פפרומיה (Peperomia) הוא סוג של צמחים ירוקי עד, המופיעים בכל האזורים הטרופייםוהסובטרופיים של העולם. סוג זה הוא אחד משני סוגי הצמחים במשפחת הפלפליים (Piperaceae). ההערכה היא שיש למעלה מ-1,000 מינים של פפרומיה, מקור רובם בדרום ומרכז אמריקה, אך עשויים להימצא גם בדרום צפון אמריקה, באיים הקריביים, באפריקה, באוקיאניה ובחלקים הדרומיים והמזרחיים של אסיה. קשה לקבוע את מספר המינים המדויק, מכיוון שצמחים מסוימים תועדו מספר פעמים בשמות שונים, ומינים חדשים ממשיכים להתגלות. צמחי פפרומיה הסתגלו לסביבות רבות ושונות והמראה שלהם שונה מאוד. חלקם אפיפיטים (הגדלים על צמחים אחרים) או ליתופיטים (הגדלים על סלע או בסלעים), ורבים הם קסרופיטים (עמידים לבצורת, עם מבנים עסיסיים עבים כדי לחסוך במים) או בעלי פקעות תת-קרקעיות (גאופיטים). רוב המינים הם שיחים או גפנים רב-שנתיים קומפקטיים.[1][2]
לחלק מהפפרומיות יש עלים וגבעולים עבים ומבריקים; ואחרים עדינים למדי, עם עלים דקים כנייר. מינים רבים של פפרומיה לא ישרדו באור שמש ישיר, וזקוקים לאור בעוצמה בינונית ולא ישירה, ולכן מתאימים לבית ולמשרד כצמחי בית. לרוב מיני הפפרומיה יש מערכות שורשים קטנות ביותר, אשר נראית לא יותר מאוסף של תוספות זעירות דמויות שיער המשמשות לעיגון הצמח. שורשים אלו, אמנם עדינים, אך גם מאפשרים לצמחים לשרוד בתנאים פחות אידיאליים; עם זאת, השבריריות שלהם גם מציבה אותם בסיכון גדול יותר לריקבון של השורשים אם המים לא מתנקזים במהירות מספקת.
שם הסוג פפרומיה (Peperomia) נטבע על ידי הבוטנאים הספרדים רואיס לופס (Ruiz López) ופבון חימנס (Pavón Jiménez) בשנת 1794 לאחר מסעותיהם בפרו ובצ'ילה.[3] לרוב המינים השונים של צמחי "פפרומיה" אין שם נפוץ מקובל, ויש הטוענים כי עדיף להשתמש בשם הסוג, כפי שקורה לעיתים במינים של צמח הפטוניה והבגוניה.[4] הם נקראים לפעמים צמחי רדיאטור, מכיוון שרבים מהם נהנים מסביבות מוארות ויבשות בדומה לאדן החלון מעל רדיאטור.[3]
תיאור
המינים השונים של פפרומיה משתנים במידה ניכרת במראה (ראו גלריה למטה) ואין שיטה מקובלת אוניברסלית לסווג אותן, אם כי ניתן להבחין בשלוש קבוצות עיקריות.[1] רוב המינים הם קומפקטיים ולרוב אינם עולים על 30 סנטימטרים (12 אינץ') בגובה.
ראשית הם צמחים בעלי עלווה דקורטיבית, שלעיתים קרובות גדלים ביערות גשם או ענניםכאפפיטים. הם מותאמים לחיים בנקיקים קטנים ומוצלים על, למשל, עצים, בעלי מערכות שורשים קטנות. מכיוון שאין להם גישה למי תהום, הם בדרך כלל בשרניים במידה מסוימת, כאשר מינים רבים מופיעים עם עלים ובשרניים, בעלי משטח מבריק, ולעיתים הם גליים. העלים עשויים להיות סגלגלים עם גבעול העלה במרכז להב העלה או בסמוך לו, או שהם עשויים להיות בצורת לב או בצורת רומח; גודל העלים משתנה בין 2.5 ל־10 סנטימטרים. הם עשויים להיות ירוקים או עם פסים, משוישים או מתוחמים בירוק חיוור, אדום או אפור, והפטוטרות (החלק המחבר את העלה לגבעול) עשויות להיות אדומות. הם זקוקים לטמפרטורה חמה או טמפרטורת חדר, ולא ישרדו בקור עז, זקוקים לאור שמש לא ישיר או לתאורת חדר, והם גדלים כל השנה ולא באופן עונתי (ירוקי עד).[1][2]
הקבוצה השנייה מורכבת מפפרומיות בשרניות יותר, אשר גדלות באקלים צחיח יותר, שנמצאות לרוב בגבהים גבוהים יותר. הם מותאמים לעמוד בעונה חמה ארוכה ואחריה חורף קר יותר ומעט מאוד גשמים. הם אוגרים מים הן בגבעולים החזקים והן בעלים העסיסיים שלהם, שבדרך כלל יוצרים מעין "צינור" או "בוריטו", המופיעים בצורת U או V בחתך רוחב, לעיתים קרובות עם חלונות אפידרמיס בצד העליון.[1][5]
הקבוצה השלישית מכילה פפרומיות גאופיטיות. לצמחים אלה יש עלים הנושרים בעונה היבשה הקרה יותר, שורדים בשל הפקעות התת-קרקעיות שלהם, ומצמיחים את העלים בחזרה ככל שיורד יותר גשם. נכון לעכשיו ידועים מעט פחות מ-50 מינים של פפרומיות גאופיטיות, אך חדשים ממשיכים להתגלות.[6]
רוב מיני הפפרומיה נחווים כחסרי ריח לבני אדם. חלקם הקטן (שאינם נחשבים צמחי נוי ביתיים) נושאים ריח מעופש או אפילו לא נעים, כגון P. graveolens. הפרי הוא פרי יער שבסופו של דבר מתייבש ומראה את הזרע הקטן דמוי הפלפל.[2]
מינים
ישנם למעלה מאלף מיני פפרומיה, אם כי המספר המדויק אינו ברור מכיוון שצמחים מסוימים תועדו מספר פעמים עם שמות שונים ומינים חדשים ממשיכים להתגלות.[1][2] לפי הקונצנזוס כיום מדובר על כ-1,400 מינים מוכרים.[7]
תפוצה בטבע
פפרומיות נמצאות באזורים טרופיים וסוב -טרופיים ברחבי העולם. בחלק הצפוני של דרום אמריקה ובמרכז אמריקה גדל באופן טבעי המספר הגדול ביותר של מינים, אך ניתן למצוא פפרומיות בטבע גם באפריקה, בדרום אסיהובאוקיאניה. המספר המדויק של מיני פפרומיה ממשיך להשתנות ככל שמתגלים צמחים חדשים.[8] לכן הטבלה שלהלן נותנת רק רושם כללי ולא ממצה של התפוצה העולמית.
יש להעיר, שפפרומיות רבות נמצאות באזורים חופפים רחבים, למשל בכל מקום באמריקה הטרופית או באסיה, ולכן ייתכן שלא נכללו בספירת המינים עבור אזורים בודדים.
צמחי פפרומיה ובני האדם
גננות ונוי
סוג הפפרומיה הוא בין צמחי הנוי המשרדיים הנפוצים. מדובר בצמחים שאינם דורשים השקיה מרובה, ושורדים היטב בתאורה בינונית של חדר. עליהם בעלי צורה ייחודית יפה, ומינים רבים נחשבים קלים לגידול בבתים ובחממות.[16] צמחים מסוג הפפרומיה אינם רעילים, ומתאימים למשקי בית עם ילדים או בעלי חיים.[17][18]
מתוך 1,000+ מיני פפרומיה בטבע, כ-40 מינים נמצאים בשימוש נפוץ כצמחי בית. פפרומיות אלו מסתדרות היטב בתנאי בית ממוצעים וניתן למצוא אותן בקלות יחסית בחנויות ובמרכזי גן. המינים בקבוצה בסיסית זו כוללים P. alata, P. albovittata, P. argyreia, P. blanda, P. boivinii, P. caperata, P. clusiifolia, P. columella, P. dolabriformis, P. ferreyrae, P. fraseri, P. glabella, P. graveolens, P. griseoargentea, P. hoffmannii, P. incana, P. japonica, P. kimnachii, P. maculosa, P. metallica, P. nitida (נמכר לעיתים קרובות בתור P. scandens), P. nivalis, P. obtusifolia, P. pellucida, P. perciliata, P. pereskiifolia, P. polybotrya, P. prostrata, P. quadrangularis (syn. P. angulata), P. rotundifolia, P. rugosa, P. tetragona (syn. P. puteolata), P. tetraphylla, P. turboensis, P. urocarpa, P. verschaffeltii, P. verticillata.
