אנשי פיק"א בביצות כבארה בשנות ה-20. מימין לשמאל: יואל (ז'ול) רוזנהק, מנכ"ל; שמואל גולדמן, מהנדס; צבי הנרי פרנק, דירקטור; משה גינזבורג, גזבר כללי; ועמרם חזנוב, אגרונוםביקור הנציב העליון הרברט פלומר ביער חדרה חורף 1927 מימין: צבי הנרי פרנק, יוסף קופרמן (קצין המחוז), אברמסון (מושל חיפה). פלומר במרכז עם שפם לבן
לאחר שמושבות העלייה הראשונה בארץ ישראל, שהוקמו בשנות ה-80 של המאה ה-19, התמודדו עם קשיים גדולים פרש עליהם הברון רוטשילד את חסותו. חסות זו התבטאה בתמיכה כלכלית כמו גם בייעוץ לגבי אופי הגידולים החקלאיים שרצוי לגדל. לשם הפיקוח על אופי חלוקת הכספים מינה הברון "פקידים" מטעמו שביקרו במושבות (או אפילו התיישבו בהן)[1]. בגלל המשך המצב הקשה במושבות, הפניות הבלתי פוסקות של תושביהן לסיוע והיחסים המעורערים בין התושבים לפקידים החליט הברון, ב-1899, להעביר את הטיפול הישיר במושבות לידי יק"א כשהוא ימשיך לתמוך כספית ביק"א ואנשיו יועסקו על ידי ארגון זה.
ב-1924 החזיר הברון לידיו את ניהול מושבותיו בארץ והקים את פיק"א שהתמקדה בפיתוח ההתיישבות והתעשייה בארץ ישראל בלבד.
אותם "פקידים", שפעלו מטעם הברון, הציגו מגוון עמדות בנוגע להתיישבות בארץ ישראל שנעו בין עוינות למתיישבים ופגיעה במושבות לבין אהבה להתיישבות והשקעת מאמץ מרובה לסייע להן.
ביוגרפיה
צבי הנרי פרנק נולד ב-1878 בפריז כהנרי פרנק. מקור המשפחה היה באלזס שבמזרח צרפת והבית בו גדל לא היה ציוני. בנעוריו למד בפוליטכניקום של פריז (אנ') אותו סיים בהצטיינות. עם סיום לימודיו התגייס לצבא צרפת אולם בעקבות משפט דרייפוס החליט לפרוש מהצבא ולפעול למען היהודים.
הצעיר המוכשר משך את תשומת ליבו של הרב הראשי של צרפת, ד"ר צדוק כהן, שהמליץ עליו בפני הברון רוטשילד. זה קיבלו לעבודה ב-1899 ומינה אותו לנציגו הבכיר ביק"א כמחליפו של אליהו שייד שסיים את תפקידו ותחת ניהולו של המנהל הכללי של יק"א אמיל מאירסון. עם בואו ארצה התיישב פרנק בראשון לציון ומדי פעם היה נוסע לצרפת כדי לדווח לברון על פעילותה של יק"א.
ב-1919, עם הקמת פיק"א, גר פרנק בפריז אך בא לביקורים תכופים בארץ כדי להמשיך לנהל את ענייני הברון במסגרת פיק"א עד פטירתו ב-1937 בזמן שהותו בפריז[2].
תרומתו
פרנק, שהגיע ארצה נטול זיקה ציונית, התאהב בתקופת שהותו ארץ בפעילות החלוצית שהתחוללה פה ומבין הפקידים של הברון היה מאלו שאהדו מאוד את התנועה הציונית וחלוציה. בתקופתו סייע לקידום המתיישבים בארץ ובין פעולותיו ניתן למנות את:
רכישת אדמות מסביב לראשון לציון כדי להרחיב את השטחים החקלאיים. בין השאר נרכשו אדמות מהכפר בית דג'אן מצפון למושבה ואדמות "אחוזה" ו"סרפנד אל חרב" מדרום למושבה.
הרחבת נטיעת הפרדסים ומסירתם לצעירי המושבה כדי שיוכלו גם הם לעסוק בחקלאות.
בתחום התעשייה:
הקמת אזור תעשייה ליד ראשון לציון, בו הוקמו מספר מפעלים (זכוכית, רהיטים, נעליים, לבנים ועוד)[3].
