צ'וגה מיש (בפרסית: تپه چغامیش, בשפת לורי (אנ'), צ'וגה פירושו תל, ומיש פירושו כבשה) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במערב איראן במישור סוזיאנה בפרובינצייתח'וזסתאן. האתר החל להיות מיושב בתקופה הכלקוליתית, 6800 לפנה"ס לערך, והמשיך להיות מיושב בתקופה הנאוליתית, עד תקופת ראשית הכתב. בתקופה מאוחרת יותר החלה העיר שושן ששכנה בקרבתו להיות העיר הדומיננטית באזור. האתר שוכן לרגלי הרי הזגרוס, מצד מערב, בין הנהרות דז (אנ') וקארון (אנ'), 27 ק"מ ממזרח לעיר שושן[1] ו-40 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר דזפול(Dezful).
היסטוריה
טביעת חותם על חרס המראה מוזיקאים מנגנים על גבי כלים
האתר פרח באלף השישי והחמישי לפנה"ס, שטח ההתיישבות באתר היה בגודל של כ-170 דונם, והעיר הייתה המרכז הגדול ביותר באזור. המחקר הארכאולוגי מראה שהמורכבות הכלכלית והחברתית בעיר גדלה עם השנים, עד שהאתר ניטש זמנית בסביבות 4800 לפנה"ס.
האתר חזר להיות מיושב כיישוב קטן יותר, בשנת 4400 לפנה"ס, במועד זה צמחה בקרבתה העיר שושן, שהפכה לאתר ההתיישבות הגדול ביותר באזור. צ'וגה מיש הייתה עיר מרכזית אזורית בתקופת אורוכ המאוחרת (Uruk period, 4000–3100 לפנה"ס).
חשיבותו ההיסטורית של האתר, שהוא מספק מידע על התפתחות הכתב. באתר זה וגם בשושן נמצאו עדויות ארכאולוגיות למערכת חשבונאות, תוך שימוש באסימוני חרס שבמשך הזמן הפכו ללוחות חרס שעליהם נמצאו סימנים שבהמשך הפכו לכתב יתדות.
הקשר עם מסופוטמיה הפרהיסטורית
צ'וגה מיש שוכנת בגובה של 70 מטר על פני הים. מישור סוזיאנה בו שוכן האתר הוא המשכו הישיר של מישור מסופוטמיה, והתנאים הסביבתיים הם זהים. הממצאים הארכאולוגיים בצ'וגה מיש מספקים עדויות חשובות לקשר מוקדם בין ההתיישבות במישור סוזיאנה ומסופוטמיה. הממצאים מראים שהתקופה המוקדמת של ההתיישבות באזור נעשתה במקביל לתקופת עובייד הקדומה בדרום מסופוטמיה ולתרבות סאמרא במרכז מסופוטמיה.
המחקר הארכאולוגי
האתר התגלה בעקבות סקר ארכאולוגי שבוצע באזור בשנת 1961 על ידי הארכאולוג היהודי פנחס דלוגז. בעקבות הסקר החלה חפירה ארכאולוגית על ידי משלחת של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו. מנהלי המשלחת היו דלוגז והלין קנטור. החפירה התקיימה בין השנים 1961–1978. בשנת 1975 מת דלוגז באתר עצמו, תוך כדי עבודתו, והחפירות נמשכו עד שנת 1978 בניהולה של קנטור. קנטור נפטרה בשנת 1993, בלי שהספיקה להשלים את הוצאת דוחות החפירה, ומשימה זאת הוטלה על עוזרה, עבאס עליזאדה (Abbas Alizadeh), שהשלים את הוצאת הדוחות הסופיים.
בשנת 1979 התרחשה המהפכה האירנית. מבנה המשלחת ששכן בכפר קלה-יה חליל (Qaleh-ye Khalil) נהרס, וממצאים ארכאולוגיים שנשארו שם, כמו גם תיעוד רב של החפירה, נהרס והושמד.[2]
לקריאה נוספת
הלין י' קאנטור ופנחס פ' דלוגאז, המאמר "התגליות בצ'וגה־מיש שבאיראן - עיר בת חמשת אלפים שנה", בתוך קדמוניות, שנה ח חוברת 30–31, תשל"ה, 1975, עמ' 94–95
