בן ערובה הוא אדם המוחזק בניגוד לרצונו או בשבי, במטרה לסחוט התנהגות מסוימת או תמורה מסוימת ממי שאדם זה יקר ללבו. בן ערובה נלקח בדרך כלל לשם הפעלת לחץ פוליטי או על מנת לקבל כופר נפש תמורת שחרורו, או כחלק מפיגוע מיקוח.
לקיחת בן ערובה יוצרת דילמה קשה לשלטונות: האם להיענות לדרישת המחזיקים בו, להציל את חיי החטוף ובכך להסתכן במעשי חטיפה נוספים, או לנסות להכניע את החוטפים, בכוח או במשא ומתן, תוך סיכון חייו של בן הערובה.
נכונות היהודים בימי הביניים לשלם כופר נפש, הביאה לכך שרבנים ופרנסי קהילה נלקחו כבני ערובה. במאה ה-13 המהר"ם מרוטנברג נכלא על ידי הקיסר רודולף הראשון, בדרישה לכופר נפש. המהר"ם סירב לתת לתלמידיו לפדותו עקב החשש שפדייתו תביא לחטיפת רבנים חשובים אחרים והתרוששות הקהילה היהודית (כמו שנפסק בגמרא: (גיטין מה/א) "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם"). עקב כך הוא נשאר בכלא שבע שנים עד למותו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מכן נפדתה גופתו.
במאה העשרים, שלח הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון, מכתב לנשיא ובו ביקש שבמקרה שיחטף, לא להיכנע לשום דרישה של החוטפים, כדי שלא ליצור תקדים מסוכן. הוא הדגיש: "אם יתקבל ממני מכתב או מסר אחר ברוח שונה, יהיה עליך להניח שמסר זה הובע תחת איום".
במשטרות מודרניות פועל צוות משא ומתן משטרתי, שמופקד על ניהול משא ומתן עם חוטפים, כדי להגיע לשחרור בני הערובה.
מקרים מפורסמים
בני ערובה בעולם
טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן: ב-5 בספטמבר1972 השתלטו מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" על משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן, ולאחר שהרגו שניים מחברי המשלחת, לקחו 9 כבני ערובה. המחבלים דרשו, בתמורה לשחרור בני הערובה, את שחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל ועוד שני מחבלים שנכלאו בגרמניה. במהלך הניסיון של משטרת גרמניה לחלץ את החטופים, נהרגו כל תשעת החטופים, בשעה שהיו כפותים, ביריות ובהשלכת רימונים של שוביהם ושל כוח החילוץ הגרמני.
הפיגוע במעלות: ב-15 במאי1974 חדרה לישראל מלבנון חוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין", השתלטה על מבנה בית הספר "נתיב מאיר" במעלות, ולקחה כבני ערובה 105 תלמידים ו-10 מורים מבית הספר התיכון הדתי בצפת, ששהו בבית הספר במסגרת פעילות גדנ"ע. המחבלים דרשו לשחרר 20 מחבריהם הכלואים בישראל, ואיימו להרוג את בני הערובה. בפעולת חילוץ של סיירת מטכ"ל חוסלו המחבלים, אך קודם למותם טבחו המחבלים ב-22 ילדים (בהם אח ואחות) ו-3 מבוגרים מקרב בני הערובה, וכן פצעו 68. גם לכוחות צה"ל נגרמו נפגעים, ובהם הרוג אחד.
בלילה שבין 5 ו-6 במרץ1975 השתלטו מחבלים מארגון הפת"ח על מלון "סבוי" בתל אביב. המחבלים איימו להרוג את בני הערובה אם לא תשחרר ישראל 20 מחבלים בתוך ארבע שעות. כוח של סיירת מטכ"ל פרץ למלון, ובפריצה נהרגו שבעה מהמחבלים ונלקח בשבי מחבל אחד. חמישה בני ערובה חולצו, אולם שמונה נהרגו במהלך הפריצה. כמו כן נהרגו שניים מלוחמי הכוח הפורץ.
רצח אורון ירדן: בשנת 1980 נחטף הילד אורון ירדן בן השמונה מבית הוריו, והחוטף דרש כופר נפש תמורתו. הכסף הועבר לחוטף, אך הילד לא שוחרר, ולאחר שלושה שבועות נלכד החוטף והתברר כי רצח את הילד.
שחרור בני ערובה
משא ומתן
בשלב הראשוני מנהלים עם החוטפים משא ומתן שמטרתו השגת מודיעין, הרווחת זמן עד לפרישת יחידות ההתערבות וההשתלטות, וכן ניסיון לשכנע את החוטפים לשחרר מרצונם את בני הערובה ולהיכנע.
יחידת התערבות
יחידת התערבות היא כח צבאי המאומן בחילוץ בני ערובה. ליחידות ההתערבות אין אישור ליזום כניסה למבנה בו מוחזקים בני הערובה, והם מורשים לפרוץ אליו רק במקרה של הסלמה חריפה. ברוב המקרים בהם יש מצב של בני ערובה, יחכו יחידות ההתערבות להגעתם של יחידות ההשתלטות, אשר להן יש אישור ליזום פריצה למבנה, ולשחרר את בני הערובה.
יחידת השתלטות
יחידת השתלטות היא יחידה שתפקידה לפרוץ למבנה בו מוחזקים בני הערובה, להכניע את החוטפים ולשחרר את החטופים. יחידות אלה נחשבות ליחידות מיוחדות וזוכות להכשרה גבוהה וציוד מתקדם ויקר.
