פאול פון לטו-פורבק

פאול פון לטו-פורבק
Paul Emil von Lettow-Vorbeck

לידה	20 במרץ 1870 זארלואי, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית
פטירה	9 במרץ 1964 (בגיל 93) המבורג, גרמניה המערבית גרמניה המערבית
מקום קבורה	Vicelinkirche
מדינה	גרמניה
השכלה	הגימנסיה הצרפתית ברלין
השתייכות	צבא הקיסרות הגרמנית
תקופת הפעילות	1890–1920 (כ־30 שנה)
דרגה	גנרל חיל הרגלים
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
פור לה מריט מסדר ההצטיינות של הכתר הבווארי מסדר ההצטיינות הצבאית צלב הנזה צלב הברזל מסדר העיט האדום מסדר הכתר מסדר סטניסלב הקדוש

פאול אמיל פון לטו-פורבק, 1904

פאול אמיל פון לֶטוֹ-פוֹרְבֶּק (בגרמנית: Paul Emil von Lettow-Vorbeck; ‏20 במרץ 1870 – 9 במרץ 1964) היה גנרל של חיל הרגלים בצבא הקיסרות הגרמנית, ומפקד הכוחות הגרמניים בעת המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה. במערכה זו הוא ריתק כוחות גדולים פי כמה מאלה שעמדו לרשותו במשך כל המלחמה, ניצח אותם פעם אחר פעם, הצליח לחמוק מכל הניסיונות ללכוד את כוחו, ונכנע כשבועיים לאחר תום מלחמת העולם. המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה, בפיקודו של לטו-פורבק, נחשבת אחת ממלחמות הגרילה המוצלחות בהיסטוריה.

ביוגרפיה

ראשיו חייו

פאול אמיל פון לטו-פורבק נולד בזארלואי (Saarlouis) שבפרובינציית הריין הפרוסית (כיום חבל הסאר בגרמניה), בה שהה אביו בתפקידו כקצין צבא, למשפחת אצולה נמוכה מפומרניה. לאחר לימודים בפנימיות בברלין, הוא הלך בדרכי אביו ולמד כצוער בבתי הספר לקצינים בפוטסדם ובברלין-ליכטרפלדה (Berlin-Lichterfelde). ב-1890 קיבל דרגת לוטננט ומינוי לצבא האימפריאלי הגרמני. בשנת 1900 שהה לטו-פורבק בסין כחלק מן הכוח הבינלאומי שנשלח לדיכוי מרד הבוקסרים, ואחר כך נשלח לאפריקה. ב-1904 הוצב בדרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה, בקירוב), ונטל חלק בדיכוי מרד שבטי הנאמאקווה (Namaqua) וההררו (Herero), אם כי הוא לא נטל חלק ברצח העם של ההררו והנאמה שהתרחש תוך כדי ולאחר דיכוי זה. כיוון שנפצע בעינו הימנית ובחזהו בעת שירותו שם, הוא פונה לשם טיפול לדרום אפריקה. בשנת 1907 הוא קוּדם לדרגת מיור, ומ-1909 עד 1913 פיקד על גדוד של חיילי הצי בווילהלמסהאפן. באפריל 1914 הוצב לטו-פורבק, אז בדרגת אוברסט לוטננט, במזרח אפריקה הגרמנית (טנגניקה, כיום רובה של טנזניה), כמפקד השוצטרופה (Schutztruppe, חֵיל מגן), הכוח הקולוניאלי המקומי, ובו גרעין פיקודי ומקצועי שרובו גרמני, כאשר החיילים מן השורה (אסקרי) גויסו במקום.

מלחמת העולם הראשונה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה הורה מושל מזרח אפריקה הגרמנית, היינריך שנה (Schnee), שלא לקיים כל פעילות עוינת. לטו-פורבק לא ציית להוראה זו, ושנה איים בהעמדתו לדין לאחר שהמלחמה תסתיים.

פרוץ המלחמה מצא את לטו-פורבק במצב חסר תקווה להכריע את יריביו, מנותק כמעט לחלוטין ממולדתו ואל מול עדיפות מכרעת. בתנאי פתיחה עגומים אלה, הוא הפעיל את כוחותיו בכישרון רב, במגמה לרתק לזמן ארוך ככל האפשר כוחות רבים של מדינות ההסכמה למערכה במזרח אפריקה. בכך הוא קיווה להקל על המאמץ הגרמני בחזיתות האחרות.

