מייסד הקבוצה, אהרן רובינשטיין, נולד בפולין, השני בין שבעה אחים ואחיות. אביו, מרדכי רובינשטיין, היה ממשפחה של סוחרים ובעלי בית־חרושת[2]. בשנת 1924 הגיע מרדכי רובינשטיין לבדו לארץ ישראל. זמן מה אחר כך הצטרפה אשתו ושישה מילדיו, כשהאחות הבכורה נשארה בפולין. בשנה הראשונה גרה המשפחה ביפו, ואחר־כך עברה לשכונת נוה שאנן בתל אביב. מרדכי רובינשטיין הפסיד את רוב הכסף שהביא עמו מפולין. לכן, כשהיה בן 17, נאלץ אהרן רובינשטיין לעזור בפרנסת המשפחה, ועבד בקידוח בארות. בהמשך, למד טפסנות בטון וארגן שותפות של פועלים שעסקה בתחום[2].
בשנת 1949 הכניס אהרן רובינשטיין שלושה מאחיו לעסקיו ושותף נוסף, אליעזר וקסמן[5]. הוא הקים את חברת "אהרן רובינשטיין ושות'", שבה החזיק ב-60% מהמניות, ושאר השותפים החזיקו 10% כל אחד. לאחר כעשר שנים פרשו שני אחים והאח הצעיר, אברהם רובינשטיין, רכש את חלקם. בשנות ה-50 וה-60 התרחבה החברה באופן משמעותי והחלה לבנות שכונות שלמות, בין השאר את שכונת רמת יוסף בבת ים, את השכונות נאות רחל ונאות שושנים וחלק משכונת קריית בן-גוריון בחולון, שכונת אפרידר באשקלון, ואחר־כך חלקים גדולים משכונות רמת־אשכול, הגבעה־הצרפתית, פת וגילה בירושלים[6]. שכונת "נאות רחל" הוקמה בתחילת שנות ה-60 ונקראה על שם אשתו של אהרן רובינשטיין, רחל, שנפטרה ב-1962[7].
בשנת 1974 הייתה שותפה קבוצת רובינשטיין להקמת "החברה לישראל ב'", על פי הדגם "החברה לישראל" "המקורית" שהוקמה שש שנים קודם, במטרה לגייס הון של מיליונרים יהודים בישראל ובעולם להשקעה במפעלי תעשייה, תמורת הטבות מס[8]. ההשקעה הראשונה של החברה הייתה במניות מפעל "עסיס"[9], ובהמשך רכשה את השליטה במפעל[10]. ב-1980 רכשה קבוצת רובינשטיין את השליטה ב"חברה לישראל ב'". חלק מהתמורה שולמה במניות "החברה לישראל" המקורית, שגם בה החזיקו מניות[11].
בשנות ה-70 התחיל הדור השני של המשפחה להיכנס לחברה. השותף וקסמן פרש מהחברה, מפני שראה שבניו לא יוכלו להיקלט בה והחליט לצאת עם חלק מהרכוש שיוכל להעביר לבניו, ולהישאר בחברה כשכיר. האחים רובינשטיין קנו את חלקו, כל אחד לפי חלקו היחסי בחברה, ונוצרה חלוקה חדשה: 75% לאהרון ומשפחתו 25% לאברהם ומשפחתו[5]. בין אהרון ואברהם נוצרה בתקופה זאת חלוקת עבודה. אברהם עסק בניהול השוטף, פיתוח הקרקעות, ביצוע, מכירות, כשעל חלק מהתחומים ממונים בני הדור השני. אהרון התעסק בפיתוח עסקים חדשים, כולל השתלטות על חברות. קבוצת רובינשטיין התרחבה לתעשייה באמצעות חברת החזקות בשם "לנדקו"[12], כולל רכישת מפעלי השימורים "עסיס" ו"מן", ונכנסה לענף התיירות, עם שותפות ברשת מלונות "בזל", במלון "אסטוריה" ובחברת הנסיעות "קופל"[13]. בנוסף השתלטה על חברה שנסחרה בבורסת ניו יורק, שהיו שבבעלותה בתי דירות בעיר ניו יורק[5]. חברת "לנדקו" הוקמה בשנת 1963, נרכשה על ידי משפחת רובינשטיין ב-1971, והונפקה בבורסת תל אביב ב-1978, בשם "לנדקו-רובינשטיין השקעות"[14]. בין החזקותיה היו 42% ממניות "חברת הירקון", חברה שהוקמה לשם פיתוח שטח תל אביב שמצפון לירקון, שבין בעלי המניות שלה היו גם עיריית תל אביב-יפו וחברת הכשרת היישוב[15].
הפרדת הבעלות
בשנת 1984 הונפקו עסקי הבנייה של המשפחה תחת השם "רובינשטיין ושות׳ חברה קבלנית", חברת החזקות שתחתה פעלו שורה של חברות. בשלב זה נחשף בציבור לראשונה היקף העסקים של המשפחה וההחזקות השונות שלה[15]. מיד אחר כך החלה לעלות השאלה של המשך ניהול הקבוצה. שני המועמדים העיקריים היו אמנון ומרדכי (מוטי), בניו של אהרון. מרדכי עבד בחברה מאז 1969 וראה עצמו כיורש, אך אביו העדיף את אמנון הבכור, שפנה לאקדמיה ואחר כך לפוליטיקה והיה מעורב בעסקי המשפחה רק באופן חלקי. אשתו של אמנון, רוני רובינשטיין, שהיא עורכת דין במקצועה, עבדה בחברה והחזיקה במניות לאחר שנכנס לכנסת ולממשלה. מרדכי החליט לקחת את חלקו ולפרוש, ומכר את מניותיו לדודו אברהם בשנת 1985[5]. בהמשך חולקו שאר נכסי הקבוצה. אברהם ומשפחתו קיבלו את עסקי הבנייה והנדל"ן של "רובינשטיין ושות'" ואהרון ומשפחתו את "לנדקו"[16]. המהלכים שהביאו להפרדת עסקי המשפחה נעשו על רקע הנפקת החברה בבורסה, דבר שהוביל ב-1987 לחקירה של רשות ניירות ערך על אי-סדרים במהלך ההנפקה[17].
לאחר הפרדת הבעלות התמקד מרדכי רובינשטיין בניהול חברת "בית הזהב", שייסד עם שותפים ב-1981 לשם הקמת בית דיור מוגן בשכונת יד אליהו בתל אביב[18]. החברה הונפקה בבורסה ב-1989[19].
אברהם רובינשטיין ובנו יואב הועמדו למשפט בפרשת הנפקת חברת "רובינשטיין ושות' באשמת מרמה, בטענה שהסירו את כוונתם לרכוש מניות בהנפקה ולהשתלט על החברה[20]. הם הורשעו בדצמבר 1991 בבית המשפט המחוזי[21], ערערו לבית המשפט העליון וזוכו[22].
אברהם נפטר ב-31 בדצמבר 1995. לאחר מותו כך פרץ סכסוך ירושה בין שני ילדיו, אמם ואח שלישי, רמי רובינשטיין[23]. רמי רובינשטיין קיבל את השליטה בעסקיו של אביו, ובין השאר הקים את "אחוזת ראשונים", בית דיור מפואר בראשון לציון[24].
בשנות ה-2000
בשנות ה-2000 נכנס הדור השלישי לעסקי המשפחה. גיל רובינשטיין, בנו של רמי ונכדו של אברהם, הוביל את הקמת רשת הדיור המוגן "אחוזות רובינשטיין"[25]. בנוסף הקימו רמי וגיל רובינשטיין את מגדלי המשרדים בית רובינשטיין, מגדל סונול ותאומי רובינשטיין בתל אביב.
גולן רובינשטיין, בנו של מרדכי (מוטי) ונכדו של אהרון, החל לנהל את חברת "בית הזהב". החברה נכנסה לשוק הבריטי ב-2015 כאשר רכשה שמונה בתי אבות בשותפות עם איש העסקים יגאל אהובי[26]. את הפעילות באנגליה מנהל ארנון רובינשטיין, אחיו של גולן[27].
"חברת הירקון" עברה לבעלותם של רוני רובינשטיין, רעייתו של אמנון רובינשטיין, ושל אחיו של אמנון, גיורא רובינשטיין[28]. החברה מחזיקה קרקעות בשכונת כוכב הצפון[29], נמל התעופה דב הוז, ו"הגוש הגדול" שעליו הוקמה שכונת נופי ים[30]. החברה גם מחזיקה בחלק מהבעלות על מגדל המאה ברחוב אבן גבירול בתל אביב[31], וב-2009 רכשה עם שותפים גם את קומת המסחר במגדל[32].
