לאחר שחרורו התגייס ביולי 1986 למשטרת ישראל והוכשר כלוחם וכחבלן בימ"מ. הוא השתתף בפעולת ההשתלטות של היחידה על אוטובוס האמהות במרץ 1988. ב-1990 יצא לקורס קצינים. ב-21 באוקטובר 1990, במהלך היותו בהשלמה של הקורס, התעורר לשמע זעקות בשכונת בקעה בירושלים. הוא יצא לרחוב ונתקל בעאמר אבו סירחאן, מחבל ערבי חמוש בסכין שנמלט לאחר שרצח באותו הפיגוע בשכונת בקעה את החיילת איריס אזולאי ואת אלי אלטרץ. שלוש קרא לאבו סרחאן לעצור, ומשזה לא עצר לנוכח קריאותיו, ירה בו באקדחו לעבר רגליו. בין השניים התפתח מאבק, ובמהלכו הצליח אבו סרחאן לדקור את שלוש למוות[2]. על פועלו של שלוש הוא עוטר לאחר מותו בעיטור האומץ של משטרת ישראל.
מותו של שלוש עורר דיון מתמשך בסוגיה של הוראות פתיחה באש[4][5][6]. הפיגוע נלמד בצה"ל ובמשטרת ישראל כדוגמה לכך שיש מקרים בהם יש לירות על מנת להרוג, כאשר יש אמצעי ומטרה על מנת לפגוע.
כחודשיים לאחר הפיגוע ירה אחיו של שלוש, אריה, על מכונית פלסטינית בצומת גוש עציון ופצע שלושה מנוסעיה[7]. הוא נידון לשבע שנות מאסר[8], ושוחרר לאחר שנתיים וחצי[9].
סמוך למקום הירצחו בשכונת בקעה, ברחוב גדעון פינת רחוב אפרים, הוקם גלעד לזכרו.
חיים אישיים
שלוש הותיר אחריו אישה יעל, ובת שירלי (שנקראה על שמו) שנולדה שבועיים לאחר הירצחו[1].
אנדרטה לזכר נרצחי הפיגוע (ובהם שלום צ'רלי שלוש), בשכונת בקעה ב-21 באוקטובר 1990 (רחוב אפרים פינת רחוב גדעון)