סיפור עלילותיו של לטו-פורבק במלחמת העולם הראשונה חופף במידה רבה לתולדות המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה. ואכן, לטו-פורבק החזיק מעמד בראש כוחותיו עד סוף המלחמה, במהלכה קודם לדרגת גנרל מיור, ואף כשבועיים לאחר סיומה. ב-14 בנובמבר 1918 קיבל לטו-פורבק את הידיעה על הסכם הכניעה הגרמני, שנחתם שלושה ימים קודם, 11 בנובמבר. בעת קבלת הידיעה היה עם כוחותיו בטריטוריה בשליטה בריטית – רודזיה הצפונית (זמביה של ימינו). ב-23 בנובמבר נכנע, כאשר, בהיבט הצר של המערכה במזרח אפריקה, כוחותיו הבלתי מנוצחים רושמים לזכותם את אחת ממערכות הגרילה המוצלחות בהיסטוריה. לדבריו, כוחותיו יכולים היו להחזיק מעמד לנצח. ואמנם, הם השיגו תחמושת שלל יותר משיכלו לקחת עמם, וכלי נשקם בעת הכניעה היו ברובם מתוצרת בריטניה ופורטוגל. גם אספקה וחומרי רפואה הם השיגו מיריביהם.

כניעתו של לטו-פורבק באברקורן (Abercorn), על פי אמן אפריקני מקומי

לאחר המלחמה

לאחר הכניעה רוכזו לטו-פורבק וחייליו במחנה שבויים בטבורה (Tabora) שבטנגניקה. הוא חזר לגרמניה במרץ 1919 ונתקבל כגיבור. באותה שנה נישא, ובהמשך נולדו לו שני בנים ובת. בשנה שלאחריה הוא פיקד על דיכוי מרידה קומוניסטית בהמבורג. כמו כן, הוא העמיד את חייליו לרשות המתקוממים בעת הפוטש של קאפ. כישלונו של הפוטש אילץ את לטו-פורבק להתפטר מן הרייכסווהר, הצבא המדולל של גרמניה לאחר המלחמה (שאורגן להרחבה עתידית לכשיתאפשר). בתקופה שלאחר התפטרותו מן הצבא הוא עבד ביבוא ויצוא בברמן.

אפיזודה בתולדות היישוב

שמו של לטו-פורבק כמומחה בלוחמת גרילה המשיך ללכת לפניו זמן רב לאחר המלחמה. בין היתר הגיעו אליו ב-1924 שלושה פעילי ביטחון מרכזיים של היישוב: חיים שטורמן, ירחמיאל לוקצ'ר (לימים מפקד קורס המפקדים של ההגנה בתל יוסף) ויהושע אייזיק, וקיבלו ממנו הדרכה אישית בנושאים צבאיים הרלוונטיים ליישוב דאז, לתפיסתם, כמו לוחמת גרילה והכשרת גרעין צבאי קטן לצבא גדול עתידי. ידע זה הועבר דרכם אל "ההגנה" וחילחל אחר כך לצה"ל.^[1]

לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה

בין השנים 1928 ו-1930 היה לטו-פורבק ציר ברייכסטאג של רפובליקת ויימאר. כלפי הנאצים חש אנטגוניזם וב-1935 אף סירב להצעת אדולף היטלר לשמש כשגריר בלונדון^[2]. כתוצאה מיחסו זה נחשד על ידי השלטונות. בכל זאת, בשל עברו הצבאי המפואר קיבל ב-1938 מינוי של גנרל לפעולות מיוחדות, אם כי מעולם לא נקרא לשירות בתפקיד זה.

במהלך מלחמת העולם השנייה נהרגו שני בניו הביולוגיים ובנו החורג של לטו-פורבק בעת שירותם בוורמאכט, וביתו בברמן נהרס בהפצצות בעלות הברית. לאחר המלחמה הוא קיבל עזרה מסוימת מריצ'רד מיינרצהגן ומיאן כריסטיאן סמאטס, יריביו בימי מלחמת העולם הראשונה, עמם התיידד בין שתי מלחמות העולם.

לטו-פורבק הלך לעולמו בהמבורג בשנת 1964.

כתביו

• Meine Erinnerungen aus Ostafrika. Leipzig: Koehler, 1920
• Heia Safari! – Deutschlands Kampf in Ostafrika. Leipzig: Koehler & Amelang 1920 (gekürzte Fassung des vorigen Titels)
• Afrika, wie ich es wiedersah. Lehmann, München 1955.
• Kwa Heri Bwana! Auf Wiedersehen, Herr. Klein, Lengerich 1954.
• Mein Leben. Koehler, Biberach an der Riss 1957. גרסה מקוונת
• Die Weltkriegsspionage: Authentische Enthüllungen über Entstehung Art, Arbeit, Technik, Schliche, Handlungen, Wirkungen und Geheimnisse der Spionage vor, während und nach dem Kriege auf Grund amtlichen Materials aus Kriegs-, Militär-, Gerichts- und Reich Hrsg. Justin Moser, München 1931

