שלו.[10] בתום ההצבעה השיר זכה במקום השלישי, עם 13 נקודות.
השיר זכה להצלחה מיד עם צאתו באיטליה, ונמכר בכ-20,000 עותקים ב-12 הימים הראשונים מצאתו. בפברואר2013, הוערך כי השיר נמכר ב-800,000 עותקים באיטליה.[4] בשל הצלחתו באיטליה, יצא השיר גם בארצות הברית ובשאר יבשת אירופה. ב-4 באוגוסט 1958, הגיע השיר למקום ה-54 במצעד הבילבורד הוט 100, ושבוע לאחר מכן, עלה למקום ה-2, וזכה בקפיצה הגדולה בהיסטוריה למקום השני במצעד.[11] ב-18 באוגוסט, עלה השיר למקום הראשון במצעד.[12] לאחר מכן, השיר הגיע למקום הראשון חמש פעמים נוספות,[13] מכר 2 מיליון עותקים בארצות הברית[14] וזכה בשיר השנה של מצעד הבילבורד. "Nel blu dipinto di blu" הפך לשיר הראשון שלא בשפה האנגלית שזכה בתואר "שיר השנה של הבילבורד". השיר החזיק בתואר עד שנת 1994, כשהשיר "The Sign" של הלהקה השוודית, אייס אוף בייס, זכה במקום הראשון. ב-6 בספטמבר 1958, השיר הגיע למקום ה-15 במצעד הסינגלים הבריטי, ולאחר שבוע, עלה למקום העשירי.[15] השיר הגיע למקום השני במצעד הסינגלים הנורווגי ובמצעד הסינגלים ההולנדי.[16] בשנת 2004, השיר הוכתר לשיר המושמע ביותר באיטליה לאותה השנה על ידי אגודת הסופרים האיטלקיים.[17]
פרסים
ב-4 במאי1959, השיר זכה בפרס הקלטת השנה ושיר השנה בטקס פרסי גראמי הראשון. השיר הפך לשיר היחידי שלא באנגלית ולשיר האירוויזיוני היחידי שזכה בפרס גראמי.[18] בשנת 2005, השיר זכה במקום השני בשיר היובל באירוויזיון. בשנת 2008, ביום השנה ה-50 לשיר, הופק באיטליה בולדואר מיוחד, המציג אדם שעף על רקע כחול.[19][20]