קואגה (שם מדעי: Equus quagga quagga) היא תת-מיןנכחד של זברה מצויה, אשר הייתה מצויה בעבר במספרים גדולים במושבת הכף של דרום אפריקה ובחלק הדרומי של מדינת אורנג' החופשית. הקואגה נבדלה מסוגי הזברה האחרים על ידי הימצאות דוגמת פסים עזה על החלק הקדמי של הגוף בלבד. בחלקו האמצעי של הגוף הפסים דהו, והחלק הכהה בין הפסים התרחב, וחלקה האחורי של הקואגה היה חום חלק.
הקואגה חיו באזורים היבשים של דרום אפריקה, באזורים בהם היו כרי דשא. הגבול הצפוני של מרחב המחיה שלהם היה ככל הנראה נהר אורנג' במערב ונהר הואל במזרח. הגבול הדרום מזרחי היה כנראה נהר הקיי הגדול. הקואגה ניצודה בשל בשרה ועורה, והיא אחת הקורבנות של ההכחדה ההמונית המודרנית.
טקסונומיה
הקואגה סווגה בעבר כמין אחד, Equus quagga, ב-1778. בחמישים השנים שאחר כך, זברות רבות נחקרו ותוארו. עקב הגיוון הרב בדוגמת הפסים (למעשה אין שתי זברות זהות לחלוטין), טקסונומים הוצפו בשפע של מיני זברות לכאורה, ולא הייתה דרך ודאית להבחין אילו זברות שייכות אכן למין נפרד, אילו לתת-מין ואלו היו וריאציות טבעיות של אותו תת-המין.
הרבה לפני שהבלבול הזה נפתר והתברר שהיא מין נפרד, נכחדה הקואגה עקב הציד האינטנסיבי לצורכי בשר, עורות ושימור של שטחי מרעה. קואגת הבר האחרונה נורתה כנראה בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-19, והפרט האחרון שנותר בחיים בשבי, נקבה, מתה ב-12 באוגוסט1883 בגן החיות ארטיס מגיסטרה באמסטרדם.
פוחלץ של הקואגה
הקואגה היא היצור הנכחד הראשון שנחקר גנטית. מחקרים גנטיים עדכניים שנעשו על ידי מוסד הסמית'סוניאן הראו שהקואגה לא הייתה מין בפני עצמו, אלא מין שנפרד מאחת הווריאציות הרבות של הזברה המצויה, Equus burchelli, לפני 120,000 עד 290,000 שנים, ולכן הוצע ששמה המדעי יהיה Equus burchelli quagga. ברם, על פי הכללים של מינוח ביולוגי, כאשר מוצעים שני שמות שונים לאותו המין, השם שהיה בשימוש לראשונה מועדף. מכיוון שהקואגה תוארה כשלושים שנה לפני הזברה המצויה, נראה שהמינוח הנכון הוא E. quagga quagga עבור הקואגה, ו-E. quagga burchelli עבור הזברה המצויה, אלא אם כן יוכרז השם "Equus burchelli" כשם מוגן אשר אין לשנותו למרות הכללים המקובלים.
דגימות DNA חולצו בהצלחה משרידים של קואגות ב-1984, אך אין עדיין טכנולוגיה המאפשרת שימוש בחומר הגנטי שחולץ לצורכי רבייה. בנוסף לעור של קואגה המצוי במוזיאון בלונדון, יש עוד 23 פוחלצים של קואגה ברחבי העולם. פוחלץ נוסף הושמד בקניגסברג (כיום קלינינגרד) בעת שהייתה תחת ריבונות גרמנית במלחמת העולם השנייה.
לאור הקרבה הרבה שיש בין הקואגה לבין זברה מצויה, הושק פרויקט הקואגה על ידי ריינולד ראו בדרום אפריקה כדי ליצור מחדש את הקואגה על ידי גידול סלקטיבי של פרטים של זברה מצויה בעלי גנים של קואגה, כאשר המטרה הסופית היא ליצור עדר של קואגה אשר יהיה ניתן לשחררו אל הטבע. סוג זה של רבייה נקרא גם הכלאה לאחור.
בתחילת 2006 דיווחה הנהלת הפרויקט כי הדורות השלישי והרביעי של הפרויקט יצרו בעלי חיים עם דמיון רב לתיאורים ולפוחלצים של קואגה, אך השאלה האם יצירת בעל חיים בעל מראה של קואגה נחשבת ליצירה מחדש של הקואגה היא שאלה השנויה במחלוקת.
בשנת 2016, הכריזו מדעני "פרויקט קואגה" כי הצליחו להחיות מחדש את הקואגה על ידי הכלאה סלקטיבית. לטענתם, לאחר 5 דורות של צאצאי הזברה המצויה, להחיות כמה פרטי קואגה מחדש. הידיעה עוררה גם כעס בקרב מדענים, וכדי להבדיל אותן מאבותיהן, נקראו הקואגות החדשות ראו-קואגה על שם ריינהולד ראו, יוזם הפרויקט. בניגוד לבני כלאיים אחרים, כמו פרד, הקואגות החדשות יכולות אף להתרבות, מכיוון שאינן תוצר של הכלאה אלא הכלאה לאחור.
כלאיים מקואגה ובעלי חיים דומים
זברות הוכלאו עם בעלי חיים הדומים להם, כמו חמורים וסוסים, ויש כמה חוות חקלאיות העוסקות במלאכה זו גם כיום. השם הכללי לבעל חיים שנוצר מכלאיים עם זברות הוא זברואיד. זברואידים מוצגים לראווה בעיקר כקוריוז, משום שהם אינם ראויים לרכיבה או לעבודה. ב-20 בינואר2005 נולד הסייח הדומה ביותר לקואגה, הנרי שמו, במסגרת הפרויקט לשחזור הקואגה.
ישנו תיעוד של קואגה שזווג עם סוס כבר ב-1896, במאמרם של ג'ורג' גולד וּווֹלטר פייל "אנומליות וקוריוזים ברפואה": "בשנת 1815 לורד מורטון זיווג קואגה זכר עם סוסת ערמון בעלת שבע שמיניות של דם ערבי, אשר לא זווגה קודם לכן. התוצאה הייתה נקבה בת כלאיים הדומה לשני ההורים". צ'ארלס דרווין נזכר בשנת 1859 ב"מוצא המינים" כי הוא ראה ציורים צבעוניים של בן כלאיים של חמור וזברה, ומזכיר כי את "בת הכלאיים המפורסמת של לורד מורטון מנקבת ערמון וזכר קואגה". דרווין הזכיר את בת הכלאיים המסוימת הזאת שוב בשנת 1868 ב"מגוון של בעלי חיים וצמחים תחת ביות", ומספק הפנייה לכתב העת בו תיאר לורד מורטון לראשונה את ההכלאה.
הסימונים של אוקאפי הם כמעט הפוכים לאלו של הקואגה, כאשר החלק התחתון והאחורי של הגוף בעיקר מפוספסים ושאר הגוף כמעט חלק. עם זאת, האוקפי אינו קרוב לקואגה כלל, ולמעשה משתייך למשפחת הג'ירפיים ולא למשפחת הסוסיים.
