מעט ידוע על צעירותו. ייתכן ועבד כפקיד משפטי. הוא היה תומך של המהפכן לואי אוגוסט בלאנקי וביוני 1870 נשפט כשותף במזימה לרציחתו של לואי נפוליאון ה-3 אך זוכה מחוסר ראיות. במהלך המצור על פריז נבחר לוועידת המשמר של מונטרמר.
במרץ 1871 השתלטה ממשלת הקומונה המהפכנית על פריז. פרה כיהן בוועדת ביטחון הפנים של הקומונה, גוף שקיבל סמכויות נרחבות לרדוף את אויבי הקומונה. הוא היה אחראי לזמן קצר גם על כוח השיטור המהפכני, ובהמשך היה לתובע מטעם הקומונה.
ב-5 באפריל הוציאה הממשלה צו למעצרו של כל אדם הנאמן לממשלה הצרפתית בוורסאי. העצורים הוחזקו כ"בני ערובה של תושבי פריז", ובכללם נעצר הארכיבישוף דרבוי וכמה מאות אחרים. תמורת שחרור שבויים אלו, קיוותה ממשלת הקומונה לשחרר את המהפכן בלנקי, שנעצר ב-15 במרץ עוד טרם הקמת הקומונה, אך מונה מבית כלאו כנשיא של כבוד לקומונה. עם זאת, אדולף טייר, ראש הממשלה הצרפתי, סירב לנהל משא ומתן עם הקומונה לשחרור בני הערובה.
ב-21 במאי נכנסו כוחות הממשלה הצרפתית לפריז והחל מה שכונה 'השבוע העקוב מדם' של לחימה בין כוחות הממשלה והמשמר הלאומי של הקומונה. כוחות הממשלה ביצעו הוצאות להורג של אנשי המשמר הלאומי שנשבו, ושל קומונארדים שנלכדו. עד 24 במאי החלה התנגדות הקומונה להחלש. משלחת אנשי המשמר הלאומי בראשות גוסטב ז'נטון, חבר הוועדה לביטחון פנים, הגיעה למטה החדש של הקומונה בבניין העירייה ברובע ה-11 ודרשה את הוצאתם להורג של בני הערובה שהיו בידי הקומונה והוחזקו בכלא לה רוקט. פרה, שכיהן כתובע, היסס ואחרי כן חתם על הצו המאשר את ההוצאות להורג.
תחריט עץ של דמותו של פרה, של פליקס ולוטון (1897)
ז'נטון ביקש מתנדבים שישמשו ככיתת יורים, והלך לכלא לה רוקט, שם בחר שישה שמות מרשימת בני הערובה, ביניהם הארכיבישוף דארבואה, המטיף של כנסיית מדלן אבה דגורי, נשיא לשכת בית המשפט בונז'יין ושלושה חברי ישועים: אלרד קלרק ודקודרי. מנהל הכלא, פרנסואה, סירב לוותר על הארכיבישוף ללא פקודה ספציפית וישירה מהקומונה. ז'נטון שלח סגן חזרה לפרה כדי לבקש זאת. פרה השיב עם פקודה כתובה, ובה ציין בתחתית הפתק "ובעיקר הארכיבישוף". ששת בני הערובה הוצאו לחצר בית הכלא, ונורו בשורה ליד הקיר.
מגיני הקומונה הצדיקו מאוחר יותר את פעולתו של פרה כמעשה תגמול על ההוצאות להורג המסוכנות שביצע הצבא הצרפתי במהלך השבוע העקוב מדם.
פרה נלכד מאוחר יותר על ידי כוחות הממשלה. הוא נשפט ונידון למוות בבית משפט צבאי באוגוסט 1871, בין היתר בשל חלקו באישור ההוצאה להורג של השבויים. לפנות בוקר 28 בנובמבר הוצא להורג על ידי כיתת יורים, לצד לואי רוסל ופייר בורז'ואה, אנשי צבא צרפת לשעבר שערקו לקומונה. פרה סירב לכסות את עיניו. במטח הירי הראשון רק נפצע, ולאחר מכן נורה ביריה בודדת נוספת.
לואיז מישל מהדמויות הבולטות של הקומונה, הייתה ידידתו הקרובה של פרה, ויש האומרים שבין השניים אף נרקמו יחסי אהבה. מישל נפטרה ב-1905, אך השניים נקברו באותו בין קברות.
