תזמורת פָּאדֶלוּ (בצרפתית: Pasdeloup Orchestra או Orchestre des Concerts Pasdeloup) היא תזמורת סימפונית צרפתית.
היסטוריה
תזמורת פָּאדֶלוּ שז'ול פאדלו ייסד ב-1861 בשם "קונצרטים עממיים", היא תזמורת סימפונית, התזמורת הוותיקה ביותר שעודנה קיימת בפריז. הופעותיה נועדו לקהל, שלא נהג לפקוד את הקונצרטים בשעות הערב, ובהם הציגה התזמורת קונצרטים מוזלים בימי ראשון, בזירה הענקית של "קרקס החורף" בפריז. תוכנית קונצרט הפתיחה, ב-27 באוקטובר 1861, עם תזמורת שמנתה 80 נגנים, כללה את היצירות הבאות:
החזרות התקיימו בימי שלישי וחמישי בקונסרבטואר של פריז ובשבתות ב"קרקס החורף" (הנגנים קיבלו 15 פרנק לקונצרט עם חזרות). המנצח הראשון היה לאנסיין, מתזמורת האופרה של פריז. הקונצרטים הראשונים כללו מוזיקה מאת ברליוז ווגנר.
המיזם נחל הצלחה רבתי ו"הקונצרטים העממיים" היו למוסד של ממש, בעל תפקיד ראשון במעלה ביצירת קהל חדש, בכך שהציג לפני המאזינים את הרפרטואר האוסטרו-גרמני ובהשפעה שהייתה לו על יצירת מוזיקה סימפונית צרפתית.
פאדלו התמיד בפעילותו עד 1884 וניסה לשווא להתחיל מחדש ב-1886 ביצירת פסטיבל, שהוקדש לסזאר פרנק (ונחל הצלחה).
פעילות התזמורת התחדשה ב-1919, בהנהגת סרז' זנדברג ובשם "תזמורת פאדלו".
מנצחים ראשיים
אנדרה קאפלה היה סגן מנצח ראשי מ-1922 עד 1925. מאז 1990, אין לתזמורת מנצח ראשי קבוע והיא מנוהלת בידי ועדה; מאז 2000 יושבת בראש הוועדה הכנרת מריאן ריבייר.
פטריס פונטנארוסה הוא היועץ האמנותי הנוכחי לתזמורת, ואילו ז'אן-כריסטוף קק מפקח על התנהלות קונצרטי אופנבאך. המנצח וולפגנג דרנר מנצח בקביעות על התזמורת מדי עונה מאז 1987.
בכורות
- ז'ורז' ביזה: "סימפוניית רומא", 1869 (3 פרקים בלבד) - סוויטות "הנערה מארל", מס' 1 ו-2, 1872 - Patrie overture, 1874
- קאמי סן-סאנס: 1872 Le Rouet d'Omphale
- אדואר לאלו: "סימפוניה ספרדית", 1875 - "מלך איס", אוברטורה, 1876
- אנרי דיפארק: "לאונור", 1877
- לואי אובר: "האבנרה", 1919
- מוריס ראוול: "אלבוראדה דל גרסיוזו", 1919 - קברו של קופרן, 1929
- דריוס מיו: Les Choéphores, גרסה קונצרטית, 1927 - קונצ'רטו לפסנתר מס' 1, 1931
- ז'ורז' מיגו: סימפוניה מס' 1, 1922 - "הג'ונגל", 1932
- ריימונד לושר: סימפוניה מס' 1, 1935
- אלבר רוסל: סימפוניה מס' 2, 1922; סימפוניה מס' 4, 1935
- מרסל לנדובסקי: "מקצבי העולם", 1941; קונצ'רטו לפסנתר מס' 1, 1942; סימפוניה מס' 1, 1949; "רשימות הלילה", 1962
- ז'אן מרטינו: סימפוניה מס' 2, 1945
- אנרי טומאסי: "שיר לווייטנאם", 1969
- אנרי סאקה: סימפוניה מס' 4, 1971
- ז'אק שרפנטייה: סימפוניה מס' 5, 1977
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
