הכוחות המזוינים של שווייץ (בגרמנית: Schweizer Armee; בצרפתית: Armée suisse; באיטלקית: Esercito svizzero; ברומאנש: Armada svizra) הוא צבאה הלאומי של הקונפדרציה השווייצרית והארגון המרכזי במערכת הביטחון שלה. באופן מסורתי שווייץ היא מדינה נייטרלית וכבר למעלה ממאתיים שנה היא לא השתתפה באופן ממשי בעימותים צבאיים כנגד כוחות זרים. באופן עקרוני שווייץ נמנעת משותפות בבריתות צבאיות, ושואפת להבטיח את ביטחונה הלאומי וריבונותה באופן עצמאי. צבא שווייץ מתגאה במערכות נשק מתקדמות ותשתיות ביטחון נרחבות, והוא כולל צבא יבשה וחיל אוויר מתקדמים וגדולים יחסית, לצד כוח ימי קטן ומינימלי.
בראשיתה של המדינה השווייצרית בימי הביניים, בעת קיומה של הקונפדרציה השווייצרית הישנה, לא היה לשווייץ צבא לאומי של ממש, ולכל אחד מהקנטונים של שווייץ היה כוח צבאי משל עצמו. השותפות הצבאית בין הקנטונים התבטאה בעיקר בכך שבמקרה וקנטון היה נתון באיום מצד גורם זר, קנטונים אחרים נהגו לשלוח את צבאם לעזרתו. בשנת 1848, בהתאם לחוקתה החדשה של שווייץ, סיכמו הקנטונים על העצמת סמכויות השלטון המרכזי בברן, ובכלל זה גם על הקמת צבא פדרלי לאומי. הצבא החדש (Bundesheer) התבסס על איחוד צבאות הקנטונים השונים, אם כי החוקה התירה לכל קנטון להחזיק ברשותו צבא קטן של 300 חיילים. החוקה גם אסרה על קנטונים להתעמת עצמאית עם כוחות זרים, וקבעה מוסד של גיוס חובה כללי.[4]
צבא שווייץ לא היה מעורב בפעילות צבאית כלשהי מיסודו ועד ימינו. גיוס כללי של כלל הגברים הכשירים הוכרז בפעם הראשונה בשנת 1871, על רקע פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה, כאשר חששו בשווייץ מפלישה זרה. אירוע אלים ממשי ראשון היה בשנת 1875, אז נקרא הצבא לדכא שביתת עובדים במנהרת גוטהארד. בעימות שהתפתח נהרגו ארבעה פועלים ו-13 נוספים נפצעו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ידעה גם שווייץ מתיחות מסוימת כאשר עיקר שכנותיה היו מעורבות בלחימה, ושווייץ לעומתן התעקשה לשמור על הנייטרליות שלה. עם ראשית המלחמה הכריזה שווייץ על גיוס כללי (בפעם השנייה בתולדותיה), במטרה להרתיע כוחות חיצוניים מפגיעה בה. לקראת סוף המלחמה, הטריד את הצבא דווקא משבר פנימי, כאשר נקרא לדכא שביתה כללית שפרצה בנובמבר 1918. במהלך דיכוי השביתה נהרגו שלושה פועלים. במקביל לפעילות זו סבל הצבא השווייצרי רבות מהשפעת הספרדית, שגרמה לרבים מאנשיו לקפח את חייהם. בשנים הבאות המשיך הצבא לעסוק בפעולות של שיטור פנימי, כאשר אירוע משמעותי היה בנובמבר 1932, אז דיכא הצבא באמצעים אלימים הפגנה אנטי-פשיסטית בז'נבה. במהלך פעולות הדיכוי נהרגו 13 מפגינים ו-65 מפגינים נוספים נפצעו. האירוע גרם לפגיעה ניכרת בתדמיתו של הצבא, והדבר גם התבטא בכך שפוליטיקאים שונים מהשמאל ניסו ליזום הצעות לפירוקו.[4]
