שופר קודו

שופר קודו הידוע גם כשופר תימני.

שופר קודו (מכונה לעיתים בטעות שופר דישון), הוא כלי נשיפה שמקורו בקרני אנטילופת הקודו האפריקנית, אשר משמש באפריקה עד היום באופן מסורתי למטרות פולחן וכאמצעי איתות. בקרב יהדות תימן נהגו להשתמש במשך מאות שנים בשופר זה לתקיעת שופר בראש השנה ולכן הוא מוכר גם כשופר תימני, אך ישנה מחלוקת נרחבת לגבי כשרותו. זוהי קרן ארוכה ומסולסלת אשר מייצרת מספר סוגי צלילים, והקול שלה חזק ועמוק יותר משופר רגיל.

מקור

קודו גמלוני זכר, עם זוג קרניים מסולסלות ומרשימות.

הקודו הוא סוג של אנטילופה חיננית ומרשימה בשבט סלילני קרניים שבמשפחת הפריים. בסוג זה כלולים 6 מינים, רובם בגובה מטר ומעלה, אך יש מספר מינים קטנים יחסית. רק לזכרי הקודו יש קרניים. השופרות המסולסלים נעשים בעיקר מקרני המין הגדול בסוג - קודו גמלוני - בעל הקרניים הגדולות, הארוכות והמסולסלות ביותר. הוא נפוץ למדי ומצוי במזרח מרכז ודרום אפריקה. המין השני שלו קרניים זהות יחסית מבחינה צורנית הוא המין קודו זוטר, אך לא ברור עד כמה נעשה השימוש בקרניו לשופרות; הוא מוגבל למזרח אפריקה. למינים אחרים כמו הבונגו המצוי ביערות הטרופיים או קודו ההרים האנדמי לאתיופיה אין לקרניים יותר מסלסול אחד. סוגים אחרים של פריים בעלי קרניים מסולסלות דומות הם יעל בורג ודישון מקראי, אך לא ידוע על שימוש בקרניהם לשופרות.

מראה

קרני קודו גמלוני ושופרות קודו במוזיאון הטבע התנ"כי.

לקודו הגמלוני כאמור, יש את הקרניים הארוכות והמרשימות ביותר הדומות לבורג או חולץ פקקים, ולכן משתמשים בעיקר בקרניו ליצירת שופר קודו. אורכה של הקרן הוא 100 עד 140 סנטימטר, והממוצע הוא 120 סנטימטר.^[1] האורך המרבי שתועד עד היום היה 180 סנטימטר.^[2] לקודו הגמלוני יש לרוב 2.5 סלסולים ולעיתים גם 3 סלסולים. מבנה הסלסולים משתנה: לעיתים כל סלסול ממוקם מעל קודמו כך שהקרן תהיה בעלת קו ישר, ולעיתים כל סלסול מוסט מקודמו כך שהקרן אינה בעלת קו ישר כשופר יעל. הקרניים עבות יחסית בבסיס, והופכות לצרות ודקות ככל שהמרחק מהבסיס גדל; בקצה הקרן למשל, הקרן חדה מאוד. לאורך הקרן יש טבעות וחריצים קטנים ובהירים, הנעלמים לקראת סוף הקרן. הצבע הטבעי של הקרן נע בין שחור לאפור כחלחל או חום כהה, בעוד שהחוד של הקרן בהיר יותר. קרניו של הקודו בדומה לשאר הפריים עשויות מקרטין קשה המקיף בליטת עצם גדולה מהמצח.

הכנה

שופר קודו גמור ומלוטש.

