רניום|
אוסמיום - רניום - טונגסטן |
|
|
|
נתונים בסיסיים |
|---|
|
מספר אטומי |
75 |
|---|
|
סמל כימי |
Re |
|---|
|
סדרה כימית |
מתכות מעבר |
|---|
|
מראה |
|---|
|
לבן-אפרפר |
![]() |
|
תכונות אטומיות |
|---|
|
משקל אטומי |
186.207 u |
|---|
|
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה |
2, 8, 18, 32, 13, 2 |
|---|
|
קונפיגורציה אלקטרונית |
[Xe] 4f¹⁴ 5d⁵ 6s²  |
|---|
|
דרגות חמצון |
3, 5, 7 |
|---|
|
תכונות פיזיקליות |
|---|
|
צפיפות |
21,020 kg/m3 |
|---|
|
מצב צבירה בטמפ' החדר |
מוצק |
|---|
|
נקודת רתיחה |
5,869K (5,595.85°C) |
|---|
|
נקודת התכה |
3,459K (3,185.85°C) |
|---|
|
לחץ אדים |
3.24Pa ב-3,453K |
|---|
|
מהירות הקול |
4,700 מטר לשנייה ב-293.15K |
|---|
|
שונות |
|---|
|
אלקטרושליליות |
1.9 |
|---|
|
קיבול חום סגולי |
137 J/(kg·K) |
|---|
|
מוליכות חשמלית |
5.42×10^6/m·Ω |
|---|
|
מוליכות חום |
47.9 W/(m·K) |
|---|
|
אנרגיית יינון ראשונה |
760 kJ/mol |
|---|
|
היסטוריה |
|---|
|
מגלה |
ואלטר נודאק |
|---|
|
תאריך גילוי |
1925 |
|---|
|
נקרא על שם |
ריין |
|---|
  |
רניום (Rhenium) הוא יסוד כימי מסדרת מתכות המעבר שסמלו הכימי Re ומספרו האטומי 75.
תכונות
רניום הוא מתכת כסופה לבנה, מבריקה, בעלת נקודת הרתיחה הגבוהה ביותר מכל היסודות. רניום הוא גם אחד היסודות הצפופים ביותר פרט לפלטינה, אירידיום ואוסמיום. דרגות החמצון שלו הן 1-, 1+, 2+, 3+, 4+, 5+, 6+ ו-7+.
סגסוגות רניום ומוליבדן הן מוליכי על בטמפרטורות הנמוכות מ-10 מעלות קלווין (מינוס 263.15 צלזיוס).
שימושים
שימושו העיקרי הוא בתור זרז בתהליך סילוק עופרת מדלק ובייצור סגסוגות על לחלקי מנועי סילון. שימושים נוספים:
- רניום שימש בייצור סגסוגות טונגסטן ומוליבדן.
- פרט לסילוק עופרת מדלק, לרניום שימושים נוספים כזרז ריאקציות כימיות.
- מהווה רכיב חשוב בחלק ממנורות ההבזק ("פלאש") במצלמות.
- ייצור מוליכי-על בטמפרטורות נמוכות.
היסטוריה
קיומו נחזה על ידי הנרי מוזלי ב-1914. בפועל, רניום זוהה בגרמניה בשנת 1925, כאשר וולטר נודאק (Walter Noddack), אידה טאק (Ida Tacke) ואוטו ברג (Otto Berg) דיווחו על יסוד חדש שמצאו במחצב פלטינה ובמינרלים קולומביט, גדוליניט ומוליבדניט. בשנת 1928 הם הצליחו למצות גרם בודד של רניום מ-660 קילוגרם מוליבדניט. את היסוד החדש כינו על שם הנהר ריין.
התהליך היה מסובך ויקר ולכן נזנח עד לשנות ה-50 המוקדמות כאשר סגסוגות טונגסטן-רניום ומוליבדן-רניום נכנסו לשימוש.
צורה בטבע
רניום לא נמצא בטבע בצורתו החופשית, גם בצורת תרכובת הוא לא מופיע והמקור המסחרי שלו הוא מחצבי מוליבדן (שיכולים להכיל בין 0.002% ל-0.2% רניום). בקרום כדור הארץ, רניום נמצא בריכוז של 0.001 חלקים למיליון (ppm).
אמצעי זהירות
לא ידוע האם רניום רעיל ולכן הוא מצריך טיפול בהתאם.
קישורים חיצוניים