לקריאה נוספת

• זאב (וולטר) לקוויר, גרילה, הוצאת מערכות, 1979
• יגאל שפי, סיכת מם-מם, המחשבה הצבאית בקורסים לקצינים ב"הגנה", תל אביב: משרד הביטחון, 1991

• Anderson, Ross. The Forgotten Front: The East African Campaign, 1914-1918. London: Tempus Publishing, 2004. ISBN 0-7524-2344-4.
• Crowson, Thomas A. When Elephants clash. A critical analysis of Major General Paul Emil von Lettow-Vorbeck in the East African Theatre of the Great War. (Fort Leavenworth, Kansas. Faculty of the US Army Command and General Staff College, Masterarbeit, 2003). Washington, DC: Storming Media, 2003. NTIS, Springfield, VA. 2003. Microform-Edition.
• Farwell, Byron. The Great War in Africa, 1914-1918. New York: W. W. Norton & Company, 1989, ISBN 0-393-30564-3.
• Ferguson, Niall. Empire. The Rise and Demise of the British World Order and the Lessons for Global Power. New York: Basic Books. 2004. ISBN 0465023282
• Garfield, Brian. The Meinertzhagen Mystery. Washington, DC: Potomac Books, Inc. 2007. ISBN 1597970417
• Haupt, Werner. Deutschlands Schutzgebiete in Übersee 1884-1918 . Friedberg: Podzun-Pallas Verlag. 1984. ISBN 3-7909-0204-7
• Hoyt, Edwin P. The Germans who never lost. New York: Funk & Wagnalls. 1968, and London: Leslie Frewin, 1969. ISBN 0090964004.
• Hoyt, Edwin P. Guerilla: Colonel von Lettow-Vorbeck and Germany's East African Empire. New York: MacMillan Publishing Co., Inc. 1981; and London: Collier MacMillan Publishers. 1981. ISBN 0-02-555210-4.
• Lefėvre, Eric. Brandenburg Division, Commandos of the Reich. Paris: Histoire & Collections. 2000 . ISBN 2-908-182-734.
• Louis, Wm. Roger. Great Britain and Germany's Lost Colonies 1914-1919. Oxford: Clarendon Press. 1967.
• Miller, Charles. Battle for the Bundu: The First World War in German East Africa. London: Macdonald & Jane's, 1974; and New York: MacMillan Publishing Co., Inc. 1974. ISBN 0-02-584930-1.
• Mosley, Leonard. Duel for Kilimanjaro. New York: Ballantine Books, 1963.
• Paice, Edward. Tip and Run. The untold tragedy of the Great War in Africa. London: Weidenfeld & Nicolson, 2007. ISBN 0-297-84709-0.
• Schulte-Varendorff, Uwe. Kolonialheld für Kaiser und Führer. General Lettow-Vorbeck - Eine Biographie . Berlin: Ch. Links Verlag, 2006. ISBN 3-861-53412-6.
• Sibley, J.R. Tanganyikan Guerrilla. New York: Ballantine Books, 1973. ISBN 0345098013.
• Stephenson, William. Der Löwe von Afrika. Der legendäre General Paul von Lettow-Vorbeck und sein Kampf um Ostafrika . Munich: Goldmann, 1984. ISBN 3-442-06719-7.
• Strachan, Hew. The First World War 1914-1918. New York & Oxford: Oxford University Press. 2001. ISBN 0199261911.
• Stratis, John C. A Case Study in Leadership. Colonel Paul Emil von Lettow-Vorbeck. Springfield, VA.: NTIS, 2002. Microform-Edition.
• Willmott, H.P. World War One. London: Dorling Kindersley. 2003. ISBN 0789496275

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פאול פון לטו-פורבק

• ביוגרפיה של לטו-פורבק (באנגלית)
• מאמר בריטי מ-1964 על אודות המערכה במזרח אפריקה (באנגלית)
• אתר על אודות משפחת לטו-פורבק, כולל קטעים מזיכרונותיו (בגרמנית)
• מאמר המסכם את הקרבות שניהל לטו-פורבק במלחמת העולם הראשונה
• לטו-פורבק בספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית)
• פאול פון לטו-פורבק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פאול פון לטו-פורבק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

1. יגאל שפי, סיכת מם-מם, המחשבה הצבאית בקורסים לקצינים ב"הגנה", תל אביב: משרד הביטחון, 1991. עמ' 32.
2. על פי יומנו של ריצ'רד מיינרצהגן, הוא היה זה שהציע להיטלר למנותו כשגריר בלונדון, או שהיה לפחות אחד המציעים.