כדי להפוך את קרן הקודו לשופר כשר, יש לקדוח מקצה הקרן לבסיס. למעשה, נדרשת קדיחה של חור קטן ליצירת פייה לקרן בעוד שרוב הקרן חלולה כמעט לגמרי לאחר שהופרדה מהעצם. על מנת שלא לפסול את השופר מתקיעה קידוח החור צריך להיעשות בזהירות מרבית. מאחר שמרבית קרני הקודו ספירליות ומסולסלות, גם קצה הקרן הסתום מעוקם בדרך כלל, כך שהקדיחה בו עד לאזור החלול עשויה ליצור חור בצידי השופר. בשל כך, יוצרי השופרות נוהגים לחמם את הקרן במים רותחים כדי להגמיש אותה. לאחר מכן, הקרן נמתחת עד שהיא ישרה מספיק כדי לקדוח בה את הפייה בקלות יחסית. לאחר שהקידוח הושלם, מעוותים את הקרן חזרה לצורה המסולסלת והספירלית המוכרת שלה, כשלעיתים מלטשים אותה קודם ולעיתים משאירים אותה במצב הטבעי שלה. יש המוסיפים לשופר קישוטי כסף מבחוץ, ויש המצפים אותם בכסף אף מבפנים; האחרונים פסולים לתקיעה ונמכרים לנוי. בהתבססו על דברי הרס"ג "והשופר שאנו תוקעין בו...ואסור לשנות את צורתו", הרב יוסף קפאח סובר שאין לחמם כלל שופרות ולעוות את צורתם כדי לקדוח בהם.^[3]

ביהדות תימן

יהודי תימני תוקע בשופר במהלך העלייה לרגל המסורתית להר ציון בירושלים. כ' בניסן ה'תשי"ח.

בעוד שברוב קהילות ישראל נהגו לתקוע בראש השנה בשופר מקרן האיל, ביהדות תימן נהגו לתקוע מאז ומקדם בשופר הקודו. השופרות הגיעו לתימן ככל הנראה מאתיופיה הסמוכה אשר שוכנת מעבר למיצרי באב אל-מנדב ובה מצויים מספר מיני קודואים. עולי תימן שבאו לארץ הביאו איתם גם שופרות הקודו שקיבלו את הכינוי שופר תימני, ורבים מהם נוהגים לתקוע בו עד היום. השד"רים שהגיעו לתימן היו הראשונים שתיארו את השופר התימני. בשנת 1851 ביקר בתימן השד"ר יעקב ספיר אשר סייר בקהילות שם והעלה את רשמיו על הכתב. בין השאר הוא כתב:

גם כי היה עמדי מן המוכן שופר של איל ותקעתי בו חובת היום, נסיתי לתקוע גם בשופר שלהם, וכן הוא בכל ארץ תימן, באֵין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו, הם תוקעים בשופר של יעל ארכו כשתי אמות ומפולתל...וקולו גדול ומרעיד יותר משל איל.

— אבן ספיר, דף קיא ע"א.

המחלוקת לגבי כשרותו

בשנת 1887, יצא השד"ר יחזקאל שאול רופא מטבריה לצורך גיוס כספים בתימן. בחזרתו הוא הביא משם שופר קודו לחכמי טבריה אשר כתבו על כך:^[3]

גם אודות מין השופר, שהביא עמו הרב השד"ר מהר"ר יחזקאל שאול רופא הי"ו, הנה מין השופר כזה שיהיה מהכבשים לא נמצא כלל וכלל במחוזותינו, גם מימינו לא שמענו כזה. הנה כן על מעלת כבוד תורתכם לחקור דבר אודותיו, ושלום.

— מתוך הספר "שד"רים בלתי נודעים לתימן" של הרב יוסף צוברי.

בתקופה זו למעשה החלה המחלוקת לגבי כשרותו של השופר התימני בין הזרמים ביהדות תימן ובקהילות ישראל האחרות. המצדדים בפסילת שופר הקודו מסתמכים בעיקר על דברי רבי סעדיה גאון:

והשופר שאנו תוקעין בו לא יהיה אלא קרן של איל ואסור לשנות את צורתו.

— סידור רב סעדיה גאון.

ועל הלכות שופר, סוכה ולולב במשנה תורה, שבהם הרמב"ם כותב:

ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה ובין ביובל, הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות חוץ מקרן הכבש פסולין

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א', הלכה א'.

למעלה: שופר של עדות אשכנז.
למטה: שופר של יהדות תימן.

לעומת זאת, המצדדים בכשרותו מצטטים את השולחן ערוך של הבית יוסף בו נכתב:

שופר של ראש השנה מצוותו באיל וכפוף, ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים. ומצווה בכפופים יותר מבפשוטים. ושל פרה פסול בכל גוונא. וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד.

— שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ו, סעיף א'

הרב יחיא קאפח מנהיג תנועת הדרדעים, אשר התבססה כמעט אך ורק על פסיקותיו של הרמב"ם, פסק שיש לתקוע בשופר איל בלבד (ייתכן שהדבר נעוץ בפגישתו עם השד"ר יחזקאל רופא). תלמידו הרב יחיא אביץ' אשר שימש בצעירותו כרב בית הכנסת "בית מוסורי" שהורכב מדרדעים ומעיקשים, נהג לתקוע בשופר איל במהלך תפילת ראש השנה, ובסופה תקע גם בשופר הקודו. רבה הראשי של יהדות תימן ומנהיג "העיקשים" יחיא יצחק הלוי, נהג אף הוא לתקוע בשופר איל למרות מחלוקתו עם הרב יחיא קפאח בפולמוס הקבלה.^[3] ההשפעה של הרב יחיא קפאח הייתה בעיקר בצנעא וסביבותיה, בעוד שבשאר הקהילות בתימן המשיכו לתקוע בשופר הקודו. היו שחזרו לתקוע בשופר הקודו בעקבות החרפת המחלוקת עם הרב יחיא קפאח לגבי תורת הקבלה. במכתב ששלח הרב קפאח לידידו בשנת 1930 הוא ביקש ממנו שרבני ארץ ישראל יחתמו על מכתב הפוסל את שופר הקודו לתקיעה:^[3]

ואת אשר לא פללתי ראיתי במכתבך כי הפלאתה לחקור על קרני פרה הנהוגים פה לתקוע בהם בראש השנה כמצווה עלינו "יום תרועה יהיה לכם". ומצות חכמים לתקוע בשל איל כדי שיזכור לנו השם יתברך עקידת יצחק אבינו. והטפשים המתקדשים והמטהרים תוקעים בשל עגל לעורר השטן לקטרג על עון העגל, באמרם שאוחזים מעשה אבותיהם שעשו בשוגג ולא ידעו שהן קרני שור, והם עושים במזיד נגד קבלת חז"ל. וכדי להסיר מכשול עלה על דעתך לשלוח תמונתו. אך לפי דעתי צריך לעשות מכתב עם התמונה ויחתמו בו ראשי אלפי ישראל. גם חתימת רב הרבנים החכם השלם, כבוד מורינו הרב רבי אברהם קוק הי"ו.

הרב יוסף צוברי כתב בתגובה לכך:

ואם כי בזמננו צצו קצת עוררין שהכחישו מסורת אבותיהם בהוציאם דבה רעה כאילו שהשופר הזה קרן של שור הבר שהוא פסול, דלפי דבתם לא קיימו אבותינו חס ושלום מצות תקיעה כלל, וכך התחילו להביא ממרחקים שופרות חדשים של כבשים קטנים...

— הרב יוסף צוברי, סידור כנסת הגדולה, ג, ירושלים תשנ"ב, עמ' רמא.

