פנגיאה (בלטינית: Pangaea או Pangea; מיוונית: πᾶν γαία, פאן גאיה – "כל האדמות") הוא השם שבו השתמש אלפרד וגנר בהתייחסו ליבשת-על שהתקיימה במהלך עידן המזוזואיקון, האחרונה עד כה מתוך מספר יבשות-על שהתקיימו על פני כדור הארץ, ואשר נוצרו בתהליך מחזורי של התכנסות הלוחות הטקטוניים ליבשת-על אחת והיפרדותם ליבשות נפרדות. פנגיאה נוצרה לפני כ-335 מיליון שנים, והופרדה לפני כ-175 מיליון שנים לשתי יבשות-על נפרדות, שמאוחר יותר התחלקו ליבשות שאנו מכירים כיום.
כאשר היבשות התכנסו ויצרו את פנגיאה, נוצרו רכסי הרים; חלק מרכסי ההרים הללו עדיין קיימים, כגון הרי האפלצ'ים או הרי אורל. האוקיינוס הכביר שהקיף את פנגיאה נקרא פנתלסה (אנ') (ביוונית עתיקה: 'כל הים').
פנגיאה הייתה בצורה של האות C, והתפרשה לאורך קו המשווה. כיוון שהייתה כה גדולה, חבליה הפנימיים היו בעלי אקלים חם מאוד בגלל מיעוט משקעים.
מעטפת כדור הארץ שתחת היבשת הקדומה הייתה עדיין חמה מאוד, והירבתה לפרוץ החוצה אל פני כדור הארץ בצורת לבה, בעיקר באזור יבשת אפריקה. כתוצאה מכך, הייתה אפריקה מוגבהת בכמה עשרות מטרים לעומת היבשות האחרות.
ככל הנראה, פנגיאה לא הייתה יבשת-העל היחידה בהיסטוריה. הסברה הרווחת היא שיבשת-על בשם פנוטיה (אנ') נוצרה לפני 600 מיליון שנים והתפצלה לפני 550 מיליון שנים. לפניה התקיימה יבשת-על בשם רודיניה, אשר נוצרה לפני כמיליארד שנה והתפצלה לפני כ-750 מיליון שנים.
ההתפצלויות השונות שעברה היבשת גרמו להיווצרותם של הלוחות הטקטונים והרכסים באוקיינוסים, ואלו הם הגורמים לרעידות אדמה ולהתפרצויות געשיות.
במהלך עידן היורה, התפצלה פנגיאה לשני חלקים:
בהמשך התפצלו שתי יבשות אלו לחלקים נוספים עד שכדור הארץ הגיע למצבו הנוכחי.