נהר הַפּוֹטוֹמַק[א] (באנגלית: Potomac River) הוא נהר ראשי[ב] העובר דרך בירת ארצות הברית וושינגטון די. סי. ונשפך למפרץ צ'ספיק באוקיינוס האטלנטי, לחופה המזרחי של ארצות הברית. אורכו של הנהר כ־616 ק"מ, עם שטח אגן ניקוז של כ-37,600 קמ"ר[1], והוא הנהר הרביעי בגודלו בארצות הברית הנשפך לאוקיינוס האטלנטי, וה־21 בגודלו בארצות הברית כולה. הנהר הוא אחד מ-14 "נהרות מורשת" שממשל קלינטון הכריז עליהם כראויים לתמיכת הממשל בשימורם, ניקיונם ושיחזורם היכן שנדרש[2][3].
אגן הניקוז של הפוטומאק משתרע על פני חלקים של ארבע מדינות: מרילנד, פנסילבניה, וירג'יניה ווירג'יניה המערבית, כמו גם מחוז קולומביה. מוצא הנהר נמצא בגובה של 933 מטרים מעל פני הים, ומקורו במספר מעיינות בהרי אלגני (אנ') שבוירג'יניה המערבית ובווירג'יניה, משם יוצאים שני ענפים של הפוטומק: צפוני(אנ') ודרומי(אנ'): הענף הצפוני זורם מהפארק המדינתי "אבן פיירפקס"(אנ') שבווירג'יניה המערבית, אל מפגשו עם הענף הדרומי; הענף הדרומי זורם מצפון-מערב מחוז היילנד(אנ'), וירג'יניה ליד הייטאון(אנ'), ולאורך הקצה המזרחי של חזית אלגני(אנ'). שניהם נפגשים מזרחית לגרין ספרינג(אנ') במחוז המפשייר(אנ'), וירג'יניה המערבית, ויוצרים יחדיו את הפוטומק[4]. מפגש זה ממוקם בערך שלושה קילומטרים מזרחית לגרין ספרינג, על הגבול של מרילנד ומערב וירג'יניה[ג]. מכאן, הפוטומק זורם מזרחה יותר, לפני שהוא יוצא דרומה לכיוון וושינגטון הבירה[5].
לאורך זרימתו קולט הנהר מים מהיובלים העיקריים שלו שבגבעות וירג'יניה ומרילנד שהם: נהר שננדואה, נהר מונוקאסי (אנ'), נהר אנקוסטיה, נהר אוקוקוואן (אנ'), נהר קאקאפון (אנ') ונהר סאבאג' (אנ'), אך קיימים יובלים רבים נוספים, גם אם קטנים יותר (נחלים - Creeks)[ד][6].
הנהר מהווה בחלקו התחתון[ה] את הגבול בין מרילנד ומחוז קולומביה - וושינגטון די סי וגם בין מרילנד לווירג'יניה. בחלקו העליון[ו] מהווה את הגבול בין מדינות מרילנד לווירג'יניה המערבית[3]. בנקודת המפגש בין נהר הפוטומק לנהר שננדואה שממזרח לעיירה הארפרס פרי, מתקיים מיפגש בין 3 גבולות של מדינות: מרילנד, וירג'יניה ווירג'יניה המערבית, והוא ידוע בשם "הנקודה" (The Point)[7].
בהמשך הזרימה מזרחה לכיוון האוקיינוס, הנהר יוצר את המפלים הגדולים שלו. שם מצטמצם רוחב הנהר מכ-330 מטר, ממש מעל המפלים, לרוחב שבין 20 ל-33 מטר, כשהוא זורם בעוצמה ובמהירות דרך ערוץ מָאתֶּר(אנ') הצר מאד, ובמרחק קצר מתחת למפלים[8]. המפלים הגדולים של הפוטומק מציגים את קו המפלים התלול ביותר מבין כל נהרות מזרח ארצות הברית[9].
בהתקרבו לאוקיינוס, הנהר מתרחב והולך ומגיע לרוחב של כ-17 ק"מ במוצא הנהר לים. אורך שפך הנהר, על פיתוליו מגיע ל-189 קילומטר בערך[10].
הנהר עצמו בן לפחות 3.5 מיליון שנים, אך ככל הנראה גילו נמשך עשרה עד עשרים מיליון שנים אחורה, כאשר מפלס האוקיינוס האטלנטי ירד וחשף משקעי חוף לאורך קו הנפילה. זה כלל את האזור במפלים הגדולים, שנשחק לצורתו הנוכחית בתקופות הקרח האחרונות[11].
שיפוע כל הנהר בממוצע הוא כ-0.14%, ירידה של 930 מ' על פני 652 ק"מ.
"פוטומק" הוא איות אירופאי של Patawomeck - שמו הילידי האלגונקוויאני(אנ') של כפר אינדיאני על הגדה הדרומית שלו[12].
לאינדיאנים היו שמות שונים לחלקים שונים של הנהר. הם כינו את הנהר שמעל למפלים הגדולים Cohongaroton - בשפתם "אווזים צופרים"[13][14] ו-"Patawomke" לקטע שמתחת למפלים, כלומר "נהר הברבורים" בשפתם[15].
