בימיה הראשונים של מדינת ישראל היה בר-נוי לכוכב זמר, והתייחד בקול הבריטון הרועם שלו. הוא נמנה עם האמנים הראשונים שזכו לחוזה הקלטות בחברת התקליטים "הד ארצי". על שיריו המצליחים נמנו "הורה נהלל" ("משתמט אני הייתי"), "יש לי כנרת", "שלכת" ("עמוק עמוק העצב בעיניים") ו"את חכי לי ואחזור".
בר-נוי נחשב לאהוב ההתיישבות העובדת, בניגוד לבן זמנו ישראל יצחקי, שנחשב לאיש "החוגים הסלוניים". השניים שלטו בזירת הזמר הפופולרי בראשית שנות החמישים. להיטו הידוע ביותר של בר-נוי, שמילותיו הקודרות תואמות את קולו הייחודי, הוא "מי מכיר את האיש שבקיר" (1955), שכתב יהודה פרדיס, יצא כסינגל וזכה להצלחה רבה.
במשך תקופה מסוימת שימש בר-נוי כאחראי על הבידור באוניות הנוסעים של חברת "צים". ב-1956 הופיע בסרטו של נתן אקסלרוד, דן וסעדיה.
בסוף שנות החמישים עבר בר-נוי לגור בארצות הברית, המשיך להופיע לזמן קצר, אולם לבסוף פרש מעסקי הבידור ופתח עסק למכירת מכוניות. מיעט לבקר בישראל. ב-1986 הגיע ארצה כדי להתארח בתוכנית "חיים שכאלה" עם יפה ירקוני, שם ביצע איתה את דואט העבר שלהם, "קרה זה רק הפעם"[2]. המפגש הפתאומי בין השניים נחשב מרגעי השיא בתוכנית. זמן קצר אחר-כך עבר להתגורר בקנדה, שם נפטר בגיל 66 מדום לב. הוא הותיר אחריו שתי בנות בישראל ואת אשתו פני בקנדה.