לא ידוע דבר על משפחתה מוצאה או ילדותה של תאיס. היא הייתה ככל הנראה מאתונה. היא שימשה הטאירה - בת המעמד הגבוה ביותר של זונות ביוון העתיקה. ההטאירי שימשו מלוות מתוחכמות שבילו עם לקוחות קבועים יותר מאשר מעניקות שירותי מין. תאיס הצטרפה לפמלייתו של אלכסנדר הגדול, והייתה ככל הנראה פילגשו של תלמי, אחד מקציניו. נראה שהיו לה יחסים גם עם אלכסנדר עצמו, שכן אתנאיוס מציין שאלכסנדר "אהב לשמור את תאיס קרוב אליו".[2] אם כי ייתכן שעשה זאת מכיוון שנהנה מחברתה, שכן היא נודעה כאשה חכמה ופקחית.
כאשר אלכסנדר כבש את הבירה הפרסית פרספוליס, הוא טבח בתושבים אולם הותיר על תילם את מרבית הארמונות והמקדשים העתיקים. הוא חנה כארבעה חודשים בפרספוליס, במהלכם התנהג בפזרנות והוללות על חשבון האוצר הפרסי.[3]פלוטרכוס ודיודורוס[4] מספרים שלילה אחד במהלך אחד המשתאות, קמה תאיס והכריזה:
שהחגיגה הזאת שהיא מבלה בה ביום הזה בארמון המפואר של הפרסים, היא גמול על כל הקשיים שסבלה מהם בנדודים ברחבי אסיה. ואולם תהיה זו הנאה גדולה בהרבה אם ייצאו כולם לשרוף את ביתו של קסרקסס, האיש שהעלה את אתונה באש. והיא עצמה מוכנה להצית את הבערה לעיניו של אלכסנדר, כדי שיידעו הדורות הבאים שהנשים בפמלייתו הטילו עונש כבד יותר על הפרסים בשם יוון מאשר כל מפקדיה הגדולים בים וביבשה.
— פלוטרכוס, "חיי אלכסנדר", 38.
הצעתה התקבלה במחיאות כפיים סוערות, ואלכסנדר נסחף בהתלהבות הכללית. לטענת קורטיוס רופוס, חלק מהחוגגים השיבו: ”למה לא לנקום את נקמת יוון ולשרוף את כל העיר?” החוגגים התארגנו בתהלוכה לכבוד האל דיוניסוס, כשבראש התהלוכה עמדו אלכסנדר ותאיס מנופפים בלפידים בוערים, מסביבם נגנו אנשים בחלילים ושרו שירי תהילה. אלכסנדר השליך את הלפיד הראשון על הארמון העתיק בפרספוליס, ותאיס את השני. לטענת פלוטרכוס אלכסנדר התחרט מהר מאוד והורה לכבות את האש. אם כי סופרים אחרים מוסרים שהארמון בער כל הלילה.
גרסה דומה נמסרת גם אצל אתנאיוס שמצטט אותה בשם קלייטרכוס, היסטוריון שלא התלווה למסע אלכסנדר אולם היה בן דורו ושוחח עם אנשים שכן התלוו אליו.[5] לעומת זאת, אריאנוס טוען, שהצתת הארמון הייתה מעשה מתוכנן, שהתקיימו עליו דיונים רבים בין קציניו של אלכסנדר;[6] כמקור לדבריו מביא אריאנוס את זיכרונותיו של תלמי. חלק מהחוקרים כיום מעריכים שזכרונות אלו בעייתיים בקטע זה, משתי סיבות: הראשונה היא שתלמי שלט על ממלכתו מתוקף היותו יורשו של אלכסנדר, ובוודאי לא ירצה לתאר את מיטיבו כהולל שיכור הנסחף בהתלהבות המונית; השנייה היא שתלמי נישא מאוחר יותר לתאיס, וייתכן שהיא עוד הייתה בחיים בזמן כתיבת זכרונותיו (הוא כתב אותם בערך כשהיה בן 80), ובוודאי לא ירצה להעליב אותה.[7]
מאוחר יותר בחיים
המקור העיקרי לחייה לאחר מכן הוא אתנאיוס, הטוען שהיא נישאה לתלמי שבינתיים הפך לאחד מהדיאדוכים והשתלט על מצרים. לא ברור עד כמה חוקיים היו נישואיהם, אולם היא ילדה לתלמי שני בנים ובת. בתה, אירנה, נישאה לאונוסטוס, מלך סולוי בקפריסין ואחד מבניה נודע כמי שניצח במרוץ מרכבות באולימפיה.[8] תאריך מותה אינו ידוע.
במאה ה־19 כתב אנטול פרנס רומן על שמה. את הרומן "תאיס" הלחין מסנה לאופרה שהועלתה בפריס ב־16 במרץ 1894.
פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
זאב רובינזון, האשה והמסורת על שריפת פרספוליס, זמנים חוברת 15, עמ' 71-61.
Walter M. Ellis, Ptolemy of Egypt, Routledge, London, 1994
Athenaeus, The Deipnosophists. Translated by Charles Burton Gulick. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1927-1941. 7 vols. Digitized copy in LacusCurtius.
Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