בשנת 1608, קפטן ג'ון סמית' חקר את הנהר הידוע כיום כפוטומק וערך שרטוטים של תצפיותיו אשר קובצו מאוחר יותר למפה ופורסמו בלונדון בשנת 1612. פרט זה ממפה זו מציג את השם המקומי "Patawomeck". האיות של השם לבש צורות רבות במהלך השנים מ"פאטוומק" (כמו על המפה של קפטן ג'ון סמית') ל"Patomake", "Patowmack", ועוד וריאציות רבות אחרות וכיום "פוטומק".[14] על שמו הסופי של הנהר הוחלט באופן רשמי כ"פוטומק" על ידי המועצה לשמות גאוגרפיים(אנ') ב-1931[16].
בהיותו ממוקם באזור עשיר בהיסטוריה ומורשת אמריקאית[17], כונה הנהר, החל משלב מסוים, כ"נהר האומה"[18]. ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית, נולד באגן הפוטומק, ובילה את רוב חייו שם[19]; עיר הבירה של המדינה, נמצאת גם היא בתוך אגן הניקוז הקרוב של הנהר; המצור על הרפרס פרי ב-1859 במפגש הנהר עם נהר השננדואה(אנ'), היה המבשר לקרבות אפיים רבים של מלחמת האזרחים האמריקנית בפוטומק ובסביבתו, כגון הקרב על בול'ס בלאף(אנ') ב-1861 וקרב שפרדסטאון(אנ') ב-1862.
אזור אגן הניקוז העיקרי של הפוטומק הוא חלק ניכר מאזור הקרוי Tidewater(אנ') שהפך למרכז למטעי טבק מפוארים שהעשירו בראשית האומה את אנגליה. לכל אורך הפוטומק - מהצוואר הצפוני של וירג'יניה ועד העיירה סנט מרי'ס סיטי שבמרילנד(אנ') - שגשגו משפחות: וושינגטון, לי, קרטר, מונרו, מייסון, טיילור, קלברט וברנט. אין מקום אחד באמריקה שטיפח כל כך הרבה מנהיגים, עורכי דין, פילוסופים, גיבורי מלחמה ונשיאים כמו אזור ה-Tidewater של הפוטומק. זהו ערש הרפובליקה האמריקאית.[18]
ככל שהאדמה הפכה להיות בלתי ראויה לחקלאות, מכיוון שגידולי הטבק לא היטיבו איתה, רכישת קרקעות נוספות לחוות ומטעים הבטיחה את המשך העושר. בסופו של דבר פנו עיניים לארץ שמאחורי המפלים הגדולים. ג'ורג' וושינגטון היה מהראשונים שיצאו מערבה. הוא התפעל מהאדמה וראה בנהר את הנתיב המהיר לנהר אוהיו ועוד יותר מערבה[19]. וושינגטון מעולם לא ויתר על חזונו, ודחף לתעלה סביב המפלים לכיוון קמברלנד שהחלה ב-1787 ומשם לתנועה מערבה.[18]
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865), הפוטומאק התחקה אחר הגבול בין האיחוד והקונפדרציה, והשאיל את שמו לארמיית האיחוד החשוב ביותר - ארמיית הפוטומק. לאורך כל המלחמה, הנהר תפקד ברובו כפי שהיה תמיד - כנתיב לתחבורה[20].
מדי יום נמשכים מהפוטומק בממוצע כ-486 מיליון ליטרים של מים (1,840,000 מ"ק) לאספקת מים באזור וושינגטון. אלה מספקים כ-78 אחוז מכלל צריכת המים באזור[6]. כמות זו כוללת כ-80 אחוז ממי השתייה הנצרכים לפי הערכות על ידי כ-6.1 מיליון תושבי האזור[21] .אבל לא תמיד זה היה המצב. הנהר הזדהם במיוחד דווקא במהלך המאה ה-20, והוא גבר במהלך השנים בשל התיעוש והחקלאות לאורך הנהר. לפי דבריו של הנשיא לינדון ג'ונסון בשנת 1965, מאתיים שנה קודם לכן ג'ורג' וושינגטון נהג לעמוד על הדשא שלו במאונט וורנון ולהסתכל על נהר נקי ומתוק וטהור. לדבריו, עוד בתחילת המאה ה-20, הנשיא תיאודור רוזוולט נהג לשחות בפוטומק, אבל בזמן כהונתו (של ג'ונסון) לדבריו, הפוטומק הוא נהר של ביוב מתפורר ואצות רקובות, ומהווה "בושה לאומה". הוא הוסיף ש"הנהר העשיר בהיסטוריה וזיכרון שזורם ליד בירת המדינה צריך לשמש מודל של כיבוד ערכי נוף ונופש עבור המדינה כולה"[22]. הוא יצא בפרויקט לניקוי נהרות ארצות הברית בהכרזה על חוק איכות המים משנת 1965, שיתחיל בראש ובראשונה בנהר הפוטומק[23][24].
לאורך נהר הפוטומק קיימים מספר סכרים, חלקם מתפקדים וחלקם לא. הצורך בבניית סכרים כדי לשלוט על שיטפונות ומצבי גאות בנהר, עלה לאחר השיטפון הגדול של מרץ 1936. בשיטפון זה שנגרם מהפשרה מהירה של שלג וקרח, יחד עם גשם זלעפות[25], ספיקת הנהר הייתה 275 מיליארד גלונים ליום, לעומת ממוצע רב שנתי של בערך 7 מיליארד גלונים ליום[6]. הנזק שנגרם בשיטפון זה נחשב לאחד מאסונות הטבע החמורים ביותר שהתרחשו באגן הניקוז של הפוטומק[26]. להלן הסכרים שנבנו לאורך הנהר ומתפקדים[ז]: