צבי לישר (באנגלית: Tsvi Lissar; 1939 – 23 באפריל 2020) היה אדריכל ישראלי שתכנן, בין השאר, את חידוש כיכר דיזנגוף, אולם הנוסעים בנתב"ג ודוכני מפעל הפיס.
לישר נולד בי"ז בחשוון ה'ת"ש בתל אביב, בן לעולים מפולין, ונצר לר' ישראל איסר איסרלין (מחבר הספר 'שער משפט'). ב-1965 סיים את לימודי האדריכלות בטכניון בחיפה. שנתיים לאחר מכן ניהל משרד פרטי לאדריכלות בו עסק בפרויקטים רבים: תוכנית אב לקמפוס אוניברסיטת בר-אילן, המשך תכנון מסוף נוסעים יבשתי בטרמינל 3 בנתב"ג, לאחר רם כרמי ועדה כרמי-מלמד, עם אילן אלדר והמשרד האמריקאי SOM, ותחנת הרכבת נתב"ג. בנוסף תכנן שכונות מגורים ובתים פרטים רבים.
בשנים 1975–1976, כחלק מתוכנית עיריית תל אביב-יפו בראשות שלמה להט לטיפול בבעיית התחבורה בכיכר דיזנגוף, הציע חלופה לתכנון הכיכר הכוללת שיקוע מערך התנועה בחצי מפלס ויצירת רחבה מרכזית מוגבהת במרכזה.[1] ב-1978 חודשה הכיכר על פי תכנונו.[2] העיצוב ספג ביקורות רבות מצד אדריכלים שכינוהו "מפגע ויזואלי" וביקרו את תכנון התחבורה המיושן והמסורבל.[3] עיצוב זה נשאר על כנו במשך כ-40 שנה עד שב-2007 החליטה העירייה על הנמכת הכיכר ועיצובה מחדש בתכנון יעקב אגם. לישר התנגד נחרצות להריסת הכיכר ולהנמכתה.[4][5]
בשנת 1978 תכנן בית תפילה בן שלושה חלקים, ליהודים, למוסלמים ולנוצרים, שיוקם למרגלות הר סיני. התוכנית לא יצאה לפועל.[6]
פרויקטים נוספים:
לישר תכנן מבנים אזרחיים רבים ובהם גם מעונות הסטודנטים ומבנים נוספים במכון טכנולוגי חולון, מרכז מיחא ברמת אביב,[7] דיור מוגן בבאר שבע, מרכזי ספורט ומרכזים קהילתיים בתל אביב ומרכז על שם ג'ו אלון בקיבוץ להב שנחנך ב-1985.
לישר התגורר בגבעת שמואל, ונפטר ב-23 באפריל 2020 (כ"ט בניסן ה'תש"ף). הוא הותיר אחריו אשה ושלוש בנות. בתו גילת לישר-פלג היא אדריכלית.