עם זאת, יכולים להיות מספר זנים זמינים מכל מין. זיהוי מינים יכול להיות מאתגר מכיוון שצמחים נמכרים לרוב תחת שמות שיווקיים שונים, מילים נרדפות ישנות יותר או תחת שמות שלא התקבלו רשמית. בנוסף למינים הטבעיים וזנייהם, ניתן למצוא בשוק גם כמה זנים היברידיים מלאכותיים, כגון Peperomia 'Hope' (הכלאה בין P. deppeana ו-P. quadrifolia).[19]
רוב המינים זקוקים למצע אוורירי וניקוז טוב, וזקוקים לייבוש במידה מסוימת או אפילו לחלוטין בין השקיה. סיבה אופיינית לאובדן פפרומיה היא ריקבון שורש שנגרם מהשקיית יתר.[1] צמחי העלווה הטרופיים והדקורטיביים נהנים בדרך כלל מתנאי צל עם יותר לחות. חלקם עשויים אפילו לדרוש טרריום או גינת בקבוקים כדי לשמור על לחות גבוהה. יש להתייחס לסוגי הסוקולנטים הגדלים באקלים צחיח, באופן דומה לקקטוסים וסוקולנטים אחרים: הם יכולים לסבול יותר אור וישרדו תקופה קרה יבשה, שבמהלכה הם מושקים רק לעיתים רחוקות. הפפרומיות הגאופיטיות רגילות לחוות תקופת מנוחה קרה פעם בשנה.[1]
שימוש בתעשיית המזון והתרופות
פפרומיות רבות הגדלות בטבע (ושאינן צמחי נוי) משמשות כעשבי תיבול, מאחר שהעלים שלהן נושאים טעם חריף, וכאשר הם נמעכים הם פולטים ריח חזק. לכן, כמה מינים, כגון Peperomia pellucida משמשים בדרום ומרכז אמריקה בסלטים ובישול, או לטעם משקאות.[20][4] חלקם, כולל Peperomia inaequalifolia ו-Peperomia congona, משמשים גם ברפואת הצמחים כאמצעי עיכול, בשל תכונותיהם האנטי דלקתיות וריפוי פצעים, או כטיפות נגד דלקת אוזן ודלקת הלחמית.[21] בעוד ששימוש כזה ברפואה עממית נפוץ בפרו ובמקומות אחרים, האיכויות הרפואיות האפשריות של פפרומיה עדיין לא נחקרו במידה מדעית ומבוססות על אמונות.[22] בכל מקרה, אין המלצה לשימוש באופן כזה בצמחי פפרומיה הנמכרים כצמחי נוי לבית.[23]
רבייה
ניתן להפיץ צמחים אלה על ידי זרעים, על ידי ייחורים או על ידי חלוקה. ייחורי פפרומיה ממינים רבים מכים שורשים בקלות.[24]
^Carvalho-Silva, M; Guimarães, EF; Câmar, PEAS (2013). "New Species of Peperomia (Piperaceae) from Brazil". Systematic Botany. 38 (3): 571–575. doi:10.1600/036364413X670412.
^Thomas, A; Jameson, J (2022). "Peperomia albertiae (Piperaceae), a new species from India". Kew Bulletin. 77 (1): 341–346. doi:10.1007/S12225-022-10006-7.
^Pino, Guillermo (2010). "Alte und neue Namen der sukkulenten Arznei-Peperomias aus Peru". Avonia. 28 (2): 39–54.
^Gutierrez, Y.; Yamaguchi, L.; de Moraes, M.; Jeffrey, C.; Kato, M. (2016). "Natural products from Peperomia: occurrence, biogenesis and bioactivity". Phytochemistry Reviews. 15: 1009–1033. doi:10.1007/s11101-016-9461-5.