הרב עמרם קורח שהיה הרב הראשי האחרון של יהדות תימן, מנה בספרו "סערת תימן" את השופר התימני כבין המנהגים הבודדים שבהם יהודי תימן לא נהגו כפי הרמב"ם. וכך כותב הוא בספרו:^[3]

שופר של ראש השנה, שהיו נוהגים לתקוע בו - ארוך וכפוף, שתים או שלוש כפיפות, וקולו צח ומחריד. יש אומרים, שהוא של חיה הדומה למין הכבשים. על כן לא חשו לחומרתו (של הרמב"ם) שאין כשר אלא קרן הכבשים, יען ראו כי יש בשופר זה נוי מצווה בקומתו, וקולו יותר מקרן הכבשים, ועד היום תוקעין תקיעת מצווה בשופר זה,על פי הוראת הגאונים שכל השופרות הכפופים כשרים לכתחילה.

— סערת תימן, ירושלים תשי"ד עמוד צט'.

באפריקה

רופא אליל משבט השונה תוקע בשופר קודו.

באפריקה הדרומית, נעשה שימוש רב ומגוון בשופר הקודו בעיקר אצל שבט ה"שונה" למטרות פולחן המוחזק בעיקר על ידי רופאי האליל. אצל שבטי הטסונגה, משתמשים בשופר קודו במהלך טקס של חינוך הנערות. שבטים רבים בטנזניה ובמרכז אפריקה משתמשים בשופר הקודו ככלי לאחסון תרופות ושיקויי פלא נגד מחלות, אריות או חזירי בר, כשפתח הכלי סגור בכיסוי מגולף מעץ של אלילים או רוחות קדמוניות. אצל בני המאטאבאלה מזימבבואה השופר שימש ככלי להעברת אותות ומסרים במהלך הקרב. לבני המסאי יש ריקוד מסורתי הנעשה לצלילי שופר הקודו. אנשי הנובה מדרום סודאן יוצרים משופר הקודו חצוצרה טבעית מיוחדת שמשולבים בה חלקי דונג ושעווה, ובאמצעותם ניתן להפיק מהשופר צלילים באוקטבות שונות. אצל בני ההימבה ישנה גרסה שונה לכלי זה המכונה אונדיאמבו, והיא נעשית דווקא מקרנו של ראם הצבי המצוי באזור. השבטים באפריקה אשר משתמשים בשופר הקודו אינם טורחים לקדוח חור בפייה, ותחת זאת קודחים חור במקום שבו הקרן כבר חלולה כך שהם מחזיקים את השופר כחליל צד. שופר הקודו הוצג על ידי האתנומוזיקולוג האמריקני פול ברלינר מאוניברסיטת דיוק המומחה למוזיקה אפריקאית, כחלק מכלי הנגינה של מוזיקת עולם.^[4]

בקרב אוהדי הכדורגל האפריקנים, נפוץ השימוש בוובוזלה - חצוצרת פלסטיק באורך של 65 ס"מ המשמיעה קול המזכיר נהמת פילים או זמזום דבורים. הוובוזלה שווקה לראשונה בייצור המוני על ידי חברה דרום אפריקנית בשנת 2001, ועד מהרה הפכה לפופולרית במשחקי הכדורגל בקרב האוהדים. בשנת 2009, רשות השימור של דרום אפריקה הציגה את הקודוזלה, מעשה ידיה של יצרנית דרום אפריקנית.^[5] הקודוזלה היא חיקוי של הוובוזלה, אך היא מעוצבת בדומה לקרני הקודו הגמלוני וצבועה לרוב בצבעים דרום אפריקנים (שחור, אדום, ירוק וצהוב).^[6][7] הקודוזלה הפכה להיות פופולרית אף יותר מהוובוזלה המקורית, והיא בעלת קול חזק יותר. השימוש בכלים אלו במשחקי הכדורגל נתון במחלוקת הן בשל הרעש הרב שהם גורמים, והן בשל החשש שהם ישמשו כנשק בידי האוהדים. מהחברה שמייצרת את הקודוזלה טוענת מנגד, שבגרסה חדשה של הכלי האוקטבה הופחתה ל-20 דציבלים ומכיוון שהכלי נשבר כשמנסים להכות בו אין חשש לשימוש בו למטרה זאת.^[8]

בתנועת הצופים

בשנת 1890, קצין בריטי בשם רוברט באדן פאוול השתתף במלחמות של האימפריה הבריטית נגד שבטי המאטאבלה באזור הידוע כיום כזימבבואה. במהלך הקרב הוא הבחין שלוחמי המאטבאלה משתמשים בקולות מוזרים כדי להעביר איתותים אחד לשני על המצב שלהם במערכה. בתום הקרב הוא ראה שמדובר בשופרות קודו אשר מסוגלים להעביר אותות על פני מרחקים ארוכים בשל קולם העמוק, והוא החליט לקחת אחד מהם לביתו בבריטניה כמזכרת מהקרב. בשנת 1907, פאוול הקים את מחנה הנוער הראשון על האי ברונסה בבריטניה עבור שיפור הכושר הגופני של הנערים, והוא היה מעיר אותם מדי בוקר באמצעות הקולות של שופר הקודו; מחנה זה הוביל ללידתה של תנועת הצופים העולמית. בשנת 1919, נערך קורס מדריכי הצופים הראשון בפארק גילוואל מחוץ ללונדון, בו נעשה שימוש בשופר הקודו של פאוול עבור מספר סוגי איתות.

בשנת 1929, תנועת הצופים העולמית חגגה את יום ההולדת ה-21 של התנועה בפארק החצים בבירקהנד שבאנגליה, ופתיחת האירוע הייתה כאשר פאוול תקע בשופר הקודו שלו. בשנת 2007, תנועת הצופים העולמית חגגה 100 שנים להיווסדה באירוע ג'מבורי בינלאומי בבריטניה, כאשר חלק מהפעילות התרחשה באי ברונזה, בו התרחש מחנה הצופים הראשון. פיטר דאנקן - יושב ראש איגוד הצופים בבריטניה, פתח את האירוע על ידי תקיעה בשופרו המקורי של רוברט באדן פאוול. גם כיום ישנם מחנות צופים ברחבי העולם המשתמשים בשופר הקודו. שופר הקודו המקורי של פאוול נמצא במוזיאון של גילוואל.

גלריה

• 
  שופר קודו הידוע גם כשופר תימני, על רקע הכותל המערבי
• 
  יהודי דתי עם שופר תימני בכותל המערבי.
• 
  שופרות קודו תימניים בבית הכנסת החורבה בעיר העתיקה בירושלים.
• 
  אדם תוקע בשופר תימני במוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו.

ראו גם

• שופר יעל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שופר קודו בוויקישיתוף

• משה גלנץ, כשתימני ופולני תוקעים (בשופר), זה לא נשמע אותו דבר, באתר ynet, 10 בספטמבר 2014
• http://www.kolshofar.co.il/site/shofar-catalog.asp?Shofar=253 (אורכב 21.04.2017 בארכיון Wayback Machine) קול שופר, שמעון קינן. מושב גבעת יואב.
• ‏ מידע על שופרות תימניים
• ‏ תמונות של שופרות קודו לנוי
• ראובן מזרחי, תקיעת שופר (שופר תימני מסולסל), יוטיוב
• The Incredible sound of the Shofar - Played by Nick Duffield - First Time Ever Playing a Shofar, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:22) (תקיעה בשופר תימני)

הערות שוליים

1. מידע על קודו גמלוני באתר Ultimate Ungulate.
2. Ronald M. Nowak, Walker's Mammals of the World, JHU Press (עותק בגוגל ספרים) - עמ' 1137.
3. סריקות של מחקרים וסקירות בנושא מנהגי יהדות תימן בשופר, פורום אלמדרש, היידפארק.
4. ‏ Paul F. Berliner With Kudu
5. ‏ Noch mehr Lärm: Hier kommt die Kuduzela
6. ‏ ראו תמונה
7. ‏ Kuduzela
8. Martin Evans, ‏Vuvuzela too loud? Wait for the kuduzela, The Telegraph, 18 June 2010