ערך זה עוסק באמורא בן הדור השני, תלמידו המובהק של רב. אם התכוונתם לרב אדא בר אהבה בן דורו של רבא, ראו
אדא בר אהבה (השני).
רב אדא בר אהבה היה אמורא בבלי בדור הראשון והשני לאמוראים[1]. נולד שמונה ימים לפני פטירתו של רבי יהודה הנשיא והאריך ימים מאוד[2] עד דורו של רב נחמן בר יצחק. (אך יש אומרים שהיו שני חכמים בשם זה[3]) היה תלמידו המובהק של רב, והביא הלכות רבות בשמו. עם תלמידיו נמנו רב נחמן, רב מלכיא ועוד.
קורותיו
רב אדא בר אהבה נולד באקרא דאגמא (=מקום מעבר האגם), מקום סמוך לנהרדעא. בתלמוד מובא כי בשעת פטירתו של רבי אמר רבי: ”אדא בר אהבה היום יושב בחיקו של אברהם אבינו”, וברש"י מפרש שהכוונה היא שבאותו יום הוא נכנס לבריתו של אברהם אבינו. (רש"י אף מפרש שרב אדא בר אהבה האריך ימים הרבה עד ימיו של רב נחמן בר יצחק אך בתוספות מובאת דעתו של ר"י שהיו שני חכמים ששמם "רב אדא בר אהבה")[4]. לפי גרסה אחרת המובאת במדרש רבה, אמר רב אבא בר כהנא, ”יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש”[5], אך ייתכן שאין סתירה בין שני המקורות והמילה "היום" באה לבטא סמיכות קרובה לזמן פטירתו.
ימי נעוריו עברו עליו, ככל הנראה, בנהרדעא[6], אך לאחר מכן התגורר בפומבדיתא, ושימש שם כרב ודיין[7].
במדרש רבה מובא אודות פטירתו של רב אדא בר אהבה כי ”יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבון, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש”[5].
דרכיו וצדקתו
התלמוד מציין את מסירות נפשו על שמירת התורה והמצוות, ומספר שכאשר הבחין באשה הלבושה בבגד אדום האסור בלבישה לבנות ישראל, הוא קרע אותו. לכשהתברר שהאישה אינה יהודייה, שילם לה פיצויים בסך 400 זוז. צדקתו הוכרה על ידי חכמי דורו, וכאשר נזקקו רב ושמואל לעבור ליד קיר רעוע, סמכו על זכותו של רב אדא בר אהבה שלא יאונה להם כל רע.
רב הונא אמר שזכויותיו מגינות עליו מכל רע, וכאשר הוא הזדמן לעירו, הוא משך את רב אדא מבלי משים - תוך כדי שיחה לימודית - לבית רעוע, כדי שזכותו תגן על הבית עד שיסיימו לפנותו מחביות היין של רב הונא שהיו בו. רב אדא שראה את הבית נופל לאחר יציאתו הבין כי רב הונא משך אותו לכאן מתוך מטרה זו, והקפיד על כך, הוא הסביר כי כאשר עושים לאדם נס עולה לו הדבר על חשבון זכויותיו, וכמאמרו של רבי ינאי: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו"[8]. מאידך, קפידתו על הנהגה הלכתית של רב הונא ואשתו חובה, שנהגה להקיף את פאות הראש של ילדיו של רב הונא בטענה שהיא פטורה ממצווה זו שהרי היא אשה וגם הילד הנחשב לפטור ממנה, הביאה לכך שנפטרו ילדי רב הונא בקטנותם, ולא נולדו לו אחרים מחובה כל עוד חי רב אדא[9].
מתורתו
בהלכה
רב אדא בר אהבה דן בחיובים המשפטיים ההדדיים שבין הבעל לאשתו. כידוע, מעשי ידיה של האישה ניתנים לבעלה תמורת חיוב המזונות שלו כלפיה, ואילו במוֹתר מעשי ידיה של האישה (שווי מעשה ידיה הגדול ממה שהיא מחויבת לעבוד, חמישה סלעים) נחלקו האמוראים: הגישה הידועה והמקובלת היא שחיוב המזונות הוא חלף מעשי ידיה, ותחת מותר מעשי ידיה חייב הבעל לתת לה מעט דמי כיס - מעה כסף בכל שבוע לצרכים קטנים, וכן היא דעת רב ושמואל. אך דעתו של רב אדא בר אהבה שונה, ולפיה חיוב המזונות כלפי האישה בא תמורת מותר מעשי ידיה, ואילו מעת הכסף שנותן לצרכיה היא תחת מעשי ידיה. בתלמוד[10] הוסבר כי הם חולקים בסברא: לפי רב ושמואל מסתבר כי חז"ל תיקנו את חיוב המזונות שמצוי וקיים תמיד תמורת מעשי ידיה המצוי יותר (מאשר מותר מעשי ידיה שלא קיים תמיד), ואילו מעת הכסף שהיא חיוב חד פעמי נתקנה תמורת מותר מעשי ידיה שמצוי פחות, ואילו לפי רב אדא בר אהבה מסתבר שחז"ל תיקנו את מעת הכסף שהיא סכום קצוב תמורת מעשי ידיה שגם הוא סכום קצוב, חמישה סלעים[11]. בין שיטת רב ושמואל לשיטת רב אדא יש נפקותא הלכתית: במקרה שהבעל מעניק לאשה אוכל לצרכיה אך אינו מעניק לה מעה כסף כדמי כיס, הרי שלפי רב ושמואל שחיוב המזונות הוא תחת מעשי ידיה, אזי יהיו מעשי ידיה שייכים גם הלאה לבעל ורק מותר מעשי ידיה שתחת מעת הכסף לא יהיה של הבעל, אך לפי רב אדא בר אהבה ההפך הוא הנכון, ובמקרה כזה רק מותר מעשי ידיה יהיה שייך לבעלה, אך לא מעשי ידיה.
רב אדא סבר שמותר לתלמיד חכם לצאת ללמוד אצל רבו שתיים או שלוש שנים שלא ברשות אשתו. על כך אמר רבא כי החכמים סומכים על רב אדא בר אהבה ומסכנים בכך את נפשותיהם, בצטטו את מקרהו של רב רחומי, אחד מתלמידיו, שנפטר בעקבות דמעה שהזילה אשתו בעקבות היעדרותו מביתו[12].
אגדות
- אמר רב אדא בר אהבה: אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה? לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה - מיד עלתה לו טבילה, שנאמר[13]: ”וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם”, ואומר[14]: ”נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם”[15].
פטירתו
במדרש רבה מופיע ”יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבון, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש"[16] המדרש בא לבטא את גדולתו של רב אדא, שהעולם לא נשאר בלי מי שמילא את חסרונו.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב אדא בר אהבה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- רב אדא בר אהבה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב יהודה אדרי, "רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה", בנתיב האמוראים, ירושלים תש"מ, עמ' 40, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ נח עמינח, יוסף ניצן,בשבילי היצירה התורנית לדורותיה, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ב-1982, עמ' 80.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ' עמוד ב', רש"י בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב, עמוד א'
- ^ תוספות בקידושין עב ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף עב עמוד א'
- ^ 1 2 מדרש רבה פרשת חיי שרה פרשה נ"ח אות ב' (מהדורת וילנא עמוד 232).
- ^ על פי תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף כה עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קי עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף נז עמוד א'; מסכת בבא קמא, דף פ' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ח, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ד, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב'.
- ^ משלי כח, יג.
- ^ איכה ג, מא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ז, עמוד א'.
- ^ מדרש רבה פרשת חיי שרה פרשה נ"ח אות ב', מדרש רבה, וילנא
