שלולית[1] היא מקווה מים המכיל מים במשך עונת הגשמים.
מקור מי השלולית הוא נגר עילי בעקבות ירידת גשמים באגן הניקוז הנקווה בשלוליות. לעיתים נוצרות השלוליות כתוצאה מעליית מפלס מי התהום בעקבות גשמים באגן הניקוז. התכונה המייחדת את השלולית משאר מקווי המים המתוקים היא ארעיותה של השלולית: היא מכילה מים במשך ימים או שבועות ספורים ולכל היותר חודשים אחדים, ומתייבשת עם התקרב או במהלך הקיץ. משך קיומה של השלולית תלוי בכמות מי הגשמים מצד אחד, ומצד שני בקצב חלחול המים לקרקע והתאדותם.
כאשר זורקים עצם לשלולית, ניתן לצפות באדוות המתפשטות מהמקום בו נפל העצם כלפיי חוץ.
שלוליות עפר – אופייניות לאזורים מישוריים. נוצרות מעל שכבת קרקע אטימה.
בריכות סלע – אופייניות לאזורים הרריים. נוצרות מעל סלעים.
סוג הקרקעית של השלולית משפיע על מידת איבוד המים בחלחול ועל הרכב החומרים המומסים במים.
שלוליות נוצרות עם רדת הגשמים בכל מקום שבו מצויות בקרקע שקערוריות, טבעיות או מעשה ידי אדם. להיווצרותן יש כמה גורמים:
בעונת החורף יורדות כמויות גדולות של משקעים בפרק זמן קצר יחסית, ובמקומות רבים אין הקרקע מסוגלת עוד לקלוט את כמות המים הרבה ולפיכך ניקוות שלוליות במקומות הנמוכים. לאורך שפלת החוף בארץ מצויים ריכוזים של קרקע כבדה הקרויה נזאז. קרקע זו מונעת את חלחול מי הגשמים ותורמת אף היא להיקוות המים על פניה. כשפוסקים הגשמים והקיץ מגיע, מתייבשות השלוליות בהדרגה, בשל התאדות מימיהן וחלחולם.
בעבר היו השלוליות נפוצות באזורי הארץ השונים, אך בעקבות ריבוי האוכלוסייה ופיתוח החקלאות והתעשייה בישראל נפגע בית גידול זה. הסיבות העיקריות לפגיעה הן, ניקוז ביצות, בנייה המואצת וזיהום הסביבה למשל על ידי ריסוס מקווי מים בחומרי הדברה כפתרון תברואתי לבעיית היתושים. מספר שלוליות החורף הולך ופוחת עד כדי סכנת הכחדה של נוף מים זה, על מאכלסיו הייחודיים. במידה ורוצים לשמור על השלוליות יש להכריז על הפיכת השלוליות העיקריות בארץ לשמורות טבע.[דרוש מקור]
השלולית היא בית גידול זמני בעל תנאים מיוחדים:
השלולית היא בית גידול זמני וכאשר היא נוצרת, מופיעים היצורים בתוכה בצורה של התפרצות מהירה. בזמן קצר מתפתחת בשלולית ביומסה גדולה של יצורים, בעיקר אצות זעירות ובעלי חיים חסרי חוליות. חלק מהיצורים בלעדיים לבית גידול זה, ואחרים הם יצורים מזדמנים, החיים בדרך כלל במקווי מים קבועים.
השלוליות עשירות ביצורים רבים, שרובם בעלי כושר סבילות גבוה לשינויים בטמפרטורת המים, בכמות החמצן המומסת בהם ובחומציותם. כל אלה נתונים לתנודות רבות וקיצוניות במימיה הרדודים של השלולית. בשלוליות מתקיימים סרטנים ירודים, כגון דפניות, סרטני תריס וסרטני בוץ. כמו כן נפוצים במי השלולית זחלי יתושים, שפיריות ובריומנים, וכן זחלים ובוגרים של חיפושיות מים שונות. שלולית היא גם בית גידול לראשנים של דו-חיים כמו הצפרדעים, הקרפדות והטריטונים.
לבעלי החיים המאכלסים את השלולית יש התאמות מיוחדות להישרדות בעונת היובש ולהשלמת מחזור החיים בעונת הלחות הקצרה:
שלוליות החורף הן נופי מים אופייניים לאזור ארץ ישראל. באזורים של צפון הארץ ומרכזה, העשירים יחסית במשקעים, השלוליות רבות ומשך קיומן ארוך (עד שמונה חודשים בשנה). ככל שמדרימים מספרן פוחת ומשך קיומן מתקצר.
בריכות החורף הגדולות בישראל הן שריד לביצות הגדולות שהשתרעו באזור החוף בישראל.
רוב שלוליות החורף הקטנות הן מלאכותיות ונחפרו בעבר ליד כפרים ערביים[2] כדי לאגור מים להשקיה או להשקיית הצאן[3].