הילר דרש מהאינטלקטואלים להיות מעורבים בפוליטיקה וכתב תוכנית מפורטת של לוגוקרטיה אפלטונית[7]. הוא האשים את אנשי הרוח שנמנעו מהתערבות בפוליטיקה בצרות של גרמניה[8].
"רצוננו הוא, כי אנשי הרוח יהיו גם אנשי מדינה וכי אנשי המדינה יהיו גם אנשי רוח. ... אין אנו נמנים עם שום מפלגה. תומכים אנו בכל זאת בסוציאלים החופשים, עד כמה שהדבר נוגע בפוליטיקה. רוצים אנו לסייע לכל התנועות הרדיקליות. ... הננו בעד השלום המוחלט, מתנגדים אנו התנגדות קיצונית לכח הזרוע. אנו מסכימים למועצות ולדיקטטורה של הפרולטריון. מחזיקים אנו ברעיונות לנין, לאפוקי את שיטת הכפייה. בתור תיקון בשיטת לנין הננו דורשים מלבד שלטון הפרולטריון גם את שלטון אנשי הרוח. צריך ליסד על ידי הסובייטים בתים עליונים של אנשי רוח במקום בתי האצילים הקיימים. הרי זה אחד מרעיונותיו המדיניים של אפלטון. עיקרי וילסון הם גם עיקרינו."
"שני אנשי הלכה הראשיים של האקטיביזם בגרמניה היו ... קורט הילר ולודוויג רובינר. קורט הילר שיצר את הביטוי "אקטיוויזם" כתב בשמו ובשם חבריו: "התקופה הפסיכולוגית עברה, התחילה התקופה הפוליטית. לא שירתיים אנו רוצים להיות, אלא מוסריים. לא לבאר, אלא להשפיע. נואמים, מורים, מסעירים, מחוקקים, כוהנים, יוצרי דת אנו רוצים להיות"".
לאומיות וציונות
הילר שלל את הציונות וכתב[10]: "אין טפשות גדולה מן הלאומיות היהודית. ... השברים השונים של העם היהודי נפרדו במשך חמשים דורות וייתר זה מזה על ידי עולמות ויש ביניהם דברים משותפים הרבה פחות לאין סוף (למרות תורת הירושה) מאשר בין כל אחד מהם לבין העם, השבט או הטפוס, שעמו הוא חי זה בצד זה." לאחר הקמת מדינת ישראל הוא כתב[11]: "חברות תרבותית הוא הליך העובר באלכסון דרך גזעים ולאומים שונים. חברות תרבותית מקשרת הרבה יהודים עם הרבה לא־יהודים. יהודים בעלי יהדות לאומית קרובים לגרמנים־של־גויתה יותר מקרבת גרמנים של היטלר לגרמנים־של־גויתה".