פוֹרְטוּנָה (Fortuna) היא אלת המזל במיתולוגיה הרומית (מקבילתה של טיכה במיתולוגיה היוונית). שמה נגזר משתי המילים בשפה הלטינית Fors שפירושה מזל או גורל ו-ferre שפירושה 'להביא'. כינוייה של פורטונה היו blanda - נוטה חסד; bona - טובה; dubia - בלתי בטוחה, ועוד[1]. בכוחה של פורטונה היה להעניק לאדם מזל טוב או להביא עליו מזל רע. היא הייתה גם אלת הגורל, ונחשבה למי שגרמה למותם של נכדיו של אוגוסטוס, גאיוס קיסר ולוקיוס קיסר שהיו מיועדים לרשת את כתר האימפריה הרומית.
בהתאם לפינדארוס פורטונה הייתה בתם של יופיטר ושל אחת מאלות הגורל, אבל על פי הסיודוס הייתה בתם של אוקיינוס ושל טתיס שנמנו עם שנים עשר האלים והאלות הטיטאנים. במקורה הייתה כנראה אלת הפוריות, וכמו יופיטר היה בכוחה להעניק שפע והיא הבטיחה את אספקת הדגן לרומא.
יומה הקדוש היה 11 ביוני, וב-24 ביוני נערך לכבודה פסטיבל.
פולחנה של פורטונה מיוחס למלכה האגדי של רומא סרוויוס טוליוס שנחשב לשותפה האינטימי שאתו קיימה יחסי מין. מקדשה היה ממוקם בפורום של רומא והיה לה גם מקום מקדש על גבעת הקווירינאליס כאלת המזל של האומה הרומאית. פורטונה הוצגה עוטה הינומה או עיוורת, ובכך סימלה את תעתועי הגורל. היא נחשבה לבעלת גלגל המזל, שאותו היא נראית מסובבת באקראי.
קמיע מתקופת האימפריה הרומית המוקדמת שנמצא בהריסות פומפיי מקשר את פורטונה עם האלה המצריתאיזיס בשם איזיס-פורטונה. במחזה "אגממנון" מאת סנקה המקהלה פונה אל פורטונה במילים נרגשות ששימשו מאוחר יותר את מחברי תקופת הרנסאנס. גם בתקופת הנצרות לא חדלה פורטונה מלשלהב את הדמיון העממי. הפילוסוף הנוצריבואתיוס בן המאה השישית כתב בספרו "נחמת הפילוסופיה", לפני שהוצא להורג, כי תעתועי הגורל הם בלתי נמנעים בהיותם חלק של תוכניתו הנסתרת של אלוהים - מה ששיקף את רוח התאולוגיה הנוצרית.
פורטונה מופיעה בספרו של ניקולו מקיאוולי "הנסיך" פרק 25. הוא כותב על חשיבותו של המזל בקביעת מהלכים היסטוריים, ומייעץ כיצד להיערך לקבל אירועי מזל טוב ולהתגונן בפני אירועי מזל רע. הוא מזכיר לקורא כי פורטונה היא אישה ולכן היא מעדיפה גבר צעיר, נמרץ ונועז על פני זקן חלוש והססן.
,_KBS-FRB_03.jpg)
.jpg)
