בחודש אלול ה'תרפ"ו (1926), בהיותו כבן 22, עלתה משפחתו של גינזבורג לארץ ישראל.[5] המשפחה התיישבה בבלפוריה שבעמק יזרעאל, בחלקה בשטח 23 דונמים שרכש יעקב סורדוט סביו, שהתגורר בארצות הברית. אמנם, המשפחה התקשתה לעבוד ולהתפרנס מחקלאות.
בחודש אייר ה'תרפ"ז (1927) נפגש ושוחח עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבמסגרת "מסע הרבנים" השלישי שלו ביקר בבלפוריה. בעקבות שיחתם עבר שמאי לישיבת מרכז הרב בירושלים.[6] כעבור תקופה עלו גם ההורים לירושלים, והתפרנסו מאירוח בחורי ישיבות בביתם. תחילה למדו שמאי ואחיו פסח במרכז הרב, ובהמשך עברו לישיבת שפת אמת של חסידי גור בעיר. הרב גינזבורג הוקיר טובה כל חייו לראי"ה קוק שהחזיר אותו ל"עולם הישיבות".[7]
בתקופת מלחמת העצמאות, על פי הדרכת רבו האמרי אמת, היה ממקימי "גדוד חזקיה" (מפורסם יותר בשם "גדוד טוביה") של בני ישיבות, שפעל בתחום ההגנה האזרחית בירושלים. כמפקד היה אחראי על ביצורי הגנה משער מנדלבוים, לאורך מאה שערים, שייח' ג'ראח וצפון העיר. בתקופת המלחמה ביצע פעולות חשובות ומסוכנות.[11] מסופר שבמהלך מתוחכם לכד ארבעה טנקיםירדנים באזור סנהדריה.[12] על שירותו כתב בשנת ה'תשנ"א: ”אשר לשירותנו במלחמת השחרור, מעולם לא פעלתי כמפקד. כל פעולה שהיתה בה מעין סכנה פעלתי לבד. ברוך השם מכל התלמידים של הישיבה אשר נשלחו מטעם גדוד טוביה לא נחסר ולא נפקד איש”.[13] כמפקד הוצעה לו לאחר המלחמה וילה ערבית גדולה בקטמון, אולם הוא סירב באומרו שפעל לשם שמים.[14]
עבודתו הציבורית
הרב גינזבורג היה תלמיד חכם מוערך וראש כולל פולין. רוב חייו הבוגרים עבד בסוכנות היהודית, וגם שם פעל רבות בענייני הלכה ויהדות. גם בחייו האישיים עסק בעשייה ציבורית במסגרת פועלי אגודת ישראל, והיה חבר בוועדות שיפוט ציבוריות.[15]
פטירתו
הרב שמאי גינזבורג נפטר ביום כ' בשבטה'תשנ"ז (1997) ונטמן בהר הזיתים סמוך לקברי אדמו"רי גור. לצדו נטמנה כעבור זמן לא רב גם רעייתו מרים.[16]
בשנת ה'תשט"ו הועבר למחלקה הכלכלית בסוכנות.[23] בהמשך, לבקשת ראש מחלקת העלייה שלמה זלמן שרגאי, נתמנה למפקח הכללי על כשרות המזון במחנות העולים, באוניות ובאווירונים המעלים עולים ארצה.[24] במסגרת זו הפעיל מערך של משגיחי כשרות באוניות חברת צים,[25] והגיע בעצמו למדינות כגון איטליה, צרפת, פולין, אוסטריה ועוד. הרב גינזבורג המשיך לעבוד בסוכנות היהודית עד לפרישתו לגמלאות.
במסגרת עבודתו בסוכנות היהודית ערך הרב גינזבורג בירורי הלכה נרחבים, לדוגמה בדבר עליית עולים – ממדינות שפיקוח נפש להישאר בהן – על אוניות בשבת,[27] פרשת האונייה שלום[28] ופרשת גיורי וינה.[29]
הרב גינזבורג נחשב בעיני רבים כגאון ובקי יוצא דופן, אשר הכיר בעל פה את ש"ס בבלי וירושלמי, מדרשי ההלכה והאגדה, וכן ספרות ראשונים ואחרונים. ידידו הרב שלמה זלמן אוירבך שיבח את ידענותו: ”איני צריך להשקיע בלימודי בקיאות, די לי שאני זוכר בעל פה את מספר הטלפון של ר' שמאי גינזבורג, והכל מונח לפני כשולחן ערוך”.[30] מסופר כי האדמו"ר מגור הלב שמחה, התבטא ביחס להצעת הרופאים שהרב גינזבורג ינותח לשם הסרת קריש דם במוח: ”ר' שמאי הוא בבחינת ספר תורה שלם! אסור לחתוך ספר תורה”.[31] באותה רוח, מסופר שבביקור בישיבת לייקווד, נפגש הרב גינזבורג עם הרב שניאור קוטלר, "שוחח בלימוד" עם בחורי הישיבה 12 שעות והותיר רושם עצום.[32] ברוח דומה התבטאו ביחס אליו הרבנים שמואל אוירבך ומרדכי אוירבך,[33] חיים בניש ("מדות ושיעורי התורה"),[34]יצחק וייס,[35][35] ויצחק אזרחי.[36]
הרב גינזבורג כיהן כראש כולל פולין במשך עשרות שנים. במסגרת תפקידו עסק באלפי מעשי צדקה וחסד לנתמכי הכולל. קשריו עם ראשי המדינה – דוגמת יצחק רבין וטדי קולק – סייעו לו בעבודתו.[37] במסגרת עבודתו הסב את בתי שכונת רמות פולין לנתמכי הכולל.
הספר "אמרי שמאי"
לאחר החלמתו ממחלה קשה בשנת ה'תשל"ה,[38] החל הרב גינזבורג להוציא לאור סדרת ספרים בשם "אמרי שמאי", בסיוע חתנו הרב יחזקאל אשלג. הספרים פרסמו את שמו בעולם התורה. על ספריו כתב: ”מן השמיים אילצו אותי להיכנס להרפתקה כבירה זו... איני יכול לעצור, כי מן השמיים מאלצים אותי להמשיך”.[39]
על סדרת ספריו קיבל הרב גינזבורג הסכמות חמות מאת הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל, וכן מאת ידידו מנוער הרב שלמה זלמן אוירבך, שכתב אל ”ידידי הגדול הרב הגאון המופלא ומפורסם לבקי עצום מוה"ר שמאי גינזבורג שליט"א... היה לי לעונג לראות בנועם אמרותיו... מאד השתוממתי כאשר כת"ר ברוב ענותו בקש ממני להשפיע חות דעתי העניה על דבריו היקרים”.
^הגאון החסיד, עמ' 398; י. סגלוביטש, מפריס השובתת – לנתיבי העליה ההומים, הצופה, 12 באפריל 1964; התכתבויותיו עם הרב ישראל נתן סלאווין, בין השנים תשי"ט-תשכ"ג, בתוך: הנ"ל, בית ישראל, ירושלים תשס"א, עמ' 215–233.