תסריט מלחמת העולם הראשונה חזר על עצמו בשנות מלחמת העולם השנייה. שווייץ מצאה עצמה שוב מוקפת בשדות קרב מכל עבריה, ובפעם השלישית בתולדותיה הוחלט על גיוס כללי, שוב במטרה להניא כוחות חיצוניים מכוונה לפלוש אליה. מקור דאגתה המרכזית של שווייץ היה החשש מפני ניסיון של גרמניה הנאצית לפלוש אליה (ראו גם מבצע טננבאום). עקב גיוס החובה והגידול באוכלוסייה הכללית, מראשיתו היה הצבא גדול, ובראשית המאה ה-20 גדל מספר החיילים ששירתו בו גדלה ללמעלה מרבע מיליון חיילים. הדבר הביא לקריאות לרפורמה כוללת כבר בסוף המאה ה-19, אך הדבר לא יצא אל הפועל באופן ממשי. משנה לשנה הדברים הפכו קריטיים יותר, והדבר התבטא בכך שבשנת 1962 מספר החיילים בצבא הגיע לשיא של 880,000 איש. לבסוף, לאורך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 עבר הצבא השווייצרי שורה של רפורמות ("Armee 61") שנועדו להביא למודרניזציה של הצבא. במסגרת רפורמות אלו עבר הצבא ארגון מחדש, כוח האדם שלו קוצץ, והצבא גם נפטר מרוב הסוסים שהחזיק ברשותו.[4]
בשנות ה-80 קלט הצבא לשירותיו את טנק הלאופרד 2 תוצרת גרמניה. טנק זה הוא טנק המערכה העיקרי של הצבא עד היום. באותה התקופה קלט גם הצבא את נגמ"ש הלחימה השוודי Combat Vehicle 90, וכן החליף את הארטילריה המיושנת בה החזיק בכמות משמעותית של התותח המתנייע M-109 תוצרת ארצות הברית. במקביל לרכש האיכותי שהפך את רוב כלי הנשק הכבדים של הצבא למתקדמים יחסית, נערכו קיצוצים משמעותיים נוספים בכוח האדם. בשנת 1995 עבר הצבא רפורמה משמעותית נוספת ("Armee 95"), אשר כללה את קיצוץ כוח האדם ל-400,000 חיילים, מגמה שנמשכה ביתר שאת גם ברפורמה נוספת שנערכה בשנת 2004 ("Armee XXI"), אז הצבא קיצץ את מספר חיילים באופן דרמטי ל-220,000. במסגרת אותה רפורמה הוציא הצבא משירות את רוב כלי הרכב שהחזיק עד אז ברשותו.[4][5] גם חיל האוויר זכה לרכש חדש כאשר בשנת 1996 נרכשו מארצות הברית כמה עשרות מטוסי F-18, אשר החליפו את מטוסי המיראז' הישנים כמטוסי הקרב העיקרים של החיל.[6]
זמן קצר לאחר ששווייץ הקימה צבא לאומי הוא הפך לאחד מהצבאות הגדולים באירופה, במיוחד היה גדול באופן משמעותי לגודלה הקטן יחסית של המדינה השווייצרית. בתמונה: ציור (1896, האמן-ג'וזף קלמנס קאופמאן) המתאר תרגיל של הצבא השווייצרי
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גבר החשש בשווייץ מפלישה גרמנית אפשרית, דבר שהביא גם בין השאר להכרזת גיוס כללי. בתמונה: ביצורים שהוקמו על ידי שווייץ בקרבת הגבול עם גרמניה באותה התקופה
לאחר שורה של רפורמות שעבר הצבא בעשורים האחרונים, הצבא השווייצרי כיום קטן משמעותית מבעבר, אך במקביל הוא גם מחזיק כיום בכלי נשק מתקדמים יחסית. בתמונה: טנקים, נגמ"שי לחימה ורכבי שטח של הצבא השווייצרי
חזון, משימה ומטרות
בהתאם לחוקה הפדרלית של שווייץ:[7], משימות הצבא הן:
(ד) לתמוך ברשויות האזרחיות במקרה של אתגרים פנימיים בשווייץ ובפרט בהתמודדות עם אסונות טבע בשווייץ ומחוצה לה.
התפקיד העיקרי של צבא שווייץ הוא הגנה על המולדת. בפועל, עקב התנהלותה הדיפלומטית של שווייץ כמדינה נייטרלית, הצבא לא לקח חלק בעימותים צבאיים ממשיים כנגד מדינות זרות במאתיים השנים האחרונות. בשגרה הצבא מקיים לאורך השנה גם את מטרותיו האחרות: משימות חיפוש והצלה; תמיכה באוכלוסייה האזרחית בעת משבר, למשל בחורף קשה; ארגון וסיוע בניהול אירועים בינלאומיים גדולים כגון הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס; השתתפות במשימות לשמירת שלום ברחבי העולם; ועוד.[8]
מבנה וארגון
צבא שווייץ כולל חמש יחידות אב מרכזיות, הכפופות כולן ישירות לפיקוד העליון של הצבא. יחידות אב אלו כולות שתי זרועות לוחמות: צבא היבשה וחיל האוויר, ושלושה אגפים ניהוליים: אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה, אגף הלוגיסטיקה ואגף הפיקוד והתמיכה. בראשות צבא היבשה וחיל האוויר עומדים מפקדים בדרגת לוטננט גנרל, ותחתיהם נמצא כלל הכוח הלוחם של צבא שווייץ. צבא היבשה כולל את כוחות החי"ר, השריון, הארטילריה, הקומנדו והים; חיל האוויר כולל את מטוסי ומסוקי הקרב. שלושת האגפים הניהוליים כוללים עשרות אלפי עובדים שתפקידם לתמוך בכוחות הלוחמים: אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה עוסק בהקניית ידע תאורטי לקצונה של הצבא ולשאר חיילי הקבע, אגף הלוגיסטיקה עוסק במתן תשתית לוגיסטית לכוחות הלוחמים, ואגף הפיקוד והתמיכה עוסק בתחומי התקשוב, אבטחת המידע והטכנולוגיה.
בזמן שגרה, מפקד על הצבא השווייצרי קצין בדרגת לוטננט גנרל, אשר כפוף לראש מחלקת ההגנה הפדרלית בממשלת שווייץ. המפקד העליון הנוכחי של הצבא של שווייץ הוא אנדרה בלאטמאן, וראש מחלקת ההגנה הפדרלית היא ויולה אמהרד. ראש הצבא הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא ואחראי לאימון והכשרת הכוחות בזרועות הצבא, להכנתו למלחמה בימי שלום ולפיקוד עליו בעתות מלחמה. בעת חירום או מלחמה, מתוקף סמכותה לפי חוקת שווייץ, מעלה אספת הברית את המפקד העליון של הצבא בדרגה לדרגת גנרל, ובכך הוא הופך רשמית למפקד המלחמה. דרגת הגנרל ייחודית בצבא שווייץ כך שאיננה משמשת בעתות שגרה.
לאורך תולדות שווייץ מונו גנרלים בסך הכל חמש פעמים. המינוי ניתן למרות ששווייץ לא השתתפה באף עימות מלחמתי והסתפקה בהגנת גבולותיה. הדרגה והתפקיד ניתנו לארבעה אישים אלו:[9]
בשווייץ מונהג גיוס חובה החל על כל האזרחים הגברים הכשירים לשירות, אשר מגיעים לגיל 19.[10] הנשים, אשר כולן פטורות מגיוס, יכולות להתגייס בהתנדבות, וכך גם גברים החל מגיל 18.[11] קביעת הכשירות לשירות מוגדרת כ"מצב פיזי, אינטלקטואלי ונפשי מספק, העונה על הדרישות לשירות צבאי או שירות הגנה אזרחית, ויכול לבצע שירות זה מבלי לגרום נזק לעצמו או לאחרים".[12] אזרחים אשר אינם כשירים לשירות לא מגויסים, אך נאלצים לשלם מס בגובה 3% עד גיל 30, אלא אם כן הם בעלי נכות המונעת מהם להתגייס.[13] בשנת 2008 כ-20% מהמועמדים נמצאו כלא מתאימים לגיוס וקיבלו פטור ממנו, כאשר אחוז הלא מתאימים הגבוה ביותר נרשם באזורים עירוניים כדוגמת ציריך וז'נבה, ובעוד זאת, באזורים הכפריים שיעור הגיוס היה גבוה.[14] אזרחים שווייצריים הגרים מחוץ לשווייץ פטורים מגיוס בעתות שלום.[15]
עם גיוסו, נשלח המועמד לערוך את הליך הגיוס באחד מששת בסיסי המיון והקליטה הפזורים בשווייץ. הליך הגיוס נערך על פני יומיים עד שלושה, ולאחר מכן החייל עובר טירונות שנמשכת 18 עד 21 שבועות. בתום תקופה זו מיעוט מהחיילים, אלו המאובחנים כמתאימים לכך, נשלחים לבית הספר של קצינים לעבור מסלול הכשרה לקצונה, והשאר עוברים לאחר הטירונות תקופת לימוד והכשרה של שישה שבועות, אשר במהלכה החיילים לומדים אודות תפקידיהם ומתמקצעים בהם. בסוף תקופה זו ממוינים החיילים ליחידותיהם ומשוחררים, כאשר בדרך כלל סך כל תקופת שירות החובה עומדת על כחצי שנה. כ-15% מהחיילים ממשיכים את השירות כחיילי מילואים למשך עשר שנים, ובתקופה זו החיילים נדרשים בדרך כלל להגיע לתקופת רענון ואימונים של כשלושה שבועות בשנה, כאשר קצינים מזומנים לתקופת אימונים כפולה.[16] חיילים אחרים ממשיכים מרצונם לשירות קבע.
הפופולריות של הצבא בשווייץ נחשבת לגבוהה ובאופן ספציפי מוסד שירות החובה נהנה מתמיכה ציבורית רחבה. ב-22 בספטמבר2013, התקיים משאל עם בנוגע לביטול גיוס החובה, ויותר מ-73% הצביעו נגד ביטולו.[17]
צבא היבשה
סמל צבא היבשה השווייצרי
מפת בסיסי הצבא של חטיבות המערך הלוחם של צבא היבשה
חי"ר הררית 12
שריון 1
חי"ר 2
חי"ר הררית 10
חי"ר 5
שריון 11
חי"ר 7
חי"ר הררית 9
צבא היבשה השווייצרי (בגרמנית: Heer; בצרפתית: Forces terrestres; באיטלקית: Forze terrestri) הוא זרוע היבשה של צבא שווייץ. על צבא היבשה מפקד קצין בדרגת לוטננט גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד העליון של צבא שווייץ. מפקד צבא היבשה הנוכחי הוא דומיניק אנדריי.
המערך הלוחם
המערך הלוחם הסדיר של צבא היבשה השווייצרי כולל שתי חטיבות חי"ר, שתי חטיבות חי"ר המתמחות בלוחמה הררית, ושתי חטיבות שריון. לצד שש חטיבות אלו, ישנן גם שתי חטיבות מילואים: חטיבת חי"ר אחת וחטיבת חי"ר הררית אחת. החטיבות הסדירות גדולות יחסית למקובל בעולם, והן כוללת בין 6 ל-8 גדודים כל אחת (לעומת 3 - 4 גדודים בצבאות אחרים). גם שתי חטיבות המילואים גדולות בהרבה מהגדול המקובל של חטיבה, האחת כוללת 12 גדודים והשנייה כוללת 14 גדודים. למרות שחטיבות המילואים מוגדרות כחטיבות חי"ר, הן כוללות גם כוחות שריון משמעותיים.
הרי האלפים מכסים את כל המחצית הדרומית של שווייץ. בזמן שגרה מופקדות על הביטחון באזור זה שתי חטיבות המתמחות בלוחמה בתנאי שטח הרריים: חטיבת החי"ר ההררית 9 המוצבת בגראובינדן וחטיבת החי"ר ההררית 12 המוצבת בטיצ'ינו. במישורים שבצפון המדינה מוצבות דרך קבע שתי חטיבות חי"ר ושתי חטיבות שריון, כאשר באופן עקרוני התפקיד המרכזי של כוחות אלו הוא לבלום ניסיונות פלישה של כוחות זרים מגרמניה או צרפת: את הגבול הצפון מזרחי עם גרמניה מאבטחות חטיבת השריון 11 היושבת בציריך וחטיבת החי"ר 5 היושבת בארגאו, ואת הגבול הצפון מערבי עם צרפת מאבטחות חטיבת השריון 1 היושבת בוו וחטיבת החי"ר 2 היושבת במערב ואלה. חטיבות המילואים נועדו לתגבר באופן מיידי את החזיתות בעתות חירום, כאשר חטיבת החי"ר 7 אמורה לתגבר את עמדות הגבול עם גרמניה, וחטיבת החי"ר ההררית 10 נועדה לתגבר את החטיבות ההרריות בהר האלפים.[18] כוח השריון של שווייץ מבוסס על כ-300 טנקים הכוללים את טנק המערכה לאופרד 2 והטנק הקלCombat Vehicle 90. כלל כוחות החי"ר מתבססים על כ-1,400 נגמ"שים מדגם Radschützenpanzer Piranha ו-M-113, אשר בין השאר באמצעותם הם מתניידים בעת פעילות מבצעית. כוח הארטילריה כולל 134 סוללות תותחים מתנייעים מדגם M-109.
על כל אחת מהחטיבות מפקד חייל בדרגת בריגדיר גנרל, כאשר כל אלו כפופים לסגן מפקד צבא היבשה, קצין בדרגת מייג'ור גנרל.
לצד המערך הלוחם, למפקד צבא היבשה כפופים ישירות גם ארבעת האזורים הטריטוריאליים (בגרמנית: Territorialregionen) של שווייץ, הפיקודים המרחביים של המדינה. כל אזור בשטחו שלו אחראי על תחזוק התשתיות הביטחוניות במקום, הביטחון השוטף באזור, וכן על הקשר בין הצבא לרשויות המקומיות. כל אזור טריטוריאלי כולל גדוד מפקדה וקשר אחד ושני גדודי הנדסה קרבית. תפקיד כוחות אלו הוא לתמוך ביחידות הצבא האחרות המצויות בשטח האזור. על כל אחד מהאזורים האזורים הטריטוריאליים מפקד קצין בדרגת מייג'ור גנרל, כאשר כל אלו כפופים ישירות למפקד צבא היבשה.
פיקוד הכוחות המיוחדים (בגרמנית: Kommando Spezialkräfte; בצרפתית: Commandement Forces Spéciales; באיטלקית: Kommando Spezialkräfte), הוא גוף בסדר גודל חטיבתי המאגד את שש יחידות הכוחות המיוחדים של שווייץ. על פיקוד הכוחות המיוחדים מפקד חייל בדרגת בריגדיר גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד צבא היבשה. עיקר ההתמחות של פיקוד הכוחות המיוחדים הוא במתן תגובה מהירה בתנאי ביטחון לאומי קשים וכן במתן פתרונות למצבי ביטחון ייחודיים.[19] הפיקוד הוקם באפריל 2010 בהתאם להחלטת הממשלה, והקמתו נעשתה על ידי איחוד היחידות המובחרות של שווייץ, אשר עד אז היו פזורות בעיקר בין חטיבות המערך הלוחם. מטרות מהלך ארגוני זה היו שיפור התיאום בין היחידות ורמת כשירותן, יצירת אפשרות לפיקוד מבצעי אפקטיבי עליהן בעתות חירום, וכן חיסכון בעלויות כספיות.[20] בסיס הפיקוד ממוקם בריברה שבטיצ'ינו, באלפים השווייצרים.
שייטת האגמים (בגרמנית: Lakes Flottille; בצרפתית: Flottille Lacs; באיטלקית: Laghi Flottiglia) המכונה גם חיל הים השווייצרי היא הכוח הימי של הצבא השווייצרי. על שייטת האגמים מפקד קצין בדרגת בריגדיר גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד צבא היבשה.
לשווייץ אין גבול לים, ולפיכך אין לה צי לוחם ממשי. למרות זאת, כמה אגמים גדולים שוכנים על גבולותיה עם שכנותיה, דבר שהביא אותה להקים במהלך מלחמת העולם השנייה גם זרוע ימית - שייטת האגמים. באותם הימים, בראשיתה של השייטת, היא כללה תשע ספינות סיור קלות בודדות מדגם Patr Boot 41 מתוצרת מקומית, אשר היו חמושות כל אחת בתותח נגד טנקים ובמספר מקלעים. בשנת 1964 עברו ספינות סיור אלו שדרוג רציני שכלל התקנת מכ"מים, מכשירי רדיו ומערכות חימוש מודרני. עד לשנות ה-80 הן הוצאו משירות, והוחלפו בכעשר ספינות סיור קלות מדגם Patrouillenboot P-80, גם הוא מתוצרת שווייצרית. הספינות החדשות כללו לצד עיצוב ומבנה מודרני חימוש של מקלע וכן אמצעי קשר מתקדמים.[21][22]
חיל האוויר (בגרמנית: Luftwaffe; בצרפתית: Forces aériennes; באיטלקית: Forze aeree) הוא הכוח האווירי של הצבא השווייצרי. על חיל האוויר מפקד קצין בדרגת לוטננט גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד העליון של צבא שווייץ. מפקד חיל האוויר הנוכחי הוא אלדו שלנברג. משימותיו הרשמיות של חיל האוויר הן הבטחת עליונות אווירית במרחב האווירי של שווייץ והגנה עליו, מתן תמיכה מהאוויר לכוחות צבא היבשה וכן איסוף מודיעין עבור הפיקוד הצבאי והדרג המדיני.[24] במשך שנים רבות היה חיל האוויר גדול יחסית ובראשית שנות ה-60 הוא כלל כ-550 כלי טיס שונים. לאורך השנים המספר הזה ירד לכמאתיים, עקב תהליכי התייעלות וקיצוצים תקציביים, אשר הביאו להוצאת משירות של מטוסים ישנים.[25] עיקר הכוח האווירי של שווייץ מתבסס על 32 מטוסי קרב F-18 תוצרת ארצות הברית. בנוסף מפעיל חיל האוויר גם 54 מטוסי F-5 מתוצרת אמריקנית. בעוד מטוסי ה-F-18 מתופעלים גם בשגרה על ידי חיילי הסדיר, מטוסי ה-F-5 מופעלים על ידי חיילי המילואים, ונועדו לגבות בעת חירום את מטוסי ה-F-18. לצד מטוסי הקרב, שווייץ מחזיקה גם בכמה עשרות מסוקים מדגם יורוקופטר AS-332 סופר פומה ו-יורוקופטר EC635, ובשנים האחרונות קלט גם לשורותיו כטב"מים. כיום הוא מחזיק ב-15 כטב"מים מדגם RUAG ריינג'ר, דגם פרי שיתוף פעולה ישראלי-שווייצרי. כלי טיס אלו אמורים להיות מוחלפים ב-2019 בכטב"מים חדשים מדגם הרמס 900.[26] לצד מטוסי הקרב כאמצעי להגנה על שווייץ מפני כלי טיס עוינים, חיל האוויר מחזיק גם בכוחות הגנה אווירית המחזיקים ב-16 סוללות מדגם אורליקון GDF ו-40 סוללות מדגם רפייר. בנוסף להם ברשות חיל האוויר גם 96 משגרי טילי כתף מדגם FIM-92 סטינגר המיועדים גם הם נגד כלי טיס.
עד לשנת 2014, פעל חיל האוויר רק בשעות היום, בשעות העבודה המקובלות בשוק. הסיבה לכך היא תקציבית ולכן החיל לא פעיל בכל שעות היממה.[27] סיבה נוספת לצמצום הפעילות של החיל בשנים האחרונות הייתה הנזק הסביבתי, הרעש והפגיעה בתיירות במדינה עקב טיסות כלי הטיס התדירות.[25] חוסר הפעילות של החיל בשעות הלילה התפרסם באירוע חטיפת מטוס של חברת אתיופיאן איירליינס ב-17 בפברואר2014. הטייס שינה את מסלולו לשווייץ, ומכיוון שהאירוע התרחש בשעות הלילה, לא הוזנקו מטוסי קרב שווייצרים לעברו והמטוס לווה על ידי מטוסי קרב צרפתיים עד נחיתתו בשדה התעופה של ז'נבה.[28][29]
החל מחודש דצמבר 2020, חיל האוויר של שווייץ פעיל ונמצא בכוננות של 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע[30].
אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה (בגרמנית: HKA; בצרפתית: FSCA; באיטלקית: ISQE) הוא הגוף הצבאי העוסק בהכשרה של קצינים ונגדים לתפקידי פיקוד ומטה בצבא השווייצרי. לצד הכשרה סטנדרטית, הוא עוסק גם בתוכניות ייעודיות להכשרה למנהיגות צבאית, במחקר מדעי צבאי, וכן נמצא בקשר עם ארגונים חינוכיים אזרחיים בשווייץ. על אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה מפקד קצין בדרגת מייג'ור גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד העליון של צבא שווייץ. מפקד אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה הנוכחי הוא דניאל ראובטיי. האגף כולל ארבעה בתי ספר הממוקמים כולם בצפון מזרח שווייץ, אשר לכל אחד ייעוד שונה. על כל אחד מבתי הספר מפקד קצין בדרגת בריגדיר גנרל, כאשר כל אלו כפופים ישירות למפקד אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה.[32]
בתי ספר של אגף ההכשרה המקצועית הגבוהה של צבא שווייץ[32]
סמל
בית ספר
סימון
מיקום
תפקיד
בית הספר לקצינים ונגדים Berufsunteroffiziersschule
אגף הלוגיסטיקה (בגרמנית: LBA; בצרפתית: BLA; באיטלקית: BLEs) הוא הגוף הצבאי העוסק במתן תמיכה לוגיסטית לכוחות הצבא השווייצרי בתנאי שגרה וחירום. בהתאם לצורכי הכוחות הלוחמים, האגף אחראי לספק עבורם תמיכה רפואית, תחזוקה של מערכות רכב ונשק, חימוש, ציוד אישי, מזון ודלק. בעת משבר או עימות צבאי באחריות האגף גם לשנע את חיילי המילואים לבסיסיהם ולחזיתות השונות. באגף מועסקים כ-16,000 עובדים. לאגף הלוגיסטיקה חמישה מרכזים הפזורים ברחבי שווייץ, אשר באמצעותן הוא תומך בחיילי הצבא ברחבי המדינה. חמישה המרכזים שוכנים בגרולי (פריבור), באוטמארזינגן (ארגאו), בהינוויל (ציריך), במונטצנרי (טיצ'ינו) ובתון (ברן). על אגף הלוגיסטיקה מפקד קצין בדרגת מייג'ור גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד העליון של צבא שווייץ. מפקד אגף הלוגיסטיקה הנוכחי הוא דניאל באומגרטנר.[33]
אגף הפיקוד והתמיכה
אגף הפיקוד והתמיכה (בגרמנית: FUB; בצרפתית: BAC; באיטלקית: BAC) הוא הגוף הצבאי העוסק במתן תמיכה טכנולוגית לכוחות הצבא השווייצרי בתנאי שגרה וחירום. בין תחומי עיסוקו נמצאים תחומי התקשוב, הלוחמה האלקטרונית, אבטחת המידע לרבות הגנה מפני מתקפות סייבר, הקריפטוגרפיה, ובכלל זה הוא גם אחראי על תחזוק מערכות הרדאר של שווייץ ופיקוח את המרחב האווירי שלה, וכן על הפעלה שוטפת של רשתות התקשורת של הצבא. באגף מועסקים כ-19,000 עובדים בסה"כ, כאשר מתוכם 12,000 נמנים עם הזרוע הביצועית המרכזית של האגף - חטיבת התמיכה והפיקוד 41 (בגרמנית: Führungsunterstützungsbrigade 41). חטיבה זו היא בסדר גודל אוגדתי, והיא כוללת שישה גדודי מפקדה, עשרה גדודי קשר, וחמישה גדודי לוחמה אלקטרונית. מטה חטיבת התמיכה והפיקוד 41 נמצא בבולאך (ציריך). על אגף הפיקוד והתמיכה מפקד קצין בדרגת מייג'ור גנרל, אשר כפוף ישירות למפקד העליון של צבא שווייץ. מפקד אגף הפיקוד והתמיכה הנוכחי הוא ז'אן-פול תלר.[34]
^"The Present". Swiss Air Force. Retrieved 2 September 2009.
^ 12Force Report: Swiss Air Force, Air Forces Monthly magazine in association with Air Forces Intelligence - The Online Air Arms Database, September 2009 issue.
.svg){kind=small}
